חברי מוני היקר כתב על השבת פרשת "ויאמר ה' אל משה אמור אל הכהנים בני אהרון". עיקר הפרשה מדברת על הציווי לבני אהרון הכהנים כללי התנהגות ועבודה בבית המקדש ובהמשך הפרשה התורה מצווה על המועדים והחגים ובהם גם מוזכר על ספירת העומר שבין פסח לחג השבועות. במוצאי שבת נחגוג את חג ל"ג בעומר, וכפי שהמסורת אומרת ל"ג בעומר הוא יום פטירתו של התנא הקדוש תלמידו של ר' עקיבא רבי שמעון בר יוחאי. רשב"י היה חי כחמישים שנה אחרי חורבן בית המקדש השני ע"י הרומאים כשהם שלטו בארץ וגזרו גזרות שמד על היהודים שחיו בארץ ישראל. הגמרא במסכת שבת (דף לג' עמוד ב') מספרת לנו על שלושה חכמים שישבו ושוחחו על מלכות רומי שבאותם ימים שלטה באכזריות כאן בארץ ישראל. פתח רבי יהודה בדברי שבח על רומא ואמר: "כמה נאים מעשיה של אומה זו, תיקנו שווקים, תיקנו גשרים, תיקנו מרחצאות". ואף שידע רבי יהודה שהרומאים גזרו גזרות קשות על ישראל, החריבו את בית המקדש השני והרגו מאות אלפי יהודים במשך המרד הגדול ומרד בר כוכבא, העדיף רבי יהודה להתבונן בצד החיובי שבמלכותם. רבי יוסי שתק. כפי הנראה לא רצה לשבח אותם, אבל גם לא רצה לגנותם, כדי שלא ליצור מתח שאין בו תועלת. רבי שמעון בר יוחאי חש חובה מוסרית לבקר בכל תוקף את מלכות רומית הרשעה, ואמר: "כל מה שתיקנו לא תיקנו אלא לצורך עצמן; תיקנו שווקים להושיב בהם זונות, מרחצאות לעדן בהם עצמן, גשרים ליטול מהם מכס". נודע הדבר לראשי מלכות רומי וכך הם גזרו: רבי יהודה ששיבח אותנו יתעלה. רבי יוסי ששתק ייענש בגלות. ורבי שמעון שדיבר בגנותנו ייהרג. ברח רבי שמעון והתחבא עם בנו במערה, ונעשה לו נס וצמח שם חרוב ונבע מעיין, ומהם התפרנסו במשך שתים עשרה שנה, עד ששמעו שמת הקיסר והתבטלה גזירתו. למעשה, רוב חכמי ישראל נקטו בעמדתם של ר' יהודה או ר' יוסי. הם התחשבו בקשיים המצויים כרגע, ועמדתם כלפי שלטון הרומאיים היתה שמרנית ומתונה. מצד אחד שמרו על עמדה רוחנית עצמאית, והתאמצו לחנך את הציבור שלא להיגרר אחר תרבות השליטים. מנגד, הכירו בכוחו של השלטון והשתדלו למנוע התנגשויות בין העם היהודי לאימפריית הרומי ששלטה בימים אלו. לעומת זאת דרכו של רשב"י הייתה מאד ייחודית, בימינו היו מכנים אותו "פאנט", הוא הלך עם האידיאל שבה האמין עד הסוף, שלא כשיטת רוב החכמים להתחשב באילוצי המציאות. רשב"י הוקיע את שלטון הרומאים על אף הסכנה. שיטתו של רשב"י הייתה לדבוק באמת הנצחית בלי התפשרות עם המציאות המוגבלת, זכרה רשב"י להיות אחד מחמשת תלמידיו של ר' עקיבא שהכריז על בר כוכבא כמלך המשיח במרד נגד הרומאים.