חברי מוני כתב על השבת אנו מתחילים לקרוא את החומש הרביעי ספר במדבר המכונה בפי חז"ל חומש הפקודים. התורה פותחת את ספר המדבר "וידבר ה' אל משה במדבר סיני באהל מועד באחד לחודש השני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים לאמר". פרשת במדבר יוצאת תמיד בסמוך לשני חגים, יום שחרור ירושלים וחג שבועות מתן תורה. החג הקצר הזה יום אחד בשנה, עמוס ברבדים רבים של היסטוריה, משמעויות והשפעה. חג הביכורים, כפי שהוא מתועד לנו בתורה עצמה, הוא חג של שפע חקלאי ושל התחלת העונה של הבאת הביכורים למקדש. זאת חגיגה של השפע בארץ-ישראל, של הודיה על המגוון והאיכות של התוצרת החקלאית שהארץ הזאת מניבה. כמקום שנמצא על גבול המדבר ומתברך רק בחודשים ספורים של גשמים, הארץ הקטנה והמדהימה הזאת מייצרת פירות, ירקות, יין, שמן זית ומוצרי חלב במגוון מדהים ובאיכות מעולה. חכמי התלמוד למדונו שכאשר ארץ-ישראל מניבה יבול חקלאי כה מגוון וגדול, זה מבשר על הגאולה השלמה של עם ישראל הצפויה לבוא. אדם צריך רק לצאת לשוק כדי להתרגש ממה שהושג כאן בתחום החקלאות בכושר המצאה יהודי ובעבודה יהודית. לכן, על אף שבית מקדש עדיין לא נבנה ואת המצווה להביא ביכורים למקדש ולכהן אי אפשר לקיים בימינו, יש אווירה של הכרת תודה לקב"ה על התנובה השופעת של ארץ-ישראל שממנה אנחנו נהנים, הכרת תודה שמודגשת בקיום חג השבועות. הרובד השני של חג שבועות עוסק כמובן, בהיותו יום מתן תורה, היום שבו התגלה הקב"ה על הר סיני ונתן את התורה לעם ישראל. "היום הזה (יום מתן התורה) נהיית לעם" מכריז משה, וזה נכון. "אין אומתנו אומה אלא בתורותיה", אמר רבנו סעדיה גאון. התורה, לימודה, ערכיה, מצוותיה, אורח החיים שהיא מלמדת אותנו כל אלה הם הדברים שעיצבו את העם היהודי וקיימו אותו בכל ההיסטוריה הארוכה והקשה מאוד שלו. לכן אמרו חז"ל שאלמלא חג שבועות לא הייתה לנו זהות ייחודית כדת וכעם. משום כך חג השבועות הוא בעצם יום העצמאות שלנו. בגלל אותו יום שבועות לפני שנים רבות, התאפשרו כל שאר הדברים והפכנו לעם הנבחר שקיבל משימה אלוקית ואמתית אוניברסאלית ונצחית. לכן אין פלא שלימוד התורה בשבועות הוא סימן ההיכר של החג הזה. רובד נוסף במשמעות של חג השבועות ובהבנתו עוסק ביחס שלנו לגר, הגר בתוכנו. מגילת רות קשורה באופן מסורתי בחג השבועות, בסיפור המרגש על האסון האישי והגאולה, אנחנו למדים שה' תובע מאתנו יחס של חמלה וידידות כלפי אנשים חדשים שמצטרפים לחברה שלנו. המשמעות הזאת שיש בחג עוזרת להעלות את חג השבועות מחוג ליהודים בלבד לחג בעל מסר אוניברסאלי לכל בני האדם באשר הם. "האחר" בחברה ראוי ליחס טוב ומתחשב ואסור לרדוף אותו. התורה תמיד מצווה אותנו לזכור שגם אנחנו היינו גרים, זרים, בארץ מצרים. האין זה אירוני שדווקא מרחמה של רות המואבייה, התגלמות הזר בתקופת השופטים בחברה ביהודה, יצאה מלכות בית דוד? ואיזה לקח מעשי ומוסרי אנחנו אמורים ללמוד מהמצב הפרדוקסאלי הזה? חג השבועות בא להדגיש בפנינו כמה חשובה גישה נכונה והתנהגות ראויה כלפי הגרים, בחג השבועות אנו זוכרים את רות, את קורותיה ואת הברכה שכל עם ישראל זכה לה בזכות הצטרפותה לעמנו.