כותרות TheMarker >
    ';

    בלי נדר

    ארכיון

    סיפור האבן

    34 תגובות   יום שלישי, 16/5/17, 11:40

    זה היה התפקיד שלנו, לרוץ הלוך ושוב לאורך השביל מול פתח הצריף, ולגרש את הציפורים בקריאות רמות ומחיאות כפיים, שלא ינחתו על הכביסה הלבנה שאמא תלתה על החבל. תפקיד מכובד שלקחנו על עצמנו ברצינות רבה, למרות שידענו באיזה מקום שהוא נועד להעסיק אותנו ותו לא, עד מהרה הציפורים כבר לא העזו לעוף מעל החצר שלנו. אחר כך ישבנו בטלים ליד פתח הצריף לנוח קצת בצל, ואז הופיע איש אחד גבוה ורזה, בחולצה בהירה ומכנסי חאקי כמו שהיה מקובל בימים ההם.

    הוא עמד ליד השער והתבונן בנו בעיון רב.

    קראנו לאבינו ששכב במיטה וקרא עיתון, שיבוא לראות מה האיש הזה רוצה, ואז כשהופיע בפתח הצריף, האורח פרש את ידיו בהתרגשות וקרא; הוי קלמן, קלמן, והוסיף עוד משהו בשפה שלא הבנו, ורק אחר כך, לאחר שאבי והאורח שלו נפרדו בסוף שיחה ערה ונרגשת, והאיש הזדרז ללכת לתחנה כדי לתפוס את האוטובוס האחרון, נודע לנו שהם דיברו יידיש.

    המשמעות של השיחה עצמה ולמה הצחיקה אותם כל כך, התבררה גם אחר כך, טיפין טיפין, קטעים שאספנו מפה ושם עם הזמן עד שהתבררה התמונה, כי באותם ימים לא היה נהוג לשבת עם הילדים באופן מסודר ולהסביר מה קורה סביבם. לא אצלנו בכל אופן. פשוט לא היה להם פנאי ואנרגיה. בכל זאת, חמישה ילדים קטנים וערניים בצריף אחד קטן וצפוף, בשנות החמישים של המאה הקודמת, זה לא עניין פשוט לניהול. לכן הכל היינו צריכים להבין לבד, לצרף את הפרטים, ולסנן קטעי שמועות שעברו בין הילדים, שכמובן נהגו להשלים אותן כיד הדמיון הטובה.

    אבי והחבר שקפץ לביקור קצר, היו פעם עולים בלתי לגליים שהאנגלים תפסו והעבירו למעצר במחנות בקפריסין. אבי נעצר באוניה שהביאה עולים ממרוקו, והחבר שלו הגיע באוניה עם פליטים מאירופה. הם עבדו יחד במטבח בחדר האוכל. הוא אהב את מחנה המעצר, שהיה מלא בכל מיני טיפוסים מכל העולם.

    הם קראו לו קלמן, זה היה הכינוי של אבינו בכל אותה תקופה במחנה. הוא לא הסביר לנו אם רק הוא, מכל העולים המרוקאים זכה בכינוי, או שזה היה המנהג המקובל וכל עולה מרוקו זכה בכינוי בלי יוצא מהכלל. אנחנו רק משערים בסבירות גבוהה שהוא קיבל את הכינוי בגלל האישיות הקופצנית שלו, והיכולת לתקשר עם כל אדם באופן מיידי, ישיר וגלוי, ללא מסכות. ואולי בגלל שהיידיש הצחיקה אותו כל כך, ומצאה חן בעיניו, עד שהשקיע ולמד עד רמה של שיחת חולין. הוא בטח היה שינוי מרענן לאחר כל מה שעברו במלחמה. וכך הוא כמעט שכח שקוראים לו מסעוד, עד שקמה המדינה והחלו לפנות את המחנות, והוא נשאר מאחור בין האחרונים בתור. הוא עצמו אף פעם לא התלונן על כך, הוא רק ציין את זה כעובדה.

    יום אחד בשעה שהיו עסוקים בהדחת כלים בערימה שלא נגמרת, החבר סיפר שהוא מעוניין מאוד ללכת לחוף הים כדי לשחות, אבל חושש ולא מרגיש בטוח, כי בפעם האחרונה שבילה על שפת הים, זה קרה בחופשה משפחתית אחרונה לפני המלחמה, מאז לא טבל בים. והנה שמע שקלמן הוא שחיין מומחה שתמיד שמח לעזור, ואם לא אכפת לו, לאחר העבודה יצטרף אליו מחר כדי לשמור עליו בשעה שהוא שוחה, שיהיה מוכן רק לכל למקרה.

     

    החוף היה אולי צמוד למחנה, וחסום בגדרות תיל מסביב ומגדלי שמירה, להשגיח שהפליטים לא יתחילו לשחות לארץ הנכספת, ואולי התגנבו מהמחנה והסתננו לחוף רחצה ציבורי והתחזו לאזרחים תמימים, הוא לא הסביר, הוא רק סיפר שהסכים בשמחה לעזור לחבר להתגבר על המרחק שנפער בינו ובין הים. הם הלכו לחוף הים לקראת ערב. השמש בדרכה לאופק, וכמעט לא היו מתרחצים אחרים בחוף הים. החבר רץ למים בהתלהבות של ילד, התכופף וליטף במרוצה את הגלים הקטנים בקצות אצבעותיו, וקפץ לתוכם בצהלה. הוא העמיק לתוך הים בדילוגים עד קו הגבול בין הרדוד לעמוק, שם מצא אבן גדולה שאפשר לעמוד עליה, עם הראש מחוץ למים גם בשיאו של הגל.

    הוא שחה סביב האבן ונח עליה בכל פעם שהתעייף ובקש אחיזה. אבי הבין שהכל בסדר אם כך, שהחבר מסתדר יפה מאוד עם האבן ואין צורך להשגיח ממש, אפשר להתפרקד בצל ולחלום על החיים המצפים לו.

    לפתע התעורר לקול קריאות רמות; החבר נסחף יותר מדי הצידה, רגליו בוטשות במים משוועות למגע הקשה של האבן, ולא מוצאות אותה, התהום מושך ושואב אותו מטה, מטה, ואז בשארית כוחותיו הוא צעק: קלמן, קלמן, ווו שטיין, קלמן, איפה האבן?


    האם אבי כיוון את חברו הטובע בקריאות ימינה, שמאלה, עד שרגליו נחו חזרה על האבן, ואז אולי חזר לנמנם על החול, או קפץ למים ומשה אותו לחוף הבטוח, אנחנו לא יודעים, כי בשלב הזה הוא היה פורץ בצחוק גדול, ולא היה את מי לשאול.

    דרג את התוכן:

      תגובות (13)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        2/6/17 17:22:
      וואלה שימי על זה לא חשבתי, אז יכול להיות שהצפיות רבות בגלל שהסיפור טוב? אבל זה לא הגיוני, מניין להם לדעת לפני שקראו.. הממ.. זה עדין לא מסביר שום דבר. בכל אופן תודה, כפרה עליך.
        2/6/17 16:36:
      סיפור מופלא.
        2/6/17 10:22:
      וואלה, אם זה היה קורה בפורום שלו, ישר הייתי חושד בו. ג'יזל חשבה שאני מתרגש מדי מהתופעה, היא לא מבינה שזה פשוט מפריע לשגרה המבורכת שלי..
        2/6/17 05:34:
      נראה כמו תעלול של סמי :)
        17/5/17 21:05:
      תודה רבה לכל המגיבים, שמחתם אותי מאוד, בקרוב אצלכם בשמחות.
        17/5/17 08:52:

      השאיר אותי עם חיוך בסוף - נוסטלגי מחוייך

        17/5/17 00:36:
      יפה, והסיפור, כמו קלמן, משאיר שאלות פתוחות ללא תשובה. כל טוב, עמוס.
        16/5/17 23:00:

      *

       

      התגעגעתי לסיפורים שלך     מגניב

        16/5/17 22:23:
      צחוק גדול, ואין את מי לשאול.
        16/5/17 20:27:
      חוף הים. כמה פשוט, ככה כיף. יופי של סיפור!
        16/5/17 20:19:
      נהדר!!!
        16/5/17 17:53:
      איזה סיפור מעולה! והסוף? :))))

      ריתקת אותי אל הסיפור ונשאבתי אל תוכו..

      חוויתי את הרקע של הזמן כשבגרוש היה חור.

      פרופיל

      אריה עטיאס
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      מחזור קלמן