כל דבר בעולם יש לו את המציאות העצמית
המאפיינת אותו. ומבחינה זו כל דבר
הוא יחודי לעצמו במה שהוא
אולם אנו כבני אדם
מעניקים לדברים שמות וקובעים קטגוריות
לעצמים ולדברים. מתוך ההרגל בצורת חשיבה זו
אנו מזהים את הדברים על פי הקיטלוג
שהחברה האנושית יצרה ובכך הצד הטבעי
והיחודי של כל דבר נפגם מכח
ההכללה וההגדרה
ביטוי מעניין לכך אפשר לשאוב
משירו של פרנדדו פסואה
שלדעתי כוונתו להביע את מורת רוחו
מההגדרות וההכללות לדברים
ואשר מחמת כך הטבעיות העצמית
של הדברים נפגמת כפי שמובא להלן:
"טור עצים הרחק, אי שם על המדרון
אך מהו טור עצים? יש רק עצים.
טור וצורת הרבים עצים אינם דברים, הם שמות עצם.
אבוי לנשמות בני האדם, המסדרות את הכל,
המותחות קוים מדבר לדבר,
התולות שלטים עם שמות על העצים הממשיים לגמרי
ומשרטטות קוי רוחב ואורך
על הארץ עצמה, החפה והירוקה והמלבלבת יותר
משום כך"
(פרנדדו פסואה, מהחלון הגבוה,עמ'73) |