חברי מוני כתב על פרשת השבוע "נשא את בני גרשון גם הם", התורה ממשיכה לספר לנו על התפקדותם ועבודתם של הלווים ובהמשכה של הפרשה יש אתה ציווי של אישה סוטה נזיר וברכתה כוהנים, ובסיום הפרשה את קורבנות הנשיאים בחנוכת המשכן. התורה בתחילת פרשת נזיר אומרת "איש או אישה כי יפליא לנדור נדר נזיר לה" (במדבר ו' ב'), רש"י מפרש בשם חז"ל: "למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה? לומר לך שכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין", רגע , רגע, מה הולך כאן?! לפני רגע היה מסופר שהעם הולך במדבר איש על מחנהו ואיש על דגלו, המשכן באמצע והכוהנים מברכים את העם, הכל מסודר ומאורגן, הכל הולך טיפ טופ, ופתאום באמצע הפרשה תקועים פרשיות סוטה ונזיר משהו שהוא לא נורמאלי ואידיאלי? למה התורה מכניסה באמצע התיאור הנפלא הזה, פרשיות נזיר וