ראשית אני רוצה לציין שהטקס הזה הנערך כבר זמן לא מועט בערב יום הזיכרון לחללי המלחמות הוא בעיני בלתי נסבל מבחינה ציבורית. כי אחרי ככלות הכול, הפלסטינים הם עדיין אויבינו, אויבים שהצלחנו לגבור עליהם ולא רק. הצלחנו להפוך אותם לנטולי זכויות אנוש מיום לידתם עד יום מותם. אנחנו חייבים למצוא דרך להשלמה, דרך שכל יום הופכת יותר ויותר לא אפשרית כי הסכסוך הפך לדתי. ומבט רציונלי על מהות הסכסוך מביא למסקנה שסילוקו על ידי הסכם הדדי הפך כבר לבלתי אפשרי. והעתיד הצפוי הוא דורות של ישראלים החיים על חרבם ליד מיליוני פלסטינים החיים תחת שלטון ישראלי שמונע מהם זכויות אדם בסיסיות. מעט ישראלים בני משפחות שכולות מצאו לנכון ליזום יום זיכרון אלטרנטיבי משותף עם בני משפחה שכולים פלסטינים. לי זה נראה רע, אפילו רע מאד. אבל אי-אפשר להדחיק את הסיבות של המשפחות השכולות הישראליות ליוזמה כזו. והסיבות הללו, לעניות דעתי הן עובדות שאיש לא יכול להכחישן.

בנימין נתניהו, השקרן הלאומי, האסון הכי גדול שקרה למדינת ישראל ביזמת האיש התמים משה ארנס, החל לפני שנים ליישם תכנית - בעיני שטנית - שאמורה להביא אותו לשלטון. תכנית שכוללת הפחדות, הסתות, חצאי אמיתות הגרועות משקרים, תעתועים, גנבות דעת. והיא אכן הביאה אותו לשלטון. ראשיתה בלחישות לאוזניו של זקן מופלג ש - "השמאל שכחו מה זה להיות יהודים". בהמשך ססמאות בתעמולת בחירות על קירות ופליירים: כגון אלה - "או ביבי או טיבי", "ביבי טוב ליהודים", "המוני ערבים נוסעים באוטובוסים אל הקלפיות כדי להפיל את ממשלת הימין". זה הביא לבחילה אצל מיעוט משפחות שכולות שאינן יכולות לעמוד עוד נפשית ולשמוע את נאומיו של ביבי בטקסי הזיכרון והחזרות על אותם תעתועים וגנבות דעת כגון החזרות הבלתי פוסקות על: "גם אני אח שכול", שהיא עובדה שארעה לפני יותר מארבעים שנה ואין בישראל מבוגר מבן 15 שביבי לא מזכיר לו זאת עשרות פעמים בטקסי הזיכרון שלפני יום העצמאות. אז הם החליטו על יום הזיכרון האלטרנטיבי, שהוא טעות גם בעיני. אבל ביבי כדרכו שולח את בריוניו הזוטרים בהנהגת בריוניו הבכירים - מירי רגב ודוד אביטן - אל אותו טקס אלטרנטיבי כדי להפוך אותו למהומה אלימה.