כותרות TheMarker >
    ';

    דברים משתנים

    מהחבר הקודם שלי ניפרדתי לפני 4 שנים. מאז חייתי חיי הוללות כמו שרק בתל אביב אפשר....
    כל התקופה הזו הרגשתי ריקנות איומה (בדרך כלל כשהוא הלך והבנתי שאני בכלל לא יודעת איך קוראים לו)...
    באיזשהו שלב עזבתי את עיר השחיתות לטובת חיים שפויים יותר.. מצאתי עבודה בצפון וחזרתי הביתה..
    לא מזמן פגשתי אותו - הבחור הכי מדהים שאי פעם יצא לי להכיר...

    ועכשיו הרבה יותר שונה... אולי טוב?!

    קולגות ועצבים או – למה אנשים צריכים להיות מגעילים?

    6 תגובות   יום רביעי, 5/3/08, 11:51

     אני ממש לא מאלה שחושבים שכל העולם הוא נחמד וורוד. גם אין לי איזה קטע שבו אני מתוך חשיבה אופטימית מאמינה שדברים טובים יקרו או מצפה שאם הגישה תהיה חיובית, אנשים יהיו נחמדים, אבל למה, למה לעזאזל אנשים מרשים לעצמם לפעמים להתנהג כאילו הכול על הזין שלהם כשברור שיום אחרי זה הם יבקשו עזרה...  

    הפוסט הזה ניכתב אחרי אירוע דבילי לחלוטין שבו כרגיל חטפתי עצבים על קולגה שלי שמצאה לנכון להגיע לישיבה מאוד חשובה ומעניינת במקומי, לקבל החלטות בנושאים שהיא לא מבינה בהם שום דבר ולהתנהג כאילו זה הדבר הכי מובן מאליו לעשות.

    אני, לא בחרתי לא להגיע אלא לא יודעתי על הישיבה שנקבעה והתקיימה!

    המצחיק הוא שמדובר בקולגה שמאוד התקרבה אלי לאחרונה (בגלל שהיא צריכה אותי בצד שלה) כי היא הגישה מועמדות לתפקיד ניהול. כנראה שהיא שכחה שהיא עוד לא מנהלת... 

    בכל מקרה, כל העניין הזה גרם לי לחשוב על כמה הזיכרון שלנו קצר וכמה אנשים מתנהגים לפי איך שמתאים להם כאן ועכשיו וזהו בלי שום חשיבה על ההשלכות וכמה זה יכול להיות מעצבן. 

    זה נכון לעבודה וזה נכון גם ל"חיים" וזה נכון לא כולם כאלה, אבל בסופו של היום רובנו מונעים מדחפים ומאגו שלא תמיד גורמים לנו לעשות את הדבר הנכון אלא את מה שבא לנו לעשות.  

    ספונטאניים קוראים לזה? להתנהלות האימפולסיבית הזו שלא מובילה אותך לשום מקום חיובי, אבל גורמת לך לדרוך על אלה שמסביבך? 

    ישראלים הם ספונטאניים! מן עובדה מטופשת שגורמת לנו לחשוב שמדובר במשהו שובבי וחמוד, אולי יש לנו איזה דבר או שניים ללמוד מהאמריקאיים שהם לא ספונטאניים בכלל! 

    דרג את התוכן:

      תגובות (6)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        6/3/08 10:30:

      אין ספק שסיטואציות של מרפקנות (בעיקר זו הרכה) היא לא קלה להתמודדות ואף מתסכלת.

      זאת שאני מחליפה (בערך. היא עשתה חלק מהעבודה) בתפקיד לפעמים מתפלק לה ושוכחת שהיא כבר לא אחראית ואת הדיווח היא מוסרת לי ולא להיפך..

       

      הבוס שלי (שהתריע מראש שההתמודדות לא תהיה קלה) ייעץ לי לנהוג במקצועיות. לא להפוך את ההפלקות שלה לאישיו המרכזי ביננו, אלא את המקצועיות.

       

      מיליון דפים של שאלות והערות והתנהלות מקצועית.

      ורק למטה, בהערת אגב, תזכורת קטנה לנהלים שאני מצפה שיתקיימו.

       

      היא לא חברה שלך. אבל תוקפנות לא תעזור רק תמרמר אותך.

      את צריכה להראות את הערך המוסף המקצועי שלך.

      זה לא יהיה קל וזה לא יהיה מיד. אבל זו הדרך היחידה.

       

      בהצלחה.

      יפעת

       

      צטט: ג'ו מ 2008-03-06 06:28:05

      שירלי - טוב לראות אותך כאן.
      חוץ מספונטאניות, קוראים לזה "חפיף".

       

      זה לא הדבר היחיד שאנחנו יכולים ללמוד מהם (למרות שגם הם יכולים ללמוד מאיתנו).

       

      אלו החיים. הסיכוי שנצליח לעשות שינוי מהותי (של התנהגות בסיסית של אנשים או של תרבות ארגונית) בזמן קצר הוא אפסי. אסור להפסיק מלנסות לשנות אך יחד עם זאת, כנראה שצריך ללמוד לחיות עם זה.

      כן כניראה שאתה צודק, אבל זה לא קל

      וכמו שכתבתי קודם - זה לא נהיה פחות מעצבן עם הזמן

      מקווה ששלומך טוב..

        6/3/08 06:28:
      שירלי - טוב לראות אותך כאן.
      חוץ מספונטאניות, קוראים לזה "חפיף".

       

      זה לא הדבר היחיד שאנחנו יכולים ללמוד מהם (למרות שגם הם יכולים ללמוד מאיתנו).

       

      אלו החיים. הסיכוי שנצליח לעשות שינוי מהותי (של התנהגות בסיסית של אנשים או של תרבות ארגונית) בזמן קצר הוא אפסי. אסור להפסיק מלנסות לשנות אך יחד עם זאת, כנראה שצריך ללמוד לחיות עם זה.

        5/3/08 13:11:

      ללא ספק, אני?

      הייתי נגנבת

      בדיוק כמוך.

      בהצלחה

      בהמשך,

      איימי.

       

       

      צטט: גיין 2008-03-05 12:14:48

      לא קרה לי מעולם שלא יודעתי על ישיבה שמתקיימת ואני אמורה להיות בה

      נסי לברר זאת קודם.

      שנית, אם אני לא הגעתי, לא היה לי מחליף ובטח לו אחד מצוות העובדים שלי שאינו מנהל.

       איך קרה שהיא כן הייתה מוזמנת? או שאושר לה להיכנס לישיבה?

      איפה הטעות שלך פה?

      את חייבת לעשות בדק בית, שלא יקרה שנית מצב שכזה, איתה או אם אחרת.

      במישרד שלנו יש המון המון אנשים שפונים להציע פרויקטים.

      הרבה מאוד אנשים שפונים כדי להשיג מימון לתכניות ופונים לכל אחד מאיתנו (למי שהכי קל להגיע). צריך לגלות בגרות ויושר כניראה כדי להגיד: "וואלה הנושא הזה מאוד מעניין אותי, אבל הוא לא בתחום האחריות שלי".

      בדק הבית נעשה כבר מזמן וכניראה מצבים כאלה עוד יקרו (לצערי). אין שלב שבו זה נעשה פחות מעצבן.

      תודה על התגובה

        5/3/08 12:14:

      לא קרה לי מעולם שלא יודעתי על ישיבה שמתקיימת ואני אמורה להיות בה

      נסי לברר זאת קודם.

      שנית, אם אני לא הגעתי, לא היה לי מחליף ובטח לו אחד מצוות העובדים שלי שאינו מנהל.

       איך קרה שהיא כן הייתה מוזמנת? או שאושר לה להיכנס לישיבה?

      איפה הטעות שלך פה?

      את חייבת לעשות בדק בית, שלא יקרה שנית מצב שכזה, איתה או אם אחרת.

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      אמביולנטית
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין