ערב ביקורו של טראמפ בישראל, נשיא התאחדות התעשיינים הניח על שולחנו של ראש הממשלה תוכנית חדשה ליצירת מעמד כלכלי מיוחד לישראל:
"במסגרת התוכנית הכלכלית החדשה של טראמפ, יש להחריג את ישראל משאר המדינות, ולהעניק מעמד מיוחד לחברות ישראליות שפועלות בארה"ב" במסגרת המעמד המיוחד, תהיה הכרה של הממשל האמריקאי בהשקעה בישראל, כהשקעה בארה"ב ערב ביקורו של נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ בישראל, נשיא התאחדות התעשיינים, שרגא ברוש, העביר לראש הממשלה, בנימין נתניהו, תוכנית כלכלית חדשה וביקש ממנו כי בעת ביקורו של טראמפ, הוא יציב בקדמת הבמה גם את נושא הקשרים המסחריים בין המדינות, ויבקש מטראמפ להעניק לחברות ישראליות מעמד מיוחד בארה"ב, אשר ייתן להן עדיפות ותנאים משופרים על פני מדינות זרות אחרות. בין השאר, ברוש מבקש כי במסגרת המעמד המיוחד, תהיה הכרה של הממשל האמריקאי בהשקעה בישראל, כהשקעה בארה"ב. עיקרי התוכנית: · הכרה של הממשל בהשקעה בישראל כהשקעה בארה"ב במסגרת הדיונים על צעדים להשבת חברות לארה"ב. · שיתוף פעולה ותיאום בתחום המיסים והתאמת האמנה למניעת כפל-מס למדיניות הממשל החדש. · האצת שיתוף הפעולה והקמת קרנות דו-לאומיות חדשות בתחום המחקר והפיתוח, אשר מהווה יתרון יחסי של שתי המדינות. · תיאום ולימוד בנושאי הפחתת רגולציית יתר והסרת חסמי סחר.
ברוש כתב לנתניהו כי "אני פונה אליך כראש המגזר העסקי בישראל, בבקשה ייחודית, כי לצד חיזוק הקשרים המדיניים עם ידידתנו הקרובה, תפעל בד בבד לחיזוק הקשרים המסחריים ולהכרזה על יצירת שותפות כלכלית אסטרטגית בין שתי המדינות. לישראל וארה"ב ישנה מערכת יחסים אסטרטגית ארוכת שנים, המלווה את המדינה מיום הקמתה, ואנו מאמינים כי מערכת יחסים ייחודית זו צריכה לבוא לידי ביטוי באופן מלא גם בהיבט הכלכלי".
לדברי ברוש, אמנם ישראל הייתה המדינה הראשונה לחתום על הסכם אזור סחר חופשי עם ארה"ב, דבר שהיווה ביטוי ממשי ליחס המיוחד בין שתי המדינות, אולם מאז 1985, תאריך חתימת הסכם הסחר החופשי, לא היה ביטוי נוסף משמעותי לשותפות הכלכלית האסטרטגית בין שתי המדינות. "יצירת שותפות אסטרטגית חדשה עם המעצמה הכלכלית החזקה בעולם, יכולה להוות מקפצה של ממש לכלכלה הישראלית" כותב ברוש לנתניהו "אשר תעזור למקם את ישראל בעדיפות יחסית על שאר מדינות העולם בכל הנוגע ליחסי החוץ הכלכליים של ארה"ב. עדיפות זו תבוא לידי ביטוי הן בהגדלת היקפי הסחר, הן בהגדלת היקפי ההשקעות הזרות, הן בתעדוף אל מול כוונות מיסוי חדשות של ארה"ב והן בשיתוף פעולה טכנולוגי בין המדינות. חוסנה של מדינת ישראל תלוי לא פחות בכלכלה חזקה וצומחת, ויצירת שותפות כלכלית בינינו לבין ארה"ב תהווה נכס אסטרטגי לחוסנה הכלכלי של מדינת ישראל. לשמחתנו הנשיא טראמפ כבר מכיר בחשיבות העצומה של כלכלה חזקה לחיזוק חוסנה של מדינה- זאת באמצעות יצירת גרעין תעשייתי מוצק, קידום הדדיות ביחסי סחר, מניעת סחר לא הוגן והגדלת היקפי היצוא, ועל כן אנו מאמינים שכמי שמעוניין בטובתה של ישראל וחיזוקה, הוא יסכים להעניק מעמד מיוחד בארה"ב לחברות ישראליות ולהשקעות בישראל". בהתאחדות התעשיינים מציעים כי במסגרת ההידברות בין הממשלות, תיושם "מעטפת כלכלית משותפת", שתאפשר להשיג מטרות משותפות בתחום ההשקעות, מחקר ופיתוח, שיתופי פעולה ורכש מהתעשיות הביטחוניות ומאבק ברגולציית יתר. המעטפת הכלכלית המשותפת תבחן, בין היתר: · הכרה של הממשל בהשקעה בישראל כהשקעה בארה"ב במסגרת הדיונים על צעדים להשבת חברות לארה"ב.
כחלק מרפורמת מס מקיפה בארה"ב הממשל בארה"ב מתכנן להוריד את המיסוי על עסקים מ 35% ל 15% , מהלך זה נועד בין היתר למשוך בחזרה חברות אמריקאיות חזרה "הביתה", דהיינו להקים מחדש מפעלים בארה"ב. קיים חשש כי כתוצאה מכך חברות אמריקאיות הפועלות בארץ יעזבו את ישראל, במיוחד חברות שאינן נמצאות באזורי פיתוח, או שעדיין לא מייצאות מישראל. מס החברות הקיים בישראל, לחברות שאינן נהנות מחוק עידוד השקעות הון הינו 24% ב 2017 וירד ל 23% ב2018. רצוי מאוד לוודא שחברות אמריקאיות לא יעזבו את ישראל בגלל סיבת המיסוי תוך ניסיון להגיע להבנות עם הממשל ולהחריג את החברות האמריקאיות הפועלות בישראל מכל צעד שיעודד אותן לעזוב את ישראל ותוך שימת דגש על הטבות המס בישראל לחברות הנהנות ממסלולים שונים של הפחתות מס. רבות מהחברות האמריקאיות הפועלות בארץ מתמחות במו"פ שבסופו של יום משרת ומשדרג את תהליך הייצור במפעלים קיימם בארה"ב וכך למעשה פעילותן של החברות בארץ משרתת את הכלכלה האמריקאית לא פחות מאשר את הכלכלה הישראלית.
בנוסף למס החברות, יש לבחון מול הממשל הטבות דיפרנציאליות אשר יינתנו לחברות אמריקאיות שיסיטו פעילות לארה"ב, ובהתאם לבחינה זו, להכיר בפעילות בישראל כפעילות בארה"ב.
· שיתוף פעולה ותיאום בתחום המיסים והתאמת האמנה למניעת כפל-מס למדיניות הממשל החדש.
רפורמת המס האמריקאית הוצגה בצורה כללית על ידי הממשל וצפויה להתפרסם במלואה בקרוב. לקראת הכנת ההצעה המפורטת של הרפורמה, יש כמה סוגיות עקרוניות שיש לדון בהן. כך למשל, יש לבחון את ההשפעה על שיעורי המיסוי שיחולו על חברות ישראליות הפעילות בארה"ב.
בנוסף לכך, ההשפעה של הפחתת שיעורי המס על ההכנסה מפעילות העסקית בארה"ב, עשויה להיות בעלת השלכות משמעותיות גם על שיעורי המס הקשורים בהכנסות מסוג FDAP (הכנסות כגון: דיבידנד, ריבית, תמלוגים וכדומה).
במידה ושיעורים אלה אכן ישתנו, הדבר עשוי לחייב בחינה רצינית של אמנת המס בין שתי המדינות, הכוללת גם את הסדרת מיסוי הכנסות מסוג זה, על מנת להתאים אותה לשינויים הללו.
· האצת שיתוף הפעולה והקמת קרנות דו-לאומיות חדשות בתחום המחקר והפיתוח, אשר מהווה יתרון יחסי של שתי המדינות.
כיום קיימות 3 קרנות דו לאומיות בין ישראל לארה"ב BIRD (Binational Industrial Research & Development Foundation) BARD (Binational Agricultural Research & Development Fund) ו BSF (Binational Science Foundation), קרנות אלו מייצרות שיתופי פעולה של מחקר ופיתוח בין חברות ומכוני מחקר בישראל ובארה"ב ומייצרות תעסוקה במדינות.
קרנות אלו תמכו בשנים האחרונות בעשרות מיזמים בילטראליים מדי שנה, ומינפו השקעות משותפות של מאות מיליוני דולרים. הגדלת הקרנות יכולה לתרום רבות להעלאת שיתוף הפעולה בין גופים בישראל ובארה"ב, קרנות אלו קיימות למעלה מ 40 שנה וכן בעבר הסכום העומד לרשותן כבר הוגדל על ידי שתי הממשלות.
הסכמה בנושא זה תאפשר להגדיל את היקף הפעילות ומספר שיתופי הפעולה בין חברות ישראליות ואמריקאיות ואף להישען על הסכמים קיימים לשיתוף פעולה כגון, ההסכם בנושא מו"פ בתחום האנרגיה וההסכם בנושא מו"פ בתחום ביטחון המולדת.. לחלופין יש לשקול להקים קרנות חדשות עם התמחות בתחומים חדשים שנמצאים בסדר העדיפויות הלאומי של שתי המדינות ,כגון :נושאי סייבר, בריאות, ייצור מתקדם, תחבורה ומים.
· תיאום ולימוד בנושאי הפחתת רגולציית יתר והסרת חסמי סחר.
נושא הרגולציה והפחתתה, הן בארץ והן בארה"ב, מופיע גבוה על סדר העדיפויות של ממשלת ישראל והממשל החדש בארה"ב. אין ספק שדיונים משותפים עם האמריקאים על מנת לבחון ביחד כיצד ניתן לקרב, להפחית ולפשט את הרגולציה בין שתי המדינות, הינו נושא ראוי, לדוגמא: נושאי תקינה, סחר, איכות סביבה ומכס.
עם התפתחות הסחר בשירותים, גם כאן יש מקום להיכנס לדו שיח משותף, שכן עתיד היחסים בין שתי המדינות טמון ללא ספק בהרחבת הסחר, הן בשירותים והן במוצרים.
למרות הסכם הסחר החופשי בין שתי המדינות עדיין קיימים משני הצדדים NTB – חסמי סחר לא מכסיים, ייחודיים לכל מדינה, אשר מסרבלים את המשך פיתוח והרחבת היחסים הכלכליים. לכן יש צורך בהקמת קבוצות עבודה משותפות שיוכלו לטפל בפישוט הבירוקרטיה משני הצדדים.
מאת: שרית יוכפז |