כותרות TheMarker >
    ';

    סיפורים וטיולים ועוד כמה דברים

    סיפורים קצרים, ושירים לעת מצוא פרי עטי, טיולים בארץ בכלל ובשביל ישראל בפרט.
    ועוד כמה דברים שפגשו אותי.

    0

    ענייני תאטרון מעניינים

    26 תגובות   יום שישי , 5/5/17, 14:43

    זיכרונות אמנון בקר - רגע לפני שאתה שוכח. 


    סיפר- אמנון בקר. הקלידו ערכו והגיהו - ניצן ריבלין פלדמן, דינה לוין, יאיר יריב, איימי בן אסולי

     

     

    חזרה לעסקי תאטרון מעניינים.

    במבט לאחור מתברר שהיחס המיוחד שיש לך לעיסוק בהצגות התרחש כבר בגיל צעיר ביותר.

    בבית הספר העממי שלך, בבית חינוך בצפון ע"ש א.ד.גורדון, זה שהיה ברחוב פרדיננד לסל פינת רחוב ברנשטיין (כזכור, בית ספר שנעלם ואיננו),  הייתה מסורת עשירה של הצגות. כל עניין בחיים, זכה שם לביטוי תאטרוני:

    חומר הלימודים, כל החגים, תולדות עם ישראל ועוד.

    אתה זוכר שוב ושוב את מה שהצגת בכיתה א' - את האופרטות של לוין קיפניס.

    אתה זוכר את ההצגה רבת המשתתפים שהתבססה על סיפור "המרצע" של דוד פרישמן. לזה נוספו גם הצגות "המסכת" , של האחד במאי ומאורעות תל-חי.

    מקום לא קטן תפסו בתחום הזה הופעות אמנים מהתאטרון הממסדי, מהאופרה וכו'.

    אתה זוכר שבמסיבות בית הספר שהתקיימו בערב זכית לראות ולשמוע למשל, את יעקב איינשטיין (אבא של אריק איינשטין) בחלטורה שלו על הסיפור הקצרצר של ש"י עגנון "מאוייב לאוהב".

    אין לך כוח וחשק לזכור את כל הסיפור. טוב. האינטרנט עוזר.

    ''

    אתה זוכר איך שיעקב אינשטיין עומד על במה עשויה משולחנות של בית החינוך בצפון ומחקה את חריקת השער של ביתו של המספר והוא חוזר ומספר שנמאס לו לשבת בתוך חומות ירושלים והוא מגיע לשכונת תלפיות ומקים שם אוהל ובא הרוח ומעיף את האוהל. המספר מקים שם צריף ובא הרוח ומעיף גם אותו.

    רק אחרי שהמספר בונה בית רציני מתייאש הרוח מלגרש את המספר בחזרה לעיר. זה בערך. 

    אתה זוכר מצויין את משחקו של יעקב אינשטיין ואת הרפליקות:

    "והרוח מכה באילנות והאילנות מכים ברוח" ככה כמה פעמים.

    עד היום אתה לא מבין מדוע כינו את המופע הזה "חלטורה".

    מה שאתה זוכר מאז זה שזה היה יצירה אמנותית של משחק, מימיקה, סיפור מרתק וקריאה אמנותית מהפנטת.

    ''

    אתה זוכר עוד כאלה דברים:

    את הזמרת ואת הזמר מהאופרה של אז שרים את השיר על האהבה מתוך "הלנה היפה" של אופנבך. בכלל לא חלטורה. ואתה זוכר את רביעיית הזמרים של צבי אבני, ששרו "א-קפלה" שיר על כמה שיפים הלילות בכנען. גם זה לא היה חלטורה.

    בבית החינוך התקיימו הצגות של סיום שנת הלימודים.  בסיום כיתה ח' השקיע בית-הספר מאמץ גדול במיוחד. למסיבת סיום של הכיתה שלך גייס בית הספר במאי מקצועי, את שחקן "האוהל" זאב בַּרַבַּן.  

    ורגע בעניין צדדי. בתו של זאב ברבן, יעל, למדה איתך בבית החינוך בצפון. זאת היתה ילדה יפה, חכמה (אולי לא כל כך) ועם קול של תרנגולת כמו של האמא שלה דבורה קסטלנץ (שחקנית ה"אוהל"). משום מה נדחף למוח של יעל ברבן שאתה, לא פחות ולא יותר, התאהבת בגברת (איזה צחוק!) וזה מאוד לא מצא חן בעיניה.

    אתה, עם הראש העקום והרגליים גפרורים וגם תלמיד גרוע, לא היית מעז בגיל הזה אפילו לדבר עם איזו בת. אתה זוכר איך שהיא כעסה בקול רם ולא הרפתה מלומר לכל העולם מה שהיא חושבת עליך, ככה עד שאתה גמגמת משהו שאתה לא זוכר וכולם צחקו.

     

    זאב ברבן הביא באמתחתו שני קטעי במה: האחד קטע מסיפור של שלום עליכם "מוטל בן פייסי החזן", והשני (בלי קשר לראשון) התעמלות אנשים בצורת חיקוי לעבודת מכונות.

    מה שאתה זוכר מההצגה , זה שאתה שחקת איזה אח בוגר של מוטל בן פייסי ושאתה ניסית להתעשר מאיזה ספר הדרכה על ייצור דיו, על ייצור קוואס (משקה רוסי תוסס) ואולי גם אבקה לחיסול חרקים.

    אתה לא זוכר מההצגה שום דבר, רק את זה שהאח הצעיר קלקל משהו במאמציך לייצר את הדברים האלה ואתה הסתובבת אליו ועשית פרצוף, מה זה מפחיד? שהיה כל כך מפחיד עד שהיושבים בשורה הראשונה בקהל רצו לברוח.

    עוד אתה זוכר מההצגה מושגים כמו "יָחָנוֹן", "קָנְקַנְתוֹם" ו"קְוָואס".

    ''

    הקטע השני במופע סיום כיתה ח' היה כך: על שלושה פודיומים, כל אחד גבוה יותר, עמדו התלמידים בשורה בלבוש אחיד (לא זוכר איזה) ולפי מנגינה (אולי "גלגלי העולם חורקים שן במפעל") נפנפו בידיים, סימנו עיגולים ועוד תנוחות ככה שזה נראה כמו איזו פנטומימה של מכונה מודרנית, משהו בהשפעת התאטרון הגרמני של מדינת וויימר.

    שרידים מכל זה נותרו במוחך ושום דבר לא יגרש אותם.

    בעיקר אתה זוכר את הפרצוף של השחקן זאב ברבן שנהג למצמץ בעיניו לפני כל משפט שאמר. אתה זוכר מאפשהו מין התבדחות :

    זאב ברבן היה רזה וקטן אשתו, דבורה קסטלאנץ, היתה בכלל לא קטנה. השחקן מאיר מרגלית היה נוהג לתאר בפרוטרוט איך זאב ברבן ודבורה קסטלאנץ עושים את זה ביידיש.  

     

    פתאום נזכרת בעוד שיר. זה לא שיר אלמוני  שלפני שבעים שנה היה נפוץ מאד בפלמ"ח ובתנועות הנוער. אתם הייתם שרים אותו בחדווה גדולה לפני שהיו מגישים איזה אוכל במחנה קיץ או בצבא. 

     

    מילים ולחן: ספירוס אולנדיזוסיאניס תיאודורידיס
    תרגום/נוסח עברי: יהושע (יוש) הלוי

    אֲנִי רָעֵב
    בִּטְנִי מִצְטַמֶּקֶת מֵרָעָב
    אִם לֹא אֹכַל תִּדָּבֵק
    הַבֶּטֶן שֶׁלִּי לַגַּב.

    הָאֲכִילָה
    אוֹתִי מוֹצִיאָה אֶל הַמֶּרְחָב
    אִם לֹא אֹכַל תִּדָּבֵק
    הַבֶּטֶן שֶׁלִּי לַגַּב.

    אִם לֹא אֶהְיֶה שָׂבֵעַ אָז אֶשְׁתַּגֵּעַ
    אִם לֹא אֶהְיֶה שָׂבֵעַ אָז אֶשְׁתַּגֵּעַ
    לַ לַ לָה...

    אֲנִי רָעֵב!

     

    ''

    ועוד שיר שאתה זוכר מבית החינוך בצפון.

    בזמנו הגיעו אליך החבר'ה מ"זמרשת". הייתה להם איזו שורה מהשיר שאף אחד לא זכר מאיפה זה בא. אתה אמצת את המוח ויצא לך השיר כפי שהוא מוקלט בזמרשת.

    כתוב שם שהתבלבלת ובמקום "בחג האסיף" שרת "בחג האביב". 

    בטוח שאתה סתם שכחת מה שרת לפני שבעים וחמש שנים והמילים הנכונות כתובות בתנ"ך – "בחג האסיף"

     

    ְנָתְנָה כבר הָאָרֶץ את רוב יְבוּלָהּ
    עֵץ הַשָּׂדֶה נותן את פִּרְיוֹ
    אספת דגניך ואת תירושך
    יגיע כפיך תאכל ותשבע 
    ובחג האסיף הוא בצאת השנה
    ושמחת אתה ובנך ובתך

     

    ועוד שיר מפעם. את זה למדת אולי בגן הילדים. לאחר הרבה שנים מצאת שהלחן משמש גם שיר אחר שמופיע אצל דרורה חבקין, ב"יונה פעמונה" – "הנה אוהל הבנים" וכולי. איזה שיר נולד קודם? אין לך מושג. אבל כתוב באיזה שהוא מקום שהמילים של הגרסא שלך נכתבו ע"י לאה גולדברג. בכבודה ובעצמה.

