מאז שאני זוכרת את עצמי היה לי קשה לכתוב.
זה התחיל כשעליתי לארץ, מתוך שתי השפות שהיו ברשותי אבדה לי אחת (יידייש – חבל, כי יישנם דברים שמצחיקים רק ביידייש)
ובמקומה רכשתי שתיים – עברית ואנגלית.
את שתיהן למדתי כדי לשרוד בסביבה שנראתה עויינת במיוחד לילדה עדינה בת 6.
ספרדית היא השפה הראשונה שלמדתי בחיי והיא לעולם תשאר בליבי במקום הראשון כי מעבר לסנטימנט המיוחד שיש לי לשפה,
קיים הקצב הלטיני שזורם בדמי החצי פולני והמבטא הרומנטי שגורם לכל קללה להשמע הכי סקסית.
אבל, זו השפה החלשה ביותר שלי ובדרך כלל בכל משפט שלי בספרדית משתרבבות להן מילה או שתיים בעברית או אנגלית.
וכמו לכל מהגר נוצרו לי שפות ביניים כמו \"ספנגליש\" או \"עבריתול\" ובמקום לומר \"הם מחקו את הלוח\" נהגתי לומר \"מוחוקיארון את הלוח\".

אנגלית היתה השפה השולטת בקרב חבריי בבית ספר (רוב התלמידים היו עולים חדשים אנגלוסקסים)
וכמכורה למכשיר הטמבליזיה למדתי להקשיב באנגלית כי בזמנו לא הספקתי לקרוא את התרגום בעברית.
מה לעשות, אנגלית זה סרטים, הוליווד – אז כשאני רוצה להרגיש כמו מיליון דולר אני עושה סוויצ' לאנגלית.
השפה השולטת, כמו ישראלית טובה, היא העברית.
וכמה שהיא היתה לי קשה בהתחלה היא מרגישה הכי טבעית גם עם לפעמים יוצא פה ושם מבטא לטיני.
אז מה הלאה אתם שואלים? רק 3 שפות היא יודעת, זה לא הרבה...
בתקווה שבשלב כלשהו אני אלמד עוד כמה שפות העיקר הוא שיהיה עם מי לתרגל אותן.