כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    אלה הם חיי

    שגרת חיי הופרה כאשר פגשתי בעידו, חשבתי שמצאתי את הנפש התאומה שלי. אבל יום אחד גיליתי שהכול היה אשליה מתוקה שכנראה יצרתי לעצמי.
    הבלוג מחולק למספרים בעלי רצף כרונולוגי המתארים את תהליך ההכרות, חברות, הגילוי, מחשבות ותהיות
    החיים לא נעצרו בעידו ולכן מתוארים פרקים נבחרים מחיי


    הבלוג נכתב בראש ובראשונה לעצמי אשמח אם תהנו ותלמדו מסיפור חיי.

    0

    פספוס

    3 תגובות   יום שבת, 6/5/17, 00:07

    המון זמן כאן לא בקרתי כאן...

    לחיים יש דינמיקה משלהם.. עבודה, בית ילדים

    כשנכנסתי מצאתי את ההודעה הזו...מלפני שנה

     

    "באתי לבקר אותך כאן באמצע הלילה.

    המולה, טלפונים מזרחה, קפה, תאורה. שם כבר כמעט אמצע היום.
    ואני כאן עכשיו, באתי לבקר אותך כאן באמצע הלילה.

    כי כאן נפגשנו לראשונה ...

    עברו להן כמה שנים.

    כן.

    כמה. שנים.

    מים שקטים, חודרים עמוק.

     

    כך קבעה פעם קבוצת חכמים.

    ואת ...

    שלחת לי צונאמי של שקט.

    כזה ששטף התקווה לשלולית של בלי זוז.

     

    באתי לבקר אותך באמצע הלילה ...

    השארתי לך פס אפשרי חיוך. ניחוח קליל ואיוושת געגוע.

    השארתי,

    והלכתי לי הלאה"

     

     

    מנסה לדמיין כמה פעמים בדק את המייל

    וחכה לתשובה...

    אך אני לא הייתי כאן....

    מרגישה פספוס...

    איך נתתי לו אז ללכת...

    מקווה שדרכינו יצטלבו שוב

    בקרוב

    דרג את התוכן:

      תגובות (3)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        22/6/19 22:41:
      תהיות שלוכדות את המחשבה וצובטות בלב גם ברגעי הכאב הללו צריך לנסות לגייס את הכוחות הפנימיים בכדי לא ליפול לתוך הייאוש
        29/1/19 00:46:

      שולח כוכב הערכה לכתיבתך

        21/8/17 15:09:
      יקרה שכמותך- כולך רגש.. (ועכשיו - בדידות....)

      ארכיון