בִּקְצֵה גְּבוּל הָאוֹר שַׁם צִפּוֹר נָגְעָה בַּשְּׁתִיקָה שֶׁרָצְתָה לְשַׁמֵּר זְמַן בְּאַחַת הָאֶפְשָׁרֻיּוֹת וְהוּא נִשְׂרַף בָּאַדְמוּמִית עַרְבַּיִם, שֶׁעָשָׂה אוֹתוֹ לַיְלָה. נוֹתְרָה בַּתְּחוּם הַצֵּל, עָפָה לִזְמַן שׁוֹנֶה לָגַעַת בָּרוּחַ וְהַשְּׁתִיקָה נִשְׁאֲרָה לִרְצוֹת אִי חֵשֶׁק שֶׁבְּהוֹצָאַת הַקּוֹל. וּבְאֵין חֵשֶׁק לַקּוֹל מִכְנָס עַצְמִי בְּעֵינַיִם עֲצוּמוֹת , לִזְמַן שׁוֹנֶה לְצִפּוֹר בָּרוּחַ. וְכָךְ אֲנִי טוֹרֵף אֶת רֶחֶם הַחַיִּים הַמְּדַמֵּם בְּמִלִּים, בְּמִלִּים. |
תגובות (7)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
מאיר היקר.
שיר מאד מרגש, כתיבה נפלאה!
יישר כוח!
בברכה
אהובה.
שיר נפלא ממש. הנפש חוצה בתנועה את הזמן ואת המרחב.
אם מותר לי להציע, שלוש השורות האחרונות (לדעתי) מיותרות
השיר עם המסר החשוב לא נזקק להן.
תודה רבה.
יפה מאוד כתבת גם את על הציפור ועוקר מדמם של החיים,
איכשהו הצלחנו לכוון לאותו לדבר.
המון תודות לך.