זיכרונות אמנון בקר - רגע לפני שאתה שוכח. 

סיפר- אמנון בקר. הקלידו ערכו והגיהו - ניצן ריבלין פלדמן, דינה לוין, יאיר יריב, איימי בן אסולי

חזרה לתמונות מהתנ"ך.

את התמונה שקראת לה "מי הציל את דוד ?" ציירת בשנת 2009. אתה זוכר שעשית את זה כבר כמעט בלי לראות מה אתה מצייר. לפי דעתך זאת התמונה האחרונה באקריליק על בד שאי פעם ציירת.

כדרכך מכילה התמונה כמה אירועים בו זמנית: חוּשַי הָאַרְכֵּי מספר לשפחה על מה שמועצת הזקנים של ירושלים זוממת לעשות לדוד המלך.

השפחה מחרפת את נפשה ורצה לספר את זה ליהונתן ואחימעץ. שניהם מתחבאים בבור שאותו מסתירה האישה מבָּחוּרִים (שם מקום). אנשי אבשלום מחפשים אחר הבורחים.

תוכן הציור הזה בתוך ההקשר של הפרקים בו, מופיע בשמואל ב'' יכול לפרנס מחזה שיקספירי מקורי.

המחזה יכול לעסוק באחיתפל כגיבור ראשי או באבשלום כגיבור ראשי או האישה מבחורים כגיבורה ראשית. ולמה לא השיפחה כגיבורה ראשית?

אתה חשבת פעם לכתוב את המחזה.

זה היה בסוף הקריירה שלך כמחזא/י אבל כנראה שהתייאשת  בכלל מלהמשיך בכיוון הזה. לפחות אחת מהגרסאות המוצעות הייתה עשויה להיות מחזה שתמציתו:

אחיתפל מפתה את אבשלום לשכב עם עשר פילגשיי אביו. אבשלום מסכים.

מכינים מקום על מרפסת לעיני כל העם. בכל סצנה בועל אבשלום פילגש שיש לה היסטוריה משל עצמה ומאחת לשנייה פוחתים כוחו ואונו של אבשלום.

בו זמנית להנ"ל מצליחים דוד ואנשיו לברוח מעבר לירדן.

גם כן בניגוד לעצת אחיתפל (מה זה? שתי הצעות אחיתפל הן אוקסימורון?!) 

בכל מה שמוצע כתוכן המחזה מסתיימים הדברים בסצנה של "וישאוהו במות בשתיים"  כלומר את אבשלום המת אחרי הקרב מול יואב.

אתה בקלות היית מסוגל לחבר מחזה אחר באותו עניין. 

סיפור המסגרת יהיה פה חלקה של השפחה במירוץ בין חושיי הארכי ליונתן ואחימעץ והֵעַלְמָה של האישה הזאת בנבכי התולדות.

ולמה? כל מה שמסופר בשניים שלושה הפרקים משמואל ב' ממלא את חלל המחזה.

אותו עקרון יכול להציב את האישה מבחורים (זו שהסתירה את יונתן ואחימעץ).

מהלך המחזה הזה הוא ישיבתה הפיזית על הבור בו מתחבאים השניים. המחזה מסתיים בהצלחתה של האישה מבחורים "לעבוד על אנשי אבשלום". שאינן מוצאים את יונתן ואחימעץ. 

המוזה מגרדת לך בקצה האצבעות לעשות עם זה משהו. טוב. אז מה אם היא מגרדת?   אפילו כשהפרוטאגוניסט כאן היא אשה (זוכר שאתה פמיניסט?) ואילו האנטגוניסט האמיתי הוא אבשלום בכבודו ובעצמו העסוק מאוד בבעילת עשר הפילגשים.

בומבה של מחזה זה יכול להיות ! (בסליחה ובמחילה מסופרי התנ"ך, למה לא "פילגשות"? למה פילגשים בגוף זכר? זה לא קצת פרדוכס? מה זה פה?

הרי הן היו עשר נשים יפות במיוחד, שמתאימות לטעם המלך בשביל לעשות אתו משהו נחמד לפני שהוא נרדם. בפרוש נשים, עלמות ואולי עדין בתולות. אז למה לכתוב אותן בזכר?) ולעניין המחזה הזה על האישה מבחורים, מחזה שעוד לא כתבת.

אם היה יוצא לך לעשות את זה היום (הא, הא, הא, הא!) היית מנסה לעצב את ההצגה בסגנון הקונסטרוקטיביזם של וֶסְבוֹלוֹד מָיֵירְהוֹלְד.

את כל מה שמצויר בתמונה הנ"ל היית מציג כגופים שקופים, מעין פיגומים, כולל הבור שעליו יושבת האישה ומתחתיה יונתן ואחימעץ הנראים היטב לקהל.

זה מזכיר את המחזה "הקרנן אציל הנפש", אחת ההצגות הכי ידועות של מיירהולד, אודותיה למדת בחוג לתאטרון באוניברסיטה. ההצגה הזאת הייתה יכולה להיות אָלֶגוֹרִיָה על מליון דברים שמתרחשים היום.

טוב. שלום לתאטרון ולהתראות.