כותרות TheMarker >
    ';

    כי האדם עץ השדה

    כי האדם עץ השדה / נתן זך

    כי האדם עץ השדה.
    כמו האדם גם העץ צומח
    כמו העץ האדם נגדע.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא שואף למעלה
    כמו האדם הוא נשרף באש.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    אהבתי וגם שנאתי
    טעמתי מזה ומזה.
    קברו אותי כחלקה של עפר
    ומר לי, מר לי בפה.
    כמו עץ השדה.


    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא צמא למים
    כמו האדם גם הוא נשאר צמא.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    0

    הכל נגוז ונעלם?

    4 תגובות   יום שלישי, 16/5/17, 02:02

    תוצאת תמונה עבור מאין באת ולאן אתה הולך

     

    טוב.

     

    אז מזדקנים להולכים.

     

    לאן?

     

     

    אתה הולך ונעשה במצב המתנה כאן

     

    כאילו ששם מחכה לך משהו

     

    במצב ההפוך מהחיים כאן.

     

     

    באת מאי שם.

     

    כרגע אתה כאן.

     

    וכמה שהדעת לא סובלת ולא מבינה

     

    אתה וכל הישות שלך

     

    וכל מה שבנית וחשבת שאתה

     

    נעלם באי שם

     

    הנסתר.

     

     

    ועוד אומרים חלק

     

    שאנו כמו החיות נגמר.

     

     

    איך זה יתכן?

     

    אנחנו שחשבנו.יצרנו.אהבנו.

     

    טיפחנו עצמינו.

     

    בנינו פנים צעירות מבוטוקס לעת זיקנה

     

    נעלם כאחת החיות

     

    שרק תפקדה לפי תוכנה אלוהית

     

    ולא חידשה.המציאה.הרסה.נלחמה?

     

     

     

    הכל נגוז ונעלם?

    דרג את התוכן:

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        16/5/17 15:22:

      צטט: אזוטריקה-יומן לימוד 2017-05-16 12:13:33

      מתנצל מראש. אני לא יודע לכתוב קצר על דבר גדול. אז כותב.

      לעיתים אני נתקל בכתיבה המרמזת מוות. הנכתב מקורו מבורות בנושא. ככל שהבורות גבוהה כך הוא הפחד מהמוות.

      את הבורות והפחד הסמוי אפשר למדוד מין התוכן, אשר אומר ולא אומר. ואשר בסיומו עדיין בני האדם ביגונם ממשיכים לדרוך על המקום.

       

      מות אינו דבר שצריך לפחד ממנו. כל מה שצריך זה לדעת אותו.

      כן, כן. לדעת אותו ומלפרע ומראש ועוד מלפני שיוצאים לפנסיה.

      זה יפה ונאיבי להגיד כשאני יצא לפנסיה אני יעשה ויעשה. יעשה את מה שרציתי לעשות ולא יכולתי עד עכשיו לעשות..

      מבלי לעבד נתונים בנושא, אפשר לראות מסביב שזה לא עובד וערימת הפחד והבורות חוגגת.

       

      מוות זה כמו חגיגה שאתה צריך להכין מלמפרע. ההכנות אינם בחומר. מתוך הפנסיה כבר מאוחר להכנות או למידת הנושא מבלי לפחד ממנו.

      כשלמדים ומתמודדים עם הנושא ולא מאשליות, אז גם מבינים שלמוות בטבע יש פנים אחרות מין הכיעור שלנו על מוות.

       

      אמרתי לבן שלי. עברתי את ה- 70 ואני כבר עם רגל וחצי בקבר, אבל כף לי, שמח בחלקי וגאה לאן שהגעתי. מבחינתי לא אכפת לי למות מחר.

      תראה. עד לפני מאה שנה אדם היה מת בסביבות ה- 30 + , מי שמת בגיל 35 היו המפונקים כמו פרעה שמת בזיקנה מופלגת בגיל 35. הללויה.


      תראה כיום, בזכות הקידמה אדם יכול גם להגיע לגיל 70 ויותר. אני קיבלתי כפול מפרעה ואחרים. מין הידיעה של מה קורה אחר כך, אני שלם עם עצמי. עשיתי את שעורי הבית עוד מלפני שהייתי זקן.. היום זה מלווה אותי אל מקום שאני לא מפחד ממנו. למדתי אותו ויודע אותו ואת הסדר שלו. בטבע לכל דבר יש את הסדר שלו..

       

      אני לא כותב על דברים. אני מסתכן וכותב את הדברים וההבדל הוא ענק.

       

      יש לי פוסט מוכן כבר שנתיים על מוות. חד וחלק. אבל מפחד מהמקום. יש כאלה העתים עלי מזוויות לא הוגנות.. באים עם קישורים מדעיים המקובלים עלי. אך הם לא מבינים שהמדע ברובו מדבר בשפה של עולם החומר אצלי הכתיבה היא עולם של  על חומר וזה שונה (!!) לכן זה לא הוגן להתעקש ולהשוות אצלי עם קישורים. מדובר בעולמות נפרדים.

       

      תודה למקום,על האירוח ועל ההשראה.

      מאחל לכולנו רק את הטוב.


       

      שמחה שאתה מתארח אצלי מידי פעם בפעם

      ו

      מתנצל מראש. אני לא יודע לכתוב קצר על דבר גדול. אז כותב.

      לעיתים אני נתקל בכתיבה המרמזת מוות. הנכתב מקורו מבורות בנושא. ככל שהבורות גבוהה כך הוא הפחד מהמוות.

      את הבורות והפחד הסמוי אפשר למדוד מין התוכן, אשר אומר ולא אומר. ואשר בסיומו עדיין בני האדם ביגונם ממשיכים לדרוך על המקום.

       

      מות אינו דבר שצריך לפחד ממנו. כל מה שצריך זה לדעת אותו.

      כן, כן. לדעת אותו ומלפרע ומראש ועוד מלפני שיוצאים לפנסיה.

      זה יפה ונאיבי להגיד כשאני יצא לפנסיה אני יעשה ויעשה. יעשה את מה שרציתי לעשות ולא יכולתי עד עכשיו לעשות..

      מבלי לעבד נתונים בנושא, אפשר לראות מסביב שזה לא עובד וערימת הפחד והבורות חוגגת.

       

      מוות זה כמו חגיגה שאתה צריך להכין מלמפרע. ההכנות אינם בחומר. מתוך הפנסיה כבר מאוחר להכנות או למידת הנושא מבלי לפחד ממנו.

      כשלמדים ומתמודדים עם הנושא ולא מאשליות, אז גם מבינים שלמוות בטבע יש פנים אחרות מין הכיעור שלנו על מוות.

       

      אמרתי לבן שלי. עברתי את ה- 70 ואני כבר עם רגל וחצי בקבר, אבל כף לי, שמח בחלקי וגאה לאן שהגעתי. מבחינתי לא אכפת לי למות מחר.

      תראה. עד לפני מאה שנה אדם היה מת בסביבות ה- 30 + , מי שמת בגיל 35 היו המפונקים כמו פרעה שמת בזיקנה מופלגת בגיל 35. הללויה.


      תראה כיום, בזכות הקידמה אדם יכול גם להגיע לגיל 70 ויותר. אני קיבלתי כפול מפרעה ואחרים. מין הידיעה של מה קורה אחר כך, אני שלם עם עצמי. עשיתי את שעורי הבית עוד מלפני שהייתי זקן.. היום זה מלווה אותי אל מקום שאני לא מפחד ממנו. למדתי אותו ויודע אותו ואת הסדר שלו. בטבע לכל דבר יש את הסדר שלו..

       

      אני לא כותב על דברים. אני מסתכן וכותב את הדברים וההבדל הוא ענק.

       

      יש לי פוסט מוכן כבר שנתיים על מוות. חד וחלק. אבל מפחד מהמקום. יש כאלה העתים עלי מזוויות לא הוגנות.. באים עם קישורים מדעיים המקובלים עלי. אך הם לא מבינים שהמדע ברובו מדבר בשפה של עולם החומר אצלי הכתיבה היא עולם של  על חומר וזה שונה (!!) לכן זה לא הוגן להתעקש ולהשוות אצלי עם קישורים. מדובר בעולמות נפרדים.

       

      תודה למקום,על האירוח ועל ההשראה.

      מאחל לכולנו רק את הטוב.


       

       

      ו

        16/5/17 10:42:

      העקבות נותרים ונרשמים בהיכל הזיכרונות - בספר החיים.

      לפעמים זה דווקא נעים לחשוב שהכל נגוז - כדי להתחיל משהו חדש, חייבים להיפטר מהישן.

      אני מאמינה שאין הבדל בינינו לבין כל יצור חי - מה שהיה הוא שיהיה

      אפשר לתרגם את זה, שהכל חוזר על עצמו - ששום דבר לא באמת נגוז.

        16/5/17 07:45:

      "אדם להבל דמה ימיו כצל עובר" . תהלים קמד .

      ארכיון

      פרופיל

      אסתר רבקה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      רשימה

      רשימה