אם אין לנו זכות על ה"שטחים", גם אין לנו זכות על תל אביב!
למרות מה שחשבתם, זכות ההתיישבות היהודית מעבר לקו הירוק מעוגנת בכללי המשפט הבין-לאומי, ויהודה ושומרון לא הוגדרו מעולם כשטח כבוש בידי יהודים. בדיקה עניינית ומעמיקה של החוק הבין-לאומי חושפת את האמת המפתיעה והבלתי מעורערת, לפיה לישראל ולעם היהודי יש זכות ריבונית מלאה לא פחות על יהודה ושומרון – מזכותם על תל אביב. ניתוח הוגן ואובייקטיבי של כל ההצהרות, ההסכמים, ההחלטות, והאמנות שנוסחו מאז מלחמת העולם הראשונה בנושא שאלת ארץ ישראל – "The Question of Palestine" - מוביל בהכרח למסקנה זו.
"יהודים המתיישבים בתל אביב משתמשים באותה זכות משפטית שיש להם להתיישב
המשמעותית ביותר מבין החלטות אלה הייתה ההחלטה שהתקבלה בועידת סן רימו, איטליה בשנת 1920, אשר הכירה בזכויות הלאומיות הבלעדיות של היהודים על ארץ ישראל על פי החוק הבין-לאומי, על בסיס הזיקה ההיסטורית של העם היהודי לחבל הארץ שהיה מוכר עד אז בשם פלשתינה. החלטה זו הייתה היסוד לניסוח "המנדט על פלשתינה", מסמך היסטורי של מועצת חבר הלאומים שמאשר את הזכות החוקית של היהודים להתיישב בכל מקום בחלק המערבי של פלשתינה, בין נהר הירדן לים התיכון.
יתירה מכך, מעבר להתחייבותם בועידת סן רימו להקים מדינה יהודית במולדת היהודית ההיסטורית, קיבלו על עצמם אומות העולם התחייבות לקדם ולסייע בהתפתחותה (ראה סעיף 6 בכתב המנדט על פלשתינה). מכאן עולה בפשטות שההתנחלויות הישראליות הקיימות היום חוקיות במלוא מובן המילה, ושאין כל יסוד להאשמות השווא כאילו מדובר ב"כיבוש". בתקופה שבה התקבלו החלטות סן רמו, המושג "אומה פלשתינאית" כלל לא היה קיים, ו"פלשתינה" היה שמו של חבל ארץ באגן הים התיכון, שם שלא היה קשור כלל לאומה או למדינה ערבית כלשהי.
הזכויות שנתנו לעם היהודי בועידת סן רימו לא ניתנות לביטול. סרט חדש ברשת מזכיר את האירוע מלפני 97 שנים בעיר חוף איטלקית - סן רימו.
אכן, בעיני החוק, אין כל הבדל בין רמת מגרון לבין רמת אביב, ומדינת ישראל איננה ומעולם לא הייתה כוח "כובש" ביהודה ושומרון. השימוש במונח "כיבוש" אף מחליש את טענת הריבונות שלנו על כל ארץ ישראל, כולל גוש דן. הרי אם אין לנו זיקה וזכות על עיר התנ"כית העתיקה שְכֶם, בירת השומרון, שתולדותיה הם חלק בלתי נפרד מן ההיסטוריה היהודית מאז ימי אברהם אבינו, ברור שלא יכולה להיות לנו קשר היסטורית, לאומית או דתית לתל אביב, המצאה מודרנית נטולת שורשים או משמעות. זוהי מלכודת לוגית שמתנגדי ההתיישבות היהודית בכל ארץ ישראל אינם מסוגלים כלל להבין.
למה שטחי יו"ש אינם יכולים להיות "שטחים כבושים"? ראשית, משום שמעולם לא נלקחו מריבון זר (לפי חוזה וֶרסיי, שנחתם ב-1919, נקבע כי תורכיה, ששלטה קודם לכן בשטחים שהיו בידיה במזרח התיכון -כולל ארץ-ישראל - איבדה את ריבונותה כתוצאה ממלחמת העולם הראשונה וחדלה להיות הריבון בשטחים אילו), על כן אין זה כיבוש. גם כן, יש להבחין בין שטחים שנכבשו כמהלך הגנתי, על מנת לעצור תוקפנות של הצד השני (כגון מלחמת ששת הימים), לבין שטחים שנכבשו במלחמת תוקפנות יזומה. ובוודאי נכונים הדברים, בשטחים שמיועדים מלכתחילה למדינת ישראל (על סמך וועידת סן-רמו ומנדט הבריטי). שנית, קווי 1967 הוגדרו בהסכמים הבינלאומיים כקווי שביתת נשק. כמו כן נקבע כי הם לעולם לא ייחשבו כקו פוליטי או קו גבול מדיני. באנציקלופדיה למשפט בינלאומי כתוב שישראל קמה בלי גבול בינלאומי. הגבול הבינלאומי היחידי המוכר שיש לישראל הוא עם ירדן ומצרים, וזאת בעקבות חתימה על הסכמי שלום. ומשמעות הדבר היא, שמצב הלחימה בששת הימים אינו שבירה של מצב "שלום", וכוחות צה"ל שחצו את הגדר לגדה – לא פרצו שום גבול מוכר.
"אם ליהודים אין עתה שום זכויות חוקיות מוכרות בתביעתם ליהודה ושומרון כחלק ממדינתם, כי אז אין להם זכויות כאלה בשום מקום בארץ-ישראל, שכן כל הזכויות הללו נובעות מאותו מקור: הקשר ההיסטורי של העם היהודי עם ארץ-ישראל, כפי שהוכר בכתב המנדט" -- דאגלס פייט, משפטן ידוע ולשעבר בכיר בממשל האמריקני.
השטחים - למי הם שייכים?
|