     

    אַחַת, שְׁתַּיִם, שָׁלֹשׁ, אַרְבַּע
    לַמַּעְגָּל אוֹרֵחַ בָּא.
    בָּא רָכוּב עַל הַמַּקֵּל, 
    בָּא מֵעֵמֶק יִזְרְעֶאל!

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (26)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        15/5/17 07:13:
      הציורים נהדרים והזכרונות יפים והכל מוגש בצורה נהדרת.
        11/5/17 16:04:

       יישר כוח לאביך היקר על אופן זכירתו-

      את ההצגות מתקופת הילדות ואת השחקנים ,ובכלל זה-

      את אביהו של אריק איינשטיין ז"ל.

        ואת כל השירים והפרטים.

       והציורים כתמיד צבעוניים ומרשימים.

       

       כל הכבוד!


      בברכה

       אהובה.

       

        10/5/17 00:09:

      צטט: HagitFriedlander 2017-05-08 21:10:54

      הנאה גדולה הזכרונות האלה שאתה מביא...ותודה למי שהוסיף את ננה מושקורי...איפה נמצאים היום כל הציורים הנפלאים של אביך? אוהבת את כולם מאד מאד מאד!
      חלק מהציורים בסטודיו של אמנון בקר בקיבוץ. חלק תלויים בבתים או במקומות ציבוריים. מוזמנת :) 
        8/5/17 21:10:
      הנאה גדולה הזכרונות האלה שאתה מביא...ותודה למי שהוסיף את ננה מושקורי...איפה נמצאים היום כל הציורים הנפלאים של אביך? אוהבת את כולם מאד מאד מאד!
        8/5/17 16:51:

      צטט: דוקטורלאה 2017-05-05 15:14:44

      קראתי ונהניתי. תודה! בבית, חזרנו על השירים שהזכרת. אני "מהתנועה המאוחדת" ובעלי מ"המחנות העולים", שניהם מתל-אביב. חברים רבים מבית הספר גורדון, למדו איתנו בתיכון. שמענו מהם עלילות בית הספר שלהם. שנינו הגענו לתיכון העירוני מבית הספר היסודי "ביאליק", בדרום תל-אביב. כמו גורדון, גם בית הספר שלנו, שהיו בו, בימינו 3.400 תלמידים, נהרס והפך לגינה המאכלסת היום עובדים מארצות ניכר.

      אומרים שהיה פה שמח :) 

        8/5/17 16:50:

      צטט: ~בועז22~ 2017-05-05 20:08:31

      אני מניח כאן את השיר המקורי של תיאודורקיס

      שלפי הכתוב מעלה הוא ההשראה ל"אני רעב".

      התרגום המילולי של השיר היווני בכלל לא מדבר

      על רעב, אגב...

      חיוך

      הביצוע כאן: ננה מושקורי ודמיס רוסוס

      ''

       

      תודה תודה :-) 

        8/5/17 16:50:

      צטט: * חיוש * 2017-05-06 17:37:55

      אחאב חברי היקר נשיקה

      כמה ניפלא היה לקרוא עוד מזיכרונותיו של אביך,

      היה לי נהדר דרך הזיכרונות להכיר דמויות מן העבר

      והציורים ססגוניים  ומלאיי חיות, אהבתי מאוד את הציור של האישה

      * כוכב אהבה ותודה שהבאת לנו אחאב דרישת שלום לאביך היקר ובריאות טובה

      שבת ושבוע נהדרים

      תודה חיוש קריצה

        8/5/17 16:48:

      צטט: קנולר 2017-05-07 15:44:09

      הלוואי והייתי יכולה לזכור כך את פרטי ילדותי ונעורי. אבל אני נהנית מזכרונות אביך ששבבים מהם נוגעים בשארית זכרונותי.

      זכרונות נישאים ברוח הזמן :) 

        8/5/17 16:46:

      צטט: מכבית- coach לכתיבה 2017-05-06 18:05:41

      כייף כפול ומכופל, תודה. הראשון - חשובים בעיני הזיכרונות הללו, חלק מהאתוס שלנו, אם נראה ואם נמאן. השני - ה"מרובע", השיר שבסיומת מוכר לי מהיכן שהוא, (-ובדיוק מנין, לא אדע).

