כותרות TheMarker >
    ';

    פוסטים אחרונים

    הזיה

    2 תגובות   יום חמישי, 25/5/17, 18:41

    פוקחת עיניים. השקט מצלצל באוזניים קולו כקול פעמוני זכוכית מתנועעים בקצב הרוח. מנגינה עדינה רחוקה. רוצה לגעת בה לאסוף אותה אלי והיא חומקת. חופש הרוח לוחשים הצלילים והם נעים הלאה, נעלמים. לפעמים נידמה לי שאני כמעט נוגעת בהם, כמעט הופכת להיות אחת מהם מתפוגגת כמותם שרגע הם כאן ואחריו הם אינם, נעלמת, הופכת להיות קול המנגינה רחשי הרוח... 

    תוהה איך הגעתי לכאן, למידבר רחב הידיים. הגר. רגע הכול קיים ורגע אחריו דממת המידבר השקט והאין. נאחזת ברחש ענפי השיטה בצליל פעמון רחוק... להתחבר... אבל השקט סוחף אותי למחוזות אחרים. האין כאן הוא השולט. אין עבר ואין עתיד ואין הווה יש רק זמן ללא גבול ללא התחלה ללא סוף ומרחבי מידבר אינסופיים. צועדת לתוך הדממה הזו רועדת. לאן מכאן? באין שביל באין דרך באין יד מנחה, לאן מכאן. לרגע נידמה שהריק שולט בכול ורק קול שקט, פנימי, לוחש בשקט כמעט בלתי נישמע, זה לא הסוף יעל זה לא הסוף. אני מקשיבה לו, לקול הזה, מרימה עיניים עיפות ולא רואה דבר. ואיפה הבוסתן אני שואלת ואיפה הפרי והירק שעמלתי עליהם שנים ואיפה הבית, ורק בקתת קש עם מחצלת, רוח ושקט של מידבר. אני שואלת את הקול השקט - האם נחזור? והוא שואל, לאן? ואני אומרת לבוסתן לגן למעיין לבית, והקול שלי הוא קול של אלף ימים ולילות. הוא לא עונה. אני פוחדת. איך נצא מכאן אני שואלת, והוא שר, מנגינה חרישית מרגיעה מנחמת, שר בשקט והקול שלו נעים כל כך ומרגיע, אני מתעטפת בו כמו בתוך שמיכה חמה בערב קריר. עוצמת עיניים, מתמכרת. עפה. 

     

    תוצאת תמונה עבור ‪desert‬‏

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        26/5/17 16:28:
      תודה!תודה! תודה.
        26/5/17 09:00:
      וואו, איזה יופי !

      ארכיון

      פרופיל

      יעל..
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין