כותרות TheMarker >
    ';

    על הקצה

    פוסטים אחרונים

    שיר לעצבות כרונית

    2 תגובות   יום רביעי, 3/5/17, 21:08

    עצבות קלה כנוצה ריחפה מעלי עד שנחתה, ועתה אין ברירה אלא להפריח אותה חזרה. ראשית לעצבות אין משקל, והיא לא מרחפת ככה למעלה ולא נוחתת על שום דבר. זה רק דימוי כמובן, מטפורה, אמצעי, בגלל שאי אפשרי להצביע עליה באופן ישיר. דבר שני, זה רק אני, שהביט על המצב מהצד והחליט לקרוא לו עצבות משום מה, במקום להמשיך הלאה את מה שהייתי, סתם רגיל ושגרתי למדי. בשביל מה הייתי צריך לשנות את הגדרת המצב ללא שום סיבה, באמת לא יודע. אולי יש לכל בנאדם הקצבה של עצבות ושמחה, ואם הוא מצליח לחמוק מהעצבות למשך זמן רב, מעל המידה, בסוף היא נוחתת עליו ככה סתם. או מה שיותר סביר: הייתה סיבה ועוד איך, ברורה וצלולה מקיר לקיר, ורק אני, בגלל שמיהרתי להדחיק ולהפריח אותה חזרה לפני שתהפוך לדיכאון קליני, מתגעגע אליה וכותב לה שיר.

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        4/5/17 08:47:
      פשש.. אחלה ציטוט, ואולי גם, 'לכתוב שיר זה לעבור משלמות קטנה יותר לשלמות גדולה יותר...' אגב, אני כותב לה רק בגלל שלמדתי עם הזמן, שהדרך הטובה להתגבר עליה היא לאהוב אותה.
        4/5/17 07:19:

      עצבות נוחתת לגמרי ולא רק כמטפורה. אבסורדי ככל שזה נשמע, יש לה כובד ממשי, ואם כבר שרים עליה אז היא נעשית קלה יותר.

      מצאתי ששפינוזה הגדיר את העצבות כ"מעבר משלמות גדולה יותר לשלמות קטנה יותר".

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל