השאלה כיצד אנו מצטיירים בדמיונו של
הזולת? לעולם לא נדע להשיב כהלכה
רק נאחז בהשערות שאף הן
חלק בלתי נפרד מהדמיון
של עצמינו.
מסתבר שבתוך מכלול המציאות
הדמיון יוצר מציאות פרטית חלופית
המשרטטת קווים במכחול
רב השראה שמציאות ובדיה
ואמת וכזב
משמשים בו בערבוביה
הרהורים אלה עלו בי כאשר קראתי
את השיר 'בשמש החורפית' כדלהלן
אני בדיה ססגונית
במוחו של מישהו
כל פרט בי משתקף מעיניו
בהגדלה אימתנית,כמו עין
של זבוב מתחת למיקרוסקופ.
הוא ממציא אותי לעצמו
רבת יופי,ונוס,ואחר כך
מנתץ את דמותי,
כי כך עושים לאלילי כזב
בעולם מקביל אני מפשיטה עצמי
מבדיותיו ונחה
עירומה,מרוצה,כמו חתולה בשמש החורפית
(מתוך:מסע הציפורים הכבדות מאת סמדר אימור,חיפה תשע"ז, עמ 24).