אולי שיפוטי פזיז, מתבסס על מה שראיתי ושמעתי ביום שידורים אחד בלבד - יום השידורים הראשון. אבל לי אין ספק, שלמרות בחישותיו המוקדמות של נתניהו, למרות בחישותיו של נתניהו, שאין ספק שעוד תבאנה, הוא לא יהיה "ישראל היום" אלקטרוני המיועד לשרתו פוליטית. אולי צביונו יהיה ימני - כי רוב העם בישראל ימני - אבל עיתונאיו יהיו בעלי חוט שדרה ממלכתי. מכל מקום זה מה שמסתמן: נתניהו, בפעם הראשונה בחייו לא ישיג את מה שהוא רצה: שידור ציבורי כלי שרת, שופר פוליטי של הממשלה. ומי שזקן כמוני יכול להיזכר מה היה הערוץ הציבורי בראשית המדינה, בימי דוד בן גוריון. אז הממשלה הכתיבה למהדורות החדשות של "קול ישראל" לא רק את המילים אלא גם את מיקום סימני הפיסוק אשר בין המילים. זקנים כמוני עשויים להיזכר בנקדימון רוגל, עליו השלום, שיצר קודקס דמוקרטי ראשון לשידור הציבורי, שהיה בימי ראשית המדינה שופר פוליטי של הממשלה. בדיוק מה שביבי רצה להשיג היום ואנשים טובים שעובדים ב"כאן" היום, נראה שיצליחו למנוע זאת ממנו.

זה מה שחשוב לישראל, להיחלץ מלפיתת גרונה בידי נתניהו. מספיק "ישראל היום", ששם שופך את כספו שלדון אדלסון כדי לעזור לנתניהו לשלוט בישראל. שאר העיתונות בישראל היא חופשית לצריכה על פי בחירה חופשית של הצרכנים. שם יש "הארץ" שמבטא מדגם עצום של דעות באופן חופשי, ויש "ידיעות אחרונות" שבעליה נוטה לקדם מאמרים תמורת תשלום, כפי שנתגלה בקלטת שבה תועדו שיחות שוחד בין נתניהו למוזס. שם יש "האח הגדול" בערוץ 2 ויש בערוץ 10 תכנית תחקירים עיתונאיים חשובה - "המקור" של רביב דרוקר וברוך קרא. 

הצלחת "התאגיד" להיות עיתונות חופשית בניגוד לרצונו של נתניהו, והצלחת נשיא ארצות הברית לכפות פתרון לסכסוך בין ישראל לפלסטינים, יביאו אולי (הלוואי) לנפילת שלטונו האנטי-דמוקרטי-דתי פנטי של נתניהו, למרות שפתרון כפוי הוא רע לישראל בכל מקרה, אבל טוב יותר משלטון הריקבון המוסרי של ביבי במשך עשור.