      אלו זכרונות אישיים המשתקפים באתוס הלאומי, שיש עליו ויכוח ונסיונות לשכתבו. 

        8/5/17 16:43:

      צטט: עמנב 2017-05-06 19:25:21

      את השיר "אני רעב" גם אנחנו שרנו. חידשת לי בזה שהצגת את מקורו היווני. שבוע טוב, עמוס.

      תודה :) 

        8/5/17 16:43:

      צטט: קנולר 2017-05-07 15:44:09

      הלוואי והייתי יכולה לזכור כך את פרטי ילדותי ונעורי. אבל אני נהנית מזכרונות אביך ששבבים מהם נוגעים בשארית זכרונותי.

      אין ספק שזו היזכרות מטורפת 

        8/5/17 16:42:

      צטט: שיאצו, דיקור סיני 2017-05-08 16:09:30

      עונג צרוף!

      מגניב

      עונג צרוף!
        8/5/17 10:51:

      צטט: קנולר 2017-05-07 15:44:09

      הלוואי והייתי יכולה לזכור כך את פרטי ילדותי ונעורי. אבל אני נהנית מזכרונות אביך ששבבים מהם נוגעים בשארית זכרונותי.

      תודה

        7/5/17 15:44:
      הלוואי והייתי יכולה לזכור כך את פרטי ילדותי ונעורי. אבל אני נהנית מזכרונות אביך ששבבים מהם נוגעים בשארית זכרונותי.
        6/5/17 19:25:
      את השיר "אני רעב" גם אנחנו שרנו. חידשת לי בזה שהצגת את מקורו היווני. שבוע טוב, עמוס.
      כייף כפול ומכופל, תודה. הראשון - חשובים בעיני הזיכרונות הללו, חלק מהאתוס שלנו, אם נראה ואם נמאן. השני - ה"מרובע", השיר שבסיומת מוכר לי מהיכן שהוא, (-ובדיוק מנין, לא אדע).
        6/5/17 17:37:

      אחאב חברי היקר נשיקה

      כמה ניפלא היה לקרוא עוד מזיכרונותיו של אביך,

      היה לי נהדר דרך הזיכרונות להכיר דמויות מן העבר

      והציורים ססגוניים  ומלאיי חיות, אהבתי מאוד את הציור של האישה

      * כוכב אהבה ותודה שהבאת לנו אחאב דרישת שלום לאביך היקר ובריאות טובה

      שבת ושבוע נהדרים

        6/5/17 12:51:
      תודה,ושבת טובה.
        5/5/17 22:21:
      כיף של זיכרונות ילדות והשיר אני רעב זכור לי מהצבא.
        5/5/17 20:08:

      אני מניח כאן את השיר המקורי של תיאודורקיס

      שלפי הכתוב מעלה הוא ההשראה ל"אני רעב".

      התרגום המילולי של השיר היווני בכלל לא מדבר

      על רעב, אגב...

      חיוך

      הביצוע כאן: ננה מושקורי ודמיס רוסוס

      ''

        5/5/17 20:01:
      משעשע. מרתק!!!!
        5/5/17 19:43:
      והציור עם הכביש הצהוב גורם לי לשיר "בין הרים כבר השמש מלהטת ובעמק עוד נוצץ הטל" ואני זוכר אותו בלי להציץ בזמרשת. והתמונה הראשונה מזכירה לי את השיר ששרנו במסעות "כמה טוב לשכב בלילה על הגב" מי שזוכר את השיר דאוואי לכתוב מהר לפני שיגמר.
        5/5/17 18:16:
      זכרונות בית חינוך - מעניין ומשעשע
        5/5/17 18:09:

      עוד שבועיים אנחנו חוגגים לחבר יום הולדת

      ואביו היה מורה בבית חנוך.

      וחוץ מזה אני זוכר מצויין את תיאטרון האהל

      בן משפחתי היה אחד השחקנים הראשיים.

      והיו גם

      אבא של ירון לונדון ואבא של השופט שלי טימן

      ,

      כרגיל,התמונות בפוסט נהדרות

        5/5/17 15:14:
      קראתי ונהניתי. תודה! בבית, חזרנו על השירים שהזכרת. אני "מהתנועה המאוחדת" ובעלי מ"המחנות העולים", שניהם מתל-אביב. חברים רבים מבית הספר גורדון, למדו איתנו בתיכון. שמענו מהם עלילות בית הספר שלהם. שנינו הגענו לתיכון העירוני מבית הספר היסודי "ביאליק", בדרום תל-אביב. כמו גורדון, גם בית הספר שלנו, שהיו בו, בימינו 3.400 תלמידים, נהרס והפך לגינה המאכלסת היום עובדים מארצות ניכר.

      ארכיון

      פרופיל

      א ח א ב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין