כותרות TheMarker >
    ';

    לשם שינוי - אימון, טיפול וליווי באתגרי החיים

    מאמרים מקוריים, מחשבות וסיפורים מעוררי השראה, המציעים מבט חדשני ויצירתי לתחום ההתפתחות האישית עם תובנות מרתקות מעולם המחשבה וההגות היהודית והכללית.

    תגובות (24)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      4/6/17 19:35:
    תודה רבה בוחשת על ההערות והתובנות, גם זה בשבילי גילוי של אוצר!
      4/6/17 18:31:

    יפה מאוד, קראתי עד הסוף.

    בחלק הביתה, לעניין האור שבוקע מן החשיכה - האור הזה הוא חד וברור, שלא כמו אור שמתעמעם בים של אורות נוספים.
    אפשר לראות זאת בלילות בעיר הגדולה שמוארת כולה ואור הכוכבים בקושי נראה - לעומת לילות בטבע בם אין אורות מלאכותיים, רואים את כל השמיים זרועים מיליארדי כוכבים.

    אני תופסת את הסיפור כולו כמסע רוחני פנימי - כולל הכיריים והתנור - שהם הגוף - והאוצר טמון שם עוד בטרם הגוף הבשיל וצמח, האוצר הפנימי שיש לו לכל אדם.

    גם מציאת האוצר - ובנית בית הכנסת - היא להשתמש באוצר הפרטי שלך לטובת הכלל - ממצב של לעצמי למצב של השפעה.
    אם תשמור את החוכמה שלך לעצמך - לא יישאר ממנה הרבה אחרי שתלך.

    אם תשתף בחוכמתך רבים - חוכמתך תמשיך להתקיים עוד הרבה שנים.

    אהבתי גם מוסר ההשכל שמשלים את כל התמונה - הייעוד הוא לא רק במציאת האוצר הפנימי, אלא גם בשיתופו, שמאורו יחכימו גם אחרים.


    תודה רבה.

      4/6/17 18:01:
    להבין וללמוד, זו גם תנועה ספירלית. והיא דורשת יכולת ויתור על ההבנה וקפיצה אל הלא נודע, כדי להגיע לרמה גבוה יותר. לא משעמם :))
      4/6/17 17:51:

    תודה על החוכמה הנוספת שהבאת.

    כנראה היו פעם מספר חכמים שהבינו חלק מסודות הבריאה - דרגות שונות של הבנה.
    מצד שני, יכול להיות שאלה רק תיאוריות והשערות. איך אפשר לבדוק או להוכיח?

    אולי זאת הסיבה שלומדים כל החיים -ותמיד מגלים דברים חדשים.

      4/6/17 17:43:
    אהבתי :) אכן, יש בקבלה, בהמשך למה שדברנו בנושא הקו והעיגול, צמד מושגים הנקרא "עיגולים ויושר", המקבילים לחלוקה של הרמח"ל בין הנהגת הייחוד להנהגת המשפט. הם מבטאים בין השאר שתי התייחסויות למציאות, שני סוגי הנהגה, זו של העיגולים, שבה הכל קיים בו זמנית, או אולי בו נצחית, ואין בה הבדלים ודרגות, וזו של היושר, שהיא בתוך הזמן, ומסמלת תהליכי השתלשלות והדרגה, יחסי סיבה ומסובב, הקרובים לאופן התפישה שלנו את המציאות בה אנו חיים.
      4/6/17 17:23:

    תודה דודי, על המשוב ועל ההכוונה ועל התוספות וההפנייה.
    לא בטוחה שאקרא את הקישורים הנוספים - אבל תודה על השיתוף.
    שמחה שהבנת ואף הוספת לתובנה/השערה שלי.
    יש לי עוד השערה בנושא מרחב/זמן - שהמרחב הוא אינסופי והזמן הליניארי מתקיים על המרחב האינסופי בו-זמנית.
    כלומר כשיורדים לעולם הזה - הזמן הוא נקודתי (ליניארי)
    ממבט על - כל נקודות הזמן אינסופיות וקיימות בו-זמנית במרחב האינסופי.
    לא בטוחה שהצלחתי להסביר את עצמי בהיר מספיק - אבל הזמן הליניארי לא קיים במרחב/זמן אלא רק בעולם הזה.
    שמעתי פעם איזשהו הסבר על הפסוק "אין חדש תחת השמש, עולם כמנהגו נוהג, זה שהיה הוא שיהיה"
    לא זוכרת במדוייק - אבל פירשו את הפסוק גם בצורה קווית/לינארית - וגם בצורה מעגלית/מחזורית.

      4/6/17 17:11:
    מזכיר שזה החלק הראשון של הספר, מקווה שיהיה לך כח להמשיך גם לשני (הוא יותר קצר). יש שתי צורות יסודיות במציאות קו ועיגול (כמו ה0 וה1 בשפה הבינארית שהיא הבסיס לכל פעילות המחשבים). הן מייצגות תכונות ניגודיות בכלל זה היחס בין היסוד הגברי (הקו) לנשי (העיגול). אני מסכים עם החשיבה שלך לגבי הנשמות, כזו מוצאים גם בקבלה וגם בתורות המזרח. הספירלה היא המימד הנוסף בו שתי צורות אלו משתלבות באופן הרמוני, בתנועה של התקדמות עם חזרה לנקודות קודמות בזמן ובמרחב. עקרון זה קיים במישורים רבים במציאות ,בכלל זה ביחס לזמן, שהוא מחזורי מצד אחד ולינארי מצד שני (המילה שנה, משמעותה לשנות, לחזור, ולשנות מלשון שינוי) ויש בזה עוד הרבה.
      4/6/17 16:43:

    מסכימה אתך לגמרי - יש בסיפור הזה המון חוכמה והמון תובנות מכל מיני תחומים.
    ונראה לי שעדיין לא הכל נחשף.
    תודה על ששיתפת.
    עדיין יש לי שני פרקים לקרוא - הביתה, ומוסר השכל.

    נושא הספירלה תפס אותי עכשיו בניסיון להבין את נושא גלגול הנשמות (השערה כמובן).
    החיים נמשכים כקו ישר - ליניארי
    התפנית המעגלית היא במוות ובלידה מחדש - בגוף חדש, לפעמים המימד הספירלי לא גבוה הרבה מהמימד הנוכחי,
    הכל תלוי בהתקדמות של האדם, מבחינת הנפש והנשמה.

    הציר המרכזי של הקיום והיקום - הם חוקי הטבע והחוקיות (לאו דווקא אלה הידועים לנו)
    מתוך הציר הזה נובע הכל, פורץ הכל, מניע את הכל ומשפיע על הכל - הוא בכל והכל בו, הוא נפרד מהכל, כי הכל בתנועה חוץ ממנו. כלומר הציר הקבוע וכל הנובע ממנו נמצא בתנועה.

    בקיצור, ההשערה שלי, שהתנועה המחזורית מאפשרת לנשמה לחזור לאותו מימד או גבוה ממנו - בדומה למדרגות סולם ההבנה שדיברת עליו בספירות.


      4/6/17 16:20:
    מסכים עם כל מילה. אני במיוחד אוהב את הסיפור הזה, כי יש בו חכמה שמאירה מגוון מרחבים מעולמות שונים, מהפיזיקה והסוציולוגיה ועד הפילוסופיה, הפסיכולוגיה וחכמת הנסתר. מעט המחזיק את המרובה. שמח שגם את רואה זאת. תודה.
      4/6/17 14:49:

    לדעתי, עיקרי הסיפור שלכל אדם טמון אוצר בביתו/בתוכו/בפנימיותו
    שלפעמים צריך לנסוע רחוק כדי להבין את זה
    ולפעמים שיחה עם הזולת תורמת להבנה הפנימית העמוקה של עצמך - גילוי האוצר הטמון בך.
    בנוסף קיים שיח פנימי של האדם עם עצמו המתנהל בחלום.

      4/6/17 14:40:

    אוצרות כדימוי לתובנות - ראוי שתארנה ותצאנה לרשות הרבים.

      4/6/17 14:37:

    מקסים ההסבר של התנועה הקווית והמעגלית לתצורת ספירלה ומעבר למימד גבוה יותר.

      4/6/17 14:35:

    הבנתי את הגישה שלך לדומים  - האם באמת קיים מצב ששני גופים שונים יהיו זהים לחלוטין? 
    על כל פנים זה נדיר - לרוב מדובר בהזדהות סובייקטיבית.
    תודה על ההבהרה דודי.

      4/6/17 01:10:
    תודה על ההערה, היא לגמרי במקום, אולם בחרתי במילה זהות מכיון שכוונתי היתה קודם כל לשיקוף האובייקטיבי של חוסר פער. הפער מבטא שוני, השוני מבקש גישור, חוסר הפער משמעותו שזה וזה אותו הדבר. ההזדהות היא תגובה סובייקטיבית, בדרך מתוך דמיון וקרבה.
      4/6/17 00:47:

    המשפט הזה מצא חן בעיני:

    "בכל מפגש בין שונים יש פער. המפגש בין דומים לא יוצר גשר, הוא יוצר זהות"


    הייתי משנה מעט את הנוסח במילה האחרונה:

    בכל מפגש בין שונים יש פער. המפגש בין דומים לא יוצר גשר, הוא יוצר הזדהות.

      3/6/17 20:06:
    זהו החלק הראשון, החלק השני ניתן להוריד בחינם דרך הקישור בסוף המאמר, הוא מתייחס להבטים האימוניים והאקטאליים של הסיפור.
      3/6/17 17:27:
    לגמרי
      3/6/17 16:27:

    יפה ההסבר שהבאת בחלק הראשון של המפגש.

    גשר יכול להיווצר בין שני שונים.

    לי דווקא עלה הפתגם הידוע: "הדשא של השכן ירוק יותר"
    כלומר אייזיק, חשב שבמקום אחר יש אוצר - ורק כשהיה רחוק ושוחח עם בעלי המקום הרחוק, הבין שגם להם נדמה שיש אוצר במקום רחוק - רק שהם לא רודפים אחרי האוצר המדומה מבחינתם.

    ובקיצור, האוצר תמיד נמצא קרוב אצלנו - בתוכנו.

      3/6/17 13:55:

    טרם קראתי "המפגש", "הביתה", "מוסר השכל".
    עוד אקרא.

    ראיתי שהוספת למטה הרבה קישורים - כל הכבוד לך על השיתוף.

      3/6/17 13:54:

    הליכה אפשר לפרש מלשון תהליך

    תהליך נפשי/מנטלי/רגשי שאדם עובר במהלך מסע, במהלך מפגש עם אנשים, תובנות שהוא קולט מתוך הקושי והפחדים.


    בנוסף, כל אדם/תקרית/מחשבה בדרך יש לה תפקיד בהבנת עצמנו - כיום קוראים לזה השתקפות עצמנו במראה.

    הסביבה, האנשים הם מראה המשקפת אותנו - על כל הרבדים הרגשיים/הנפשיים/המנטליים.


    האברך, יענקל'ה... יוצא למסע פנימי, גם אם כביכול מדובר במסע פיסי חיצוני - התגליות והתובנות הם פנימיים.

      3/6/17 13:45:

    החלומות מגיעים מתוך עולמנו הפנימי - הבלתי מודע.

    לפעמים צריך להתרחק כדי להבין את הקרוב - חפירה פנימית, לאו דווקא חפירה פיסית, אלא חפירה רגשית/נפשית/פנימית.


    חלום חוזר - עניין רגשי/מנטלי מחיי היומיום שטרם שיושב לנו בתת-ההכרה ומעכב את ההתפתחות האישית, לפעמים גם מדובר על סוג של פחד או חרדה מהלא נודע.


    גם כשאדם נוסע רחוק -הוא עדיין בתוך עצמו, כל החוויות שלו הן פנימיות.

      3/6/17 13:39:

    קראתי קטע ראשון:

    מצד אחד סיפור הרפתקאות

    מצד שני, התובנה שלי מהסיפור, שלא צריך לנסוע רחוק כדי להתחבר לאמת הפנימית.
    העושר האמיתי נמצא בתוכנו, בסביבה הקרובה לנו, אין צורך להרחיק מסעות כדי למצוא אוצרות.

      2/6/17 21:35:
    :) תודה
      2/6/17 20:26:

    מבטיחה לקרוא

    "האוצר" – סיפור מסע חסידי פסיכולוגי אל הגילוי וההגשמה

    24 תגובות   יום שישי , 2/6/17, 16:01

    לפניכם חלקו הראשון של ספרי "האוצר" – סיפור מסע חסידי פסיכולוגי אל הגילוי וההגשמה. גירסה מוקדמת ומעמיקה של סיפור "האלכימאי" של פבלו קואלו.  להורדה ללא תשלום של הגרסא המלאה בקישור בסוף המאמר.

     

    האוצר[1] 

     

    "עוד כתב לי ידיד נפשי מחותני הגאון החסיד מפלונסק  שיחיה, שהיה  מרגלא בפומיה  דהרב הקדוש ר' חנוך העניך מאלכסנדר ז"ל, לומר בשם רבו הרב הקדוש הרבי ר' בונם[2] ז"ל שאמר:

    אשר כל אברך בנוסעו פעם הראשון אל הצדיק, ולהסתופף בצל החסידים, צריך לידע המעשה מרבי אייזיק ר' יעקעליס מקראקא[3], שבנה הביהכנ"ס בקראקא[4] הנקרא ר' אייזיק ר' יעקעל'ש שוהל וזהו כי הר' אייזיק ר' יעקעליש חלם לו כמה פעמים שיסע לפראג, ושם סמוך לחצר המלך תחת הגשר יחפור[5] בארץ וימצא אוצר גדול ויתעשר. הוא נסע לפראג ובבואו שמה הלך אל הגשר אשר אצל חצר המלך, אבל שם עמדו אנשי חיל ההולכים על המשמר לילה כיום, והיה ירא[6] לחפור בארץ ולחפש במטמונים[7], אבל מרוב צערו כי עמל כ"כ בדרך רחוקה, ועתה ישוב לביתו בחוסר כל, היה הולך כל היום סמוך להגשר אנה ואנה, תפוש במחשבותיו וכשחשכה הלך אל האכסניא לנוח, וביום השני וכן ביום השלישי[8] שוב בא בבוקר[9] בבוקר[10] אל המקום הזה, וטייל שם כל היום, ולפנות ערב הלך לאכסניא. השר העומד שם בראש האנשי חיל שומרי ראש המלך, בראותו יום יום כי איש יהודי[11] הולך שחוח ותוארו כעני המעוטף בצער ויגון[12], סובב סובב אצל הגשר כל הימים, קראו אליו ושאלו בדברים רכים מה אתה מחפש ועל מי אתה ממתין זה כמה ימים במקום הזה, סיפר לו כל הענין כי כמה לילות רצופים חלם לו כי כאן טמון אוצר גדול, ולמטרה זאת בא לפראג ברוב עמל וטורח. אז פתח השר את פיו שחוק ואמר לו האם היה כדאי שתסע דרך רחוקה כ"כ ע"י חלום, מי זה אשר יאמין לחלומות, הלוא גם אני בחלומי אמרו לי שאסע לעיר קראקא ושם נמצא אחד הנקרא בשמו אייזיק ר' יעקעליש, ואם אחפור שם בבית היהודי אייזיק ר' יעקעליש תחת התנור וכירים אז אמצא אוצר גדול, אבל הכי אתן אומן לחלומות אשר שוא ידברו, ולנסוע בשביל זה לקראקא, ואתה עשית שטות כזה לבא לכאן. ויהי כשמוע רבי אייזיק ר' יעקעליש דברי השר הבין כי עיקר ביאתו לכאן היה למען ישמע דברים אלו ושידע כי האוצר נמצא לא כאן רק בביתו וכי עליו לחפור ולבקש במטמונים[13] בביתו ושם ימצא האוצר. חזר ונסע לביתו וחפש ומצא בביתו תחת התנור וכירים את האוצר ונתעשר, ובנה בהונו הבית הכנסת הנודעת בשם ר' אייזיק ר' יעקעליש שוהל[14].

    כן הדבר כל אברך צריך לידע כי על ידי בואו אל הצדיק והרבי, נתודע לו שהאוצר אין לו לחפש אצל הרבי רק בביתו, ויהי בנוסעו לביתו שם יחפש ויחפור עד מקום שידו מגעת, ויגעת ומצאת תאמין כי קרוב אליך הדבר בפיך ובלבבך לעשותו, אצלו ממש והבן, ודברי פי חכם חן".

    סיפור קטן זה זכה להפוך לסיפור מכונן לרבים, ולמגוון עיבודים[15] וגירסאות[16]. הוא מצומצם בתאוריו ומשאיר "רווחים רבים" המהוים מקור לסקרנות ולשאלות המסייעות "לפתוח" אותו ולגלות בו פנים מרובות.

    אפשר לשייך אותו לז'אנר סיפורי "מסע הגיבור"[17] והוא מצטרף לשורה ארוכה של סיפורי מסע מעוררי השראה, מהם מסעות אישיים וקבוצתיים, שהם חלק מהסיפור היהודי הגדול[18], ומהם[19] מסעות מיתולוגיים ומודרניים שהפכו מקור השראה לרבים.

    זהו ספור בתוך סיפור. סיפור המסגרת הוא על הרב שמחה בונים מפשיסחא והפרשנות שלו לסיפור זה בהקשר של התלמיד הנוסע אל רבו[20]. הסיפור הפנימי הוא מסעו של אייזיק לפראג ובחזרה לקראקוב.

    כסיפור יהודי הוא מתכתב עם עולם האסוציאציות היהודי, ומקורו החסידי מאתגר למצוא הקשרים בתורת הקבלה והסוד, אולם פשוטו של הסיפור הפנימי, סיפורו של אייזיק, חף כמעט לגמרי מסממנים יהודיים מובהקים והוא כמו מתמסר לפרשנות רחבה וכללית יותר.

    ננסה לקרוא אותו בשלשה מימדים[21].

    הסיטואציה – עיון בסיפור הקונקרטי במסגרת ההגיון הפנימי שלו, ובשאלות ובתובנות העולות מהסיטואציות המתוארות.

    האבסטרקציה – עיון במשמעויות המופשטות, העל זמניות והכלל אנושיות שניתן להשליך מסיפור זה עליהן.

    הפרסונליזציה – המפגש האישי שסיפור זה מזמן לכל אדם שמוכן להפגש אתו, והשאלות שהסיפור מציע לו לטייל איתן.

    נצא למסע בעקבות אייזיק וחלומו, וגם לנו יהיה זה מפגש עם חלומות ואוצרות, ואם נחפור במקום שהסיפור יוליך אותנו אליו, אולי נגלה גם את האוצר שלנו[22].

     


     

    סיטואציה

    החלום

     

    "חלם לו כמה פעמים שיסע לפראג".[23]

    אייזיק לא קיבל החלטה מיידית לצאת בעקבות החלום. רק לאחר מספר פעמים שהחלום חזר והופיע, הוא החליט ככל הנראה לשים יהבו על החלום ולצאת לפראג. אין זה פשוט להחליט לצאת למסע, שיש בו רוב טורח ועמל, כפי שנראה בהמשך, על סמך חלום.

    האם ראה בו קול אלוקי המנחה אותו להתעשרות או שמא מסר לא ברור ממקום לא ידוע ?

    האם כשקיבל החלטה לצאת לדרך עשה זאת מתוך אמונה ובטחון בהצלחת המסע, או שמא הספקות וחוסר הבטחון באמיתות הדברים ליוו אותו כל הדרך? לשאלות אלו אין תשובה ברורה בסיפור.

    הסיפור גם לא מגלה לנו דבר על חייו של אייזיק, על עיסוקו, על משפחתו, ועל המשקל של מרכיבים אלו בהתמודדות עם השאלה, לצאת או או לצאת לדרך. בשורה התחתונה, אייזיק קיבל החלטה לנסוע לפראג, לנסות לגלות אם החלום אמיתי. הגילוי, כפי שנראה בהמשך, הוא מניע מרכזי בסיפורינו. החלום מגלה לאייזיק שיש אוצר שהוא יכול לגלות, ולשם כך עליו לגלות בעצמו את הכוחות הנדרשים למסע זה.

    "ושם סמוך לחצר המלך תחת הגשר יחפור בארץ וימצא אוצר גדול ויתעשר".

    האם חשב אייזיק שהמלך[24], האלוקים, שולח אותו אל האוצר שבחצר המלך[25] ? האם הרגיש שיש כאן שליחות שמסמלת מצד אחד פער, פיזי ומנטלי, בין האיש הפשוט למלך, לבין האפשרות לגשר על הפער דוקא במצוות המלך, על ידי חפירה וגילוי האוצר  מתחת לגשר?[26]

     

     

     

     

    בפארג

     

    "הוא נסע לפראג ובבואו שמה הלך אל הגשר אשר אצל חצר המלך, אבל שם עמדו אנשי חיל ההולכים על המשמר לילה כיום, והיה ירא לחפור בארץ ולחפש במטמונים. אבל מרוב צערו כי עמל כ"כ בדרך רחוקה, ועתה ישוב לביתו בחוסר כל".

    מה אייזיק חשב לעצמו כשיצא למסע בעקבות האוצר? שכל אדם יכול לגשת לחצר המלך ולחפור כאוות נפשו? אפשר כמובן ל"האשים את החלום" שלא גילה לו את כל הפרטים, אבל סביר שהוגן  לייחס לאייזיק תכונות כגון תמימות ואולי אף טפשות. למפרע יתברר כי דוקא תכונות אלו הביאו להצלחתו, שהרי לו ידע או הבין מעצמו את מורכבות המשימה, ספק אם היה בכלל יוצא לדרך. בכל אופן, לשרשרת הגילויים, מצטרף הגילוי של אייזיק, על כך שהאוצר אולי קרוב, אבל למעשה רחוק מאוד.

    משהו קורה לאייזיק כשהוא מגיע לגשר, והסיפור חושף לראשונה את מסתרי ליבו. אייזיק מפחד, ובצדק. אולם מול הפחד לחפור מתחת לגשר, יש פחד אחר - לחזור הביתה בידיים ריקות. יתכן וכבר בשלב ההתלבטות האם לצאת למסע לפראג, היו חששות ופחדים. יתכן שהיה פחד ממה שעשוי לקרות במסע, ולעומתו פחד, להפסיד הזדמנות לכאורה. הוא מיטלטל לכאורה בין האמונה בחלום והפחד ממשמעויותיו[27], אולם כעת, מול הגשר בפראג, הפחדים והרגשות ממוקדים במה שקורה עכשיו. בשלב זה נראה כי אין פתרון לבעיה, וגם אם אכן יש אוצר באדמה מתחת לגשר, אין אפשרות להגיע אליו. הרגשות המציפים את אייזיק נחשפים לעין כל.

    "היה הולך כל היום סמוך להגשר אנה ואנה, תפוש במחשבותיו וכשחשכה הלך אל האכסניא לנוח, וביום השני וכן ביום השלישי[28] שוב בא בבוקר בבוקר[29] אל המקום הזה, וטייל שם כל היום, ולפנות ערב הלך לאכסניא".

    אייזיק מתהלך לפני הגשר וכולו שאלה, אנה[30]? לאן עלי לפנות? מה עלי לעשות?[31]. הוא נע קדימה ואחורה, מנסה למצוא פתרון למצב שהוא לכאורה חסר פתרון. הוא הולך, מטייל, נח. בלי שיבין זאת בשלב זה, הוא הופך, מאדם המחפש פתרון שאין הוא יכול לפתור בעצמו[32], לחלק מהפתרון[33], ומאפשר למשתנה נוסף לסייע לפתרון המשוואה[34].

    המפגש

     

    "השר העומד שם בראש האנשי חיל שומרי ראש המלך, בראותו יום יום כי איש יהודי הולך שחוח ותוארו כעני המעוטף בצער ויגון[35], סובב סובב אצל הגשר כל הימים, קראו אליו ושאלו בדברים רכים מה אתה מחפש ועל מי אתה ממתין זה כמה ימים במקום הזה".

    אפשר להניח שאייזיק היה מעדיף להמנע ממגע עם שומרי הגשר. הוא עלול היה לקבל יחס נוקשה יותר ואולי אף להענש על עצם התנהלותו המוזרה, וגילוי הסיבה האמיתית לנוכחותו במקום עלול היה להחמיר את מצבו. אף על פי כן, השר, העומד בראש המשמר, קורא לו ומדבר אתו רכות. נראה שבכך הוא רוכש את אמונו של אייזיק, ומניח את ה'גשר' למפגש שהולך ומתפתח באופן מפתיע. אך נראה שהנכונות של אייזיק לשתף את השר בסודו מלמדת על משהו עמוק יותר מרחישת אמון. אייזיק פועל לכל אורך הדרך בנחישות ובדבקות במטרה. הוא לא מוותר ולא מתייאש. במפגש עם השר, נציג המלך, ומי שבידו השליטה בגורלו של האוצר, מבין אייזיק כי הדרך היחידה לאפשר לחלום להתגשם, היא לגלות אותו. גילוי הסוד מוריד אותו למציאות. השר יכול להאמין לו ולחפש האוצר בעצמו, או לגרש אותו משם. אבל מבחינת אייזיק אין עוד טעם להסתירו. הגילוי של אייזיק מביא לגילוי מפתיע ביותר. גם השר חלם חלום דומה, אלא שהאוצר שהוא ראה בחלום היה תחת התנור בביתו של אייזיק עצמו, אך את הפרט הזה, את שמו, אייזיק למזלו, משום מה לא גילה. יתכן שהוא לא גילה את שמו לשר בגלל הפער בין היהודי העני לשר, שמא שמו של האיש הפשוט אינו ראוי להשמע באזני השר. העובדה שהשר, המגלה שהוא שמע את שמו של אייזיק, אבל לא ייחס לו שום משמעות, תומכת בהנחה זו.

    שני חלומות נפגשים, האחד של אייזיק, שמאמין בחלום ומשום כך הגיע לאן שהגיע וגילה את מה שגילה. השני, חלומו של השר, שאינו מאמין בחלומות, וגם הוא דווקא מסיבה זו, גילה מה שגילה. השתלשלות הדברים, דווקא באופן הזה, היא הדרך היחידה שיכולה היתה להביא לגילוי האוצר של אייזיק. הקשר בין אייזיק לשר, הוא לא פשוט ולא מובן מאיליו, והמפגש מביא לאינטימיות לא צפויה בין שני האנשים השונים כל כך, ומבחינה סימבולית אפשר לראות בגשר, סמל המייצג את עצם המפגש הבלתי אפשרי הזה לכאורה. מצד שני, בין שניהם משתרע פער עצום. האוצר בחלומו של אייזיק היה קבור מתחת לגשר. זהו החפיר, או הנהר, המקיף את הארמון, ולא מאפשר גישה חופשית אליו[36]. תחת גשר המפגש טמון הפער בין אייזיק לשר, בעטיו, ונכון יותר לומר בזכותו, לא יכול היה אייזיק לבטא את שמו, ובכך זכה לגילוי שמו ולגילוי האוצר. כך שמבחינה זו, אכן האוצר של אייזיק טמון מתחת הגשר.

    בכל מפגש בין שונים יש פער. המפגש בין דומים לא יוצר גשר, הוא יוצר זהות. בכל מסע אל החוץ יש מפגש עם הזר,  והוא בהגדרה מכיל את הגשר ואת הפער שיוצרים אינטרקאציה שמי שמוכן להאמין בה, יגלה בה אוצר.

    "סובב סובב אצל הגשר כל הימים.."

    התנהלותו של אייזיק תוארה לעייל כתנועה של אנה ואנה, תנועה קוית לכיוונים שונים.  השר רואה תבנית גיאומטרית אחרת. הוא רואה את העיגול שמשרטט אייזיק בהילוכיו. הוא רואה אדם הלכוד בעיגול, ללא מוצא, ואולי הראיה הזו מעוררת את רחמיו ואת רצונות לסייע לזר היהודי. מטאפורית נאמר, שהעיגול שמוסיף השר לסיפור מניע, כגלגל, את העלילה קדימה. השילוב בין התנועה הקוית של אייזיק להסתכלות המעגלית של השר יוצר צורה גיאומטרית של ספירלה[37], שאפשר לראות אותה כצורה הפנימית של הסיפור כולו, תנועה החוצה ופנימה שמחזירה לאותו מקום אבל במימד גבוה יותר.

    "מה אתה מחפש ועל מי אתה ממתין זה כמה ימים במקום הזה?"

    בדברים אלו פותח השר חלון לחלום של אייזיק. החיפוש יכול לעסוק במה, אולם הוא יכול גם להתייחס למי.  במקום להתחמק מתשובה, אייזיק פותח את עצמו לאפשרות שלמפגש הזה יכולה להיות משמעות, ומתוך שאלתו של השר, 'על מי אתה ממתין', הוא מגלה את  התשובה - לך!,  והוא פותח מצידו, לשר, חלון לחלומו הוא. במפגש החלומות ביניהם, כל אחד חולם לכאורה את פתרון חלומו של השני[38].

    "סיפר לו כל הענין כי כמה לילות רצופים חלם לו כי כאן טמון אוצר גדול, ולמטרה זאת בא לפראג ברוב עמל וטורח".

    מה מצפה אייזיק מגילוי החלום? אייזיק מגלה טפח ומכסה טפחיים. אפשר להניח מלשון הסיפור, שהוא לא חושף מיד את המקום המדוייק של האוצר - מתחת לגשר, אולי מחשש מתגובתו של השר, הממונה על הגשר, ואולי כדי לבדוק את תגובתו של השר. אם יגלה זה ענין רציני באוצר, אולי יתגלגלו הדברים לטובה, השר הרי יכול לחפור מתחת הגשר. לפחות יוכל אייזיק להתנחם בכך שלא שמר את הדבר בליבו, ויצר אפשרות נוספות למימוש החלום. יתכן שהשר יגלה האוצר ויקח אותו לעצמו, אייזיק מצידו עשה כל מה שהוא יכול כדי שהאוצר לא ישאר לנצח קבור תחת גשר. במעשה זה אפשר לראות ביטול[39] של הרצון האישי לטובת מימוש האפשרות של מימוש הפוטנציאל שהחלום מגלה, וחוליה נוספת בעיצוב דמותו ואישיותו של אייזיק, ההופכים אותו ראוי למה שהוא זוכה בסופו של דבר, בזכות מה שהוא.

    "אז פתח השר את פיו שחוק ואמר לו האם היה כדאי שתסע דרך רחוקה כ"כ ע"י חלום, מי זה אשר יאמין לחלומות, הלוא גם אני בחלומי אמרו לי שאסע לעיר קראקא ושם נמצא אחד הנקרא בשמו אייזיק ר' יעקעליש, ואם אחפור שם בבית היהודי אייזיק ר' יעקעליש תחת התנור וכירים אז אמצא אוצר גדול, אבל הכי אתן אומן לחלומות אשר שוא ידברו, ולנסוע בשביל זה לקראקא, ואתה עשית שטות כזה לבא לכאן".

    מה שאנו קראנו לו תמימות, השר קורא לו שטות. ננסה לנתח את דבריו. הוא טוען שחלומות שוא ידברו ואין להאמין בהם. אבל השטות, אותה הוא מדגיש בדבריו, היא לנסוע בשביל זה לקרקוב, או לבוא לפראג. כלומר, המאמץ הגדול לא מוצדק בשביל חלום. אבל מה עם מאמץ קטן? הרי בחילופי הדברים בין איזיק לשר, גם השר קיבל מידע רב ערך. ממש מתחת לרגליו, תחת הגשר, יש אוצר. והוא לא צריך לנסוע לשום מקום בשביל לחפש אותו. מה קורה עם השר, זאת סיפורינו לא מגלה. אייזיק, שמאמין בחלום,  מגלה שהאוצר שלו לא בפראג אלא בקרקוב. השר, שלא מאמין בחלום, לא מגלה כלום. גם המפגש עם החלום הוא גשר עם פער,  והתנועה עליו  צריכה להיות דו סיטרית. האמונה בחלום והפעולה להגשמתו, הופכים אותו לאוצר[40]. חוסר אמונה הופך את האוצר לחלום.  התנועה על הגשר בין השר לאייזיק היא חד סיטרית. השר, שבלגלוגו חוזר פעמיים על שמו המלא של אייזיק, לא נותן לו באמת להגיע אליו. בשבילו הפער חזק יותר, החפיר עמוק מדי, והוא לא יכול להפגש עם אייזיק באמת ולקבל את מה שהוא מביא לו.  הוא נשאר באנונימיות שלו, שבוי בחלומו, לכוד בתוך תפקידו כשומר הגשר, שאמור למנוע מעבר ממי שאינו רצוי, בלי להבין שבכך הוא אולי מפסיד  את אוצרו.

    ואייזיק?

    "ויהי כשמוע רבי אייזיק ר' יעקעליש דברי השר הבין כי עיקר ביאתו לכאן היה למען ישמע דברים אלו ושידע כי האוצר נמצא לא כאן רק בביתו וכי עליו לחפור ולבקש במטמונים בביתו ושם ימצא האוצר".

    השאלה המרכזית שסיפור זה מעורר מלכתחילה היא, מדוע היה צריך אייזיק להגיע לפראג, כדי להבין שהאוצר בביתו, ואם ראוי הוא למצוא האוצר, מדוע לא נגלה לו בחלום מקומו של האוצר, בביתו?

    זו שאלה שנאריך לדון בה בהמשך, אולם בקטע זה של הסיפור, מודגשת לכאורה הסיבה:       

    "ושידע כי האוצר נמצא לא כאן רק בביתו".

    מדוע צריך אייזיק לדעת שהאוצר הוא לא בפראג? מדוע לא די לו למצוא אותו בקראקוב?

    קשה להציע פתרון לשאלה זו בלי להכנס למשמעויות שחורגות מפשט הסיטואציה, ולוקחות אותו למחוזות מופשטים יותר. יתכן שעבור אייזיק משמעות הדברים היא עצם הלימוד, שזה האוצר שלו, ואין בלתו. אין בשבילו אוצר אחר, במקום אחר, ומה שמגיע לו והוא ראוי לו, יש לו בביתו. יתכן שיש אוצר תחת הגשר, אבל הוא לא שלו, גם את זה אייזיק צריך לקבל וגם בזה עליו להאמין.

    "כשמוע רבי אייזיק ר' יעקעליש דברי השר הבין כי עיקר ביאתו לכאן היה למען ישמע דברים אלו אלו ושידע כי האוצר נמצא לא כאן רק בביתו".

    הדגש במשפטים אלו הוא על הדברים ועל השמיעה, על ההבנה ועל הידיעה. בתאור החלום של אייזיק לא פורט אם הוא ראה את מקום האוצר, או שמע עליו. התיאור של מקום הגשר ושל התנהלותו של אייזיק הוא בעיקרו חזותי. הסיפור מציג תמונה  והחלום מציג חזיון, מלשון מחזה - מראה. אייזיק מפרש את התמונה ופועל לפי פרשנותו. קרוב לודאי כי כך היה עליו לפעול, וכל בחירה אחרת היתה מונעת ממנו להגיע לאוצר. אולם כעת מבין אייזיק, שהתמונה היא לא חזות הכל. צריך גם לשמוע ולהקשיב. במקום שיש הקשבה יש גם דיבור עם האחר. לא רק תוכן הדברים של השר, אלא עצם הדיבור, הם עיקר ביאתו לפראג. הדיבור הוא התורה שבעל פה, המגלה את המשמעות הפנימית של התורה שבכתב. לראיה צריך לצרף את השמיעה. לפי תורת החסידות, הראיה מתייחסת לספירת החכמה, שהיא ההתגלות הראשונית של הרעיון, בצורתו ההיולית. החלום הוא מראה  - התגלות של חכמה. המראה הזה מביא את אייזיק לפראג. כעת הוא צריך לגלות גם את הקול שמצטרף לתמונה. זהו קולו של השר שעוזר לאייזיק להבין את החכמה[41].   השמיעה מתייחסת לספירת הבינה, המבררת את הדברים לאמיתם. הראיה היא תוצאתית – מציגה תמונה סופית. השמיעה היא תהליכית - מחברת את המילים כחוליות בשרשרת עד להבנה המביאה לידיעה, כנגד ספירת הדעת, המוציאה בכח הרצון את המחשבה אל הפועל. שיעור חשוב במסעו של אייזיק הוא, שהדרך לתוצאה הרצויה מחייבת תהליך, התפתחות, התמודדויות ומשברים, הסוללים את הדרך לנקודת הסיום, שהיא גם נקודת ההתחלה[42].

    ניתן להציע שאייזיק מקבל דבר נוסף. הוא לומד את האלגוריתם של השינוי, הכולל את הגשר ואת הפער. כפי שנראה בהמשך, הוא מיישם אותו בביתו.

    הביתה

     

    "חזר ונסע לביתו וחפש ומצא בביתו תחת התנור וכירים את האוצר ונתעשר, ובנה בהונו הבית הכנסת הנודעת בשם ר' אייזיק ר' יעקעליש שוהל".

    מדוע מדגיש הסיפור כי האוצר נמצא תחת התנור והכיריים?

    לכאורה, אוצר הנמצא תחת הגשר סמוך לחצר המלך, הוא אוצר מהאגדות, והוא זוהר יותר מאוצר הנמצא תחת התנור המפוייח בבית של אייזיק. אבל רק לכאורה. עקרון חשוב למדנו בספר הזוהר, שאין אור, אלא זה הבא מתוך החושך[43]. דוקא על רקע העליבות והעניות, ודוקא במקום בו מתגורר אייזיק, המשמעות של גילוי האוצר גדולה לאין ערוך. בארמון המלך, אפשר להניח, יש לא מעט דברי ערך. אבל לגלות אוצר בבקתה בקרקוב, זה פלא גדול הרבה יותר. ההבדלים בין שני האוצרות שבסיפור יכולים ללמד גם על היחס בין האוצר לבין המקום. מי שטומן אוצר תחת הגשר, עושה זאת כשהגשר כבר קיים, ארמון המלך עומד על תילו, והוא בסך הכל מחפש מקום מחבוא שיקל למוצאו. הגשר כבר היה שם, והוא משמש כסימן בעלמא. אפשר להניח שהאוצר תחת התנור הוטמן שם עוד לפני שהתנור הועמד במקום. האוצר הוחבא ביסודות הבית, אולי בשלבי בנייתו, והתנור הועמד מעליו לאחר מכן. האוצר מהווה את הבסיס לתנור ולכיריים, ומעניק משמעות חדשה לתשתית של הבית ושל הקיום בו. התנור והכריים הם מקור החום והמזון, הם מספקים את הצרכים הבסיסיים של דיירי הבית. האוצר מגדיר את פוטנציאל הצמיחה של החיים בבית זה, והכיוון של הצמיחה תלוי בבחירה לאן לקחת את המשאבים שקיימים בפוטנציאל, ומה לעשות אתם, אם וכאשר הם מתגלים. אייזיק גילה בבחירתו מאיזה חומר עשויים יסודות ביתו, ומאיזה חומר עשוי הוא עצמו. הוא בחר לבנות בית כנסת בכספי האוצר אשר מצא. הכח שהניע אותו במסע בעקבות האוצר היה אמונה באפשרות למצוא מענה לצרכי החיים שלו ושל ביתו. כאן המקום ליישם את אלגוריתם השינוי שהוא למד בפראג. לא די לבנות גשר בין המקום שהוא נמצא למקום שהוא רוצה להגיע. הגשר עצמו מאפשר מעבר, אבל מעברים מתרחשים גם באותו מישור, והם לעיתים יוצרים שינוי כמותי ולא איכותי. תובנת הפער מביאה אותו להתקדם כלפי מעלה, ולעבור למישור אחר, גבוה יותר, של הגשמה. הגשר, בעזרת הפער, הופך לסולם. הוא בוחר, עם החפירה לעומק, לנוע קדימה ולטפס לגובה, ולתת מענה לצרכים רחבים יותר[44]- שהרי בית הכנסת מיועד לקהילה ולא רק למשפחה, ורוחניים יותר - שהרי בית הכנסת הוא מקום תורה ותפילה. הוא מוכיח במעשהו זה שהאוצר שהתגלה היה מיועד לו, והבחירה לגשר בין הבית לבית הכנסת מבטאת את ההבנה שהאוצר שלו הוא לא בפראג, אלא דווקא בביתו, ולא יכול להיות אחרת.

    "ובנה בהונו הבית הכנסת הנודעת בשם ר' אייזיק ר' יעקעליש שוהל".

    ראינו כיצד שמו של אייזיק הפך לגורם מניע ומהותי להתפתחות סיפורינו[45]. לא נאמר שאייזיק קרא את בית הכנסת על שמו, אלא שכך היה ידוע לכל. לעומת הניתוק שעשה השר בין שמו של אייזיק, אותו הכיר מחלומו, לבין האדם אייזיק, שאותו לא זיהה ולדבריו לא הקשיב, בית הכנסת שנבנה בעזרת האוצר הקיים עד היום בעיר קרקוב, משמר את זהותו של גיבור הסיפור שלנו, ומחבר בין האדם לשמו. הסיפור שלנו מהווה לא פחות ואולי יותר מבית הכנסת, את פירותיו של המסע בעקבות האוצר, ויש להניח שימשיכו לספרו וללמוד אותו הרבה שנים אחרי שבנין בית הכנסת בקרקוב כבר יעבור מן העולם.

    מוסר השכל

     

    "כן הדבר כל אברך צריך לידע כי על ידי בואו אל הצדיק והרבי, נתודע לו שהאוצר אין לו לחפש אצל הרבי רק בביתו, ויהי בנוסעו לביתו שם יחפש ויחפור עד מקום שידו מגעת, ו"יגעת ומצאת תאמין[46] ..כי קרוב אליך הדבר בפיך ובלבבך לעשותו"[47], אצלו ממש והבן[48]"

    הרקע לסיפור המסגרת שלנו הוא סוגייה שליותה ומלווה את התנועה החסידית עד היום[49]. מקומו של הצדיק, גם במשמעותו הרוחנית וגם במשמעותו המעשית, בחיי החסיד. עד כמה נכון לחסידים להשאיר את בני משפחותיהם לתקופות ארוכות ולנסוע לשהות במחיצת הצדיק? הרבי מפשיסחא התנגד למקום המרכזי מדי, לדעתו, שנתנו החסידים לצדיק, ואפשר לראות סיפור זה כהצגת עמדתו בסוגיה זו. מסקנת דבריו היא, שאת האוצר צריך לחפש בבית. עם זאת, נדייק בדבריו: 'ויהי בנוסעו לביתו שם יחפש'. כלומר, יש מקום וענין להגיע לצדיק, אבל על החסיד והתלמיד להבין, שהאוצר האמיתי הוא מה שימצאו בביתם. הפסוק שהוא מביא כסייעתא לדבריו מונה 4 פעלים. 'יגעת' – אין להגיע לתוצאות ולהשגים ללא יגיעה ומאמץ[50] בין אם מדובר במסע פיזי ובין אם במסע פנימי, המסע והמאמץ הם אינהרנטיים לתהליך. 'ומצאת' – אין ערבויות ואין בטחונות שאוצר, כזה או אחר יתגלה. בסופו של דבר, כל גילוי אמיתי הוא סוג של מציאה, התגלות שאינה מותנית, והמאמץ הוא תנאי הכרחי אבל לא מספיק. 'תאמין' – אפשר להציע לקרוא את הפסוק באופן כזה, שהאמונה היא המציאה, תוצאת העמל והיגיעה, והמשך הפסוק: 'כי קרוב אליך הדבר מאוד', הוא לא סיבה, אלא מושא האמונה – תגלה את האמונה בכך שהכל תלוי בך, וממילא זוהי מחוייבותך, לגלות 'בפיך ובלבבך' את מה שנדרש כדי 'לעשותו'. העשיה בסופו של דבר לא מתייחסת לגילוי האוצר אלא לשימוש במשאבים שאתה מגלה בעצמך, האוצר הופך ממטרת החיפוש לאמצעי להגשמת הערכים וזהו בסופו של דבר הייעוד.


    להורדה ללא תשלום של הספר המלא :  http://palantcoaching.com/he/boo/774/

    מאמרים נוספים באתר שלי: אימון יהודי יצירתי http://palantcoaching.com/he/589-2/

    להזמנת סדנאות, הרצאות, אימון וייעוץ אישי וכל שאלה נוספת מוזמנים לפנות: 

    טל: 0545833385

    מייל davidpalant@gmail.com

    https://www.facebook.com/coachingjewish/?fref=ts


    [1]  (ישראל ברגר,  שמחת ישראל, פיעטריקוב , 1910 עמ' מז).

    [2]  רבי שמחה בונים מפשיסחא (1765-1827) מגדולי החסידות, תלמידו הקרוב של החוזה מלובלין ורבו של רבי מנחם מנדל מקוצק.

    [3] דמות היסטורית יהודי מעשירי קהילת קרקוב וממנהיגיה במאה ה17. ראה יצחק אלפסי, על אגדות יפות ללא בסיס היסטורי, בתוך: שנה בשנה, תשס"ג.

    [4]  להלן קרקוב

    [5]  השם העברי של אייזיק הוא יצחק. לשניהם משותף מוטיב החפירה: "וישב יצחק ויחפור את בארות המים אשר חפרו בימי אברהם אביו " (בראשית 26:18).

    [6]" " ודע שהאדם צריך לעבור על גשר צר מאוד והכלל והעיקר שלא יתפחד כלל" (ליקוטי  מוהרן ח"ב סימן מח').

    [7]  "אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה" (משלי 2:4).

    [8] היום השלישי מסמל פעמים רבות ציפיה שהגיעה להשלמה לקראת רגע ההכרעה: "בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת-עֵינָיו וַיַּרְא אֶת-הַמָּקוֹם מֵרָחֹק" (בראשית 22:4), "וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי זֹאת עֲשׂוּ וִחְיוּ אֶת-הָאֱלֹהִים אֲנִי יָרֵא" (בראשית 42:18), "וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיֹת הַבֹּקֶר וַיְהִי קֹלֹת וּבְרָקִים וְעָנָן כָּבֵד עַל-הָהָר וְקֹל שֹׁפָר חָזָק מְאֹד וַיֶּחֱרַד כָּל-הָעָם אֲשֶׁר בַּמַּחֲנֶה" (שמות 19:16), "וַיָּבוֹא יָרָבְעָם וְכָל-הָעָם אֶל-רְחַבְעָם בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר שׁוּבוּ אֵלַי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי" (מלכים א: 12:12), "וַיֹּאמֶר חִזְקִיָּהוּ אֶל-יְשַׁעְיָהוּ מָה אוֹת כִּי-יִרְפָּא יְהוָה לִי וְעָלִיתִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בֵּית יְהוָה" (מלכים ב' 20:8), "יְחַיֵּנוּ מִיֹּמָיִם בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יְקִמֵנוּ וְנִחְיֶה לְפָנָיו הושע 6:2), "וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַתִּלְבַּשׁ אֶסְתֵּר מַלְכוּת וַתַּעֲמֹד בַּחֲצַר בֵּית-הַמֶּלֶךְ הַפְּנִימִית נֹכַח בֵּית הַמֶּלֶךְ " (אסתר 5:1).

    [9] "וישכם אברהם בבקר" (בראשית 22:3).

    [10] על המן, המזון הניסי שירד מהשמים נאמר: "וַיִּלְקְטוּ אֹתוֹ בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר אִישׁ כְּפִי אָכְלוֹ וְחַם הַשֶּׁמֶשׁ וְנָמָס".

    [11] "איש יהודי היה בשושן הבירה ושמו מרדכי" (מגילת אסתר, 2:5).

    [12] "תפילה לעני כי יעטף ולפני ה' ישפוך שיחו" (תהילים 102:1).

    [13]  משנה: "במה טומנין - הבא לסלק קדירה מעל גבי כירה ולטומנה בדבר אחר" (בבלי, שבת: מז: ).

    [14] בית הכנסת שנבנה על ידי ר 'אייזיק   שצ"ח- ת"ד (1644-1638).עומד על תילו גם היום (אלפסי שם, ראה הערה 3).

    [15] שהמפורסם בהם הוא ספרו של פאולו קואלו – האלכימאי (ברזיל, 1988).

    [16]  השוואה בין הגרסאות השונות בספרות החסידית והבדלי הגישות המשתקפים בכל גירסה ראה חנה הנדלר, הסיפור החסידי בין עיצוב ספרותי לאידאה רוחנית (בתוך מעשה סיפור, מחקרים בסיפורת היהודית, הוצאת אוניברסיטת בר אילן, תשס"ו, עמ': 147-167, ומסע בסיפורי חסידים, יהודית בר-יש"ע גרשוביץ 2011 עמ':15-33

    [17] גיבור או גיבורים היוצאים למסע, מתוך כורח או בחירה, המזמן התמודדויות המעצימות את הגיבור והופכות את הדרך לתהליך של צמיחה. בהרחבה: יוסף קמפל, 'הגיבור בעל אלף הפנים' (1949), רות נצר, 'מסע הגיבור' (2011). 

    [18] החל ממסעות בראשית של אדם, חווה ובנם קין, דרך מסעותיהם של אברהם אבינו (מחרן לארץ ישראל ובארץ ישראל), יעקב ובניו (הירידה למצרים), יוסף (נער הנמכר לעבדות, הופך למשנה למלך מצרים וחוזר בארון עם בני ישראל לארץ ישראל), משה רבינו (מנסיך בארמון פרעה מלך מצרים למנהיג עם העבדים היהודי המוציא אותם מעבדות מצרים לחרות), מסעות עם ישראל במדבר, יונה הנביא ועוד.

    [19]   אודיסאוס, בודהה, ישו, קרישנה ואיזיס, אמאטרסו היפנית, אדשו ממערב אפריקה, קונוהור האירי, טאלייסין הוולשי, מאווי הפולינזי, מוואטסי המאורי, שי וואנג מו הסינית, סינילאו הטונגאי, "עורב" האסקימואי, פדמאנאתה הג'ייני, טלאזולטאוטל האצטקית ואינספור אחרים.

    [20]  סיום הסיפור ודבריו של הרבי " והבן, ודפח"ח" מהוים מעין קוד המקובל בספרות החסידית, לכך שבתוכן הדברים יש עומק נסתר המבוסס על סודות התורה, שאינו נראה ממבט ראשון. בהתאם מועלות במאמר זה הצעות שונות לפרשנות בהקשר זה.

    [21] בהקבלה ל3 השלבים הראשונים במודל של דבורה קובובי להוראת ספרות בשיטת הספרותראפיה: הזדהות, הכללה, הדהוד (ספרותראפיה - ספרות, חינוך ובריאות הנפש, מאגנס, האוניברסיטה העברית, ירושלים תשנ"ב , עמ' 77-106)

    [22] במאמר זה הצגתי מחשבות ורעיונות שעלו במהלך לימוד עצמי, שיעורים, סדנאות ומפגשי "בית מדרש" עם חברים ותלמידים. ההצעות וההפניות למקורות שונים נעות באופן אסוציאטיבי בין עצי הפרד"ס (פשט, רמז, דרש, סוד), והקורא מוזמן לקטוף מפירותיו ולהוסיף נטיעותיו כאוות נפשו, בתקווה שימצא בהן טעמי עץ הדעת ועץ החיים.

    [23] "ועל הישנות החלום אל פרעה פעמיים כי נכון הדבר מעם האלקים וממהר האלקים לעשתו" [בראשית: 41:32.]

    [24] מקובל שכל "המלך" במגילת אסתר מרמז למלכו של עולם: "בלילה ההוא נדדה שנת המלך, אמר רבי תנחום: נדדה שנת מלכו של עולם" (תלמוד בבלי, מגילה טו:).

    [25] חצר גינת ביתן המלך (אסתר 1:5)

    [26] זו שאלה מרתקת כשלעצמה, האם דיון זה שייך לניתוח הסיטואציה או לניתוח האבסטרקציה? עד כמה גיבור הסיפור עצמו מודע לרמזים האפשריים בסיפור שלו עצמו, והאם הם בצורה זו או אחרים מניעים את העלילה? בגישה המינינליסטית כדאי להעדיף לכאורה את הגורמים המניעים הגלויים והראשוניים, ואת הסודות שהסיפור מגלה לראות כגורמים המניעים את הסיפור בזמן, ובזכותם הוא הפך להיות נחלת הכלל.

     

    [27] "והיה אמונת עתך חוסן ישועות חכמת ודעת, יראת ה' היא אוצרו" (ישעיה 33:6)

    [28] היום השלישי מסמל פעמים רבות ציפיה שהגיעה להשלמה לקראת רגע ההכרעה: "בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת-עֵינָיו וַיַּרְא אֶת-הַמָּקוֹם מֵרָחֹק" (בראשית 22:4), "וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי זֹאת עֲשׂוּ וִחְיוּ אֶת-הָאֱלֹהִים אֲנִי יָרֵא" (בראשית 42:18), "וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיֹת הַבֹּקֶר וַיְהִי קֹלֹת וּבְרָקִים וְעָנָן כָּבֵד עַל-הָהָר וְקֹל שֹׁפָר חָזָק מְאֹד וַיֶּחֱרַד כָּל-הָעָם אֲשֶׁר בַּמַּחֲנֶה" (שמות 19:16), "וַיָּבוֹא יָרָבְעָם וְכָל-הָעָם אֶל-רְחַבְעָם בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר שׁוּבוּ אֵלַי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי" (מלכים א: 12:12), "וַיֹּאמֶר חִזְקִיָּהוּ אֶל-יְשַׁעְיָהוּ מָה אוֹת כִּי-יִרְפָּא יְהוָה לִי וְעָלִיתִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בֵּית יְהוָה" (מלכים ב' 20:8), "יְחַיֵּנוּ מִיֹּמָיִם בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יְקִמֵנוּ וְנִחְיֶה לְפָנָיו הושע 6:2), "וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַתִּלְבַּשׁ אֶסְתֵּר מַלְכוּת וַתַּעֲמֹד בַּחֲצַר בֵּית-הַמֶּלֶךְ הַפְּנִימִית נֹכַח בֵּית הַמֶּלֶךְ " (אסתר 5:1).

    [29] על המן, המזון הניסי שירד מהשמים נאמר: "וַיִּלְקְטוּ אֹתוֹ בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר אִישׁ כְּפִי אָכְלוֹ וְחַם הַשֶּׁמֶשׁ וְנָמָס"

    [30] וָאֹמַר אָנָה אַתָּה הֹלֵךְ וַיֹּאמֶר אֵלַי לָמֹד אֶת-יְרוּשָׁלִַם לִרְאוֹת כַּמָּה-רָחְבָּהּ וְכַמָּה אָרְכָּהּ" (זכריה, 2:6).

    [31]  החיפוש הפנימי משרטט מרחב חיצוני. את הקונפליקט הפנימי בו הוא נמצא, בשילוב עם התנועה המתמדת שלו אפשר לראות מעין "דינמו" המטעין את הסיטואציה באנרגיות של רגש וציפיה. ברמה הסימבולית אפשר לראות בתמונה שמציג הסיפור שלשה צירים: ציר רוחב הנוצר על ידי תנועתו של איזיק אנה ואנה, ציר אורך הנוצר על ידי הגשר, וציר עומק המסומל על ידי האוצר הנסתר לכאורה מתחת לגשר. הסיטואציה מתארת יצירה של מרחב שבו פועלים הכוחות שמניעים את הסיפור.

    [32]  "לא נוכל לפתור בעיות באמצעות אותה צורת חשיבה שהשתמשנו בה כשיצרנו אותן"  (אלברט איינשטיין).

    [33] בכך שהוא על ידי התנהגותו האותנטית גורם לשר להתענין בו באמפטיות, שמובילה לדיאלוג ולגילוי.

    [34] הדרך בה הוא עושה זאת היא על ידי גילוי האמת לשר, ו"הצבת" הפרמטים של השר במשוואה שלו בלי להוסיף משתנים נוספים על ידי גילוי זהותו.

    [35] "תפילה לעני כי יעטף ולפני ה' ישפוך שיחו" (תהילים 102:1). ושם בהמשך: " כי-רצו עבדיך, את-אבניה;    ואת-עפרה, יחוננו.   וייראו גויים, את-שם יהוה;    וכל-מלכי הארץ, את-כבודך."(שם 15-16).

    [36] מקובל לזהות את גשר קארל המפורסם בפראג, המוליך למצודת המלך, כגשר מהסיפור.

    [37] בקבלה קיים מושג של "עיגולים ויושר" המסמל בחינות שונות במציאות, שיש בהן מצד אחד מעגליות, תפישה רחבה של הדברים בבת אחת, לעומת קויות, תפישה של התפתחות והתפרטות לחלקים ומרכיבים. את הסמליות הזו ראינו גם בהקשר של מקור החלום או הקול, אותם אפשר לראות כרמז למושגים הקבליים של אור מקיף (עיגול) ואור פנימי (קו). העיגול והקו משמשים לפי הקבלה, כאילוסטרציות לתכונות יסוד במציאות, בהן היחס בין גבר לאשה, תאור בריאת העולם לפי קבלת האר"י ועוד. מענין לציין את המקבילה לאילוסטרציה זו בעולם המחשבים, כשהבסיס לכל מה שקורה בו הוא האינטראקציה בין המרכיבים הבניאריים O:I.

    [38]  "ויחלמו חלום שניהם איש חלמו בלילה אחד איש כפתרון חלמו המשקה והאפה אשר למלך" (בראשית 40:5).

    [39] ה'ביטול' הוא מושג יסודי בחסידות, לפיו ביטול האגו וביטול ה'יש' מביאים לקיום משמעותי ורוחני יותר.

    [40]  "כל החלומות הולכים אחר הפה" (בבלי, ברכות נה: ).

    [41] "אם יאמר לך אדם: יש חוכמה בגויים - תאמין,  יש תורה בגויים - אל תאמין" (מדרש איכה רבא, ב:יז).

    [42] "נעוץ סופן בתחילתן" (ספר יצירה). "סוף מעשה במחשבה תחילה" (מתוך לכה דודי).

    [43] "לית נהורא אלא דנפיק מגו חשוכא" (זוהר ח"ב, קפד. )

    [44] בהתאם לעליה בסולם הצרכים מהבסיסי והחומרי, לאידיאולוגי והרוחני, לפי פירמידת הצרכים של אברהם מאסלו.

    [45] בניגוד לגירסה של סיפור זה אצל ר' נחמן מברסלב, שם גיבור הסיפור לא מוזכר בשמו.

    [46] (בבלי, מגילה ו: )

    [47] (דברים 30:14)

    [48] מהפסוקים הקודמים לפסוק זה אפשר לראות כי הדגש הוא על לקיחת אחריות והבנה כפולה, גם שזה בידי ובמסגרת יכולותי, וגם שאני לא יכול להעביר האחריות למישהו אחר: "כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת הוא ממך ולא רחקה הוא לא בשמים הוא לאמר מי יעלה לנו השמימה ויקחה לנו וישמענו אתה ונעשנה  ולא מעבר לים הוא לאמר מי יעבר לנו אל עבר הים ויקחה לנו וישמענו אתה ונעשנה" (דברים 30:11-13).  

    [49] הערה 15, שם.

    [50] יגעת ולא מצאת, אל תאמין שיגעת! (אמרה חסידית).

    ''

    דרג את התוכן:

      ארכיון

      פרופיל

      dudypalant
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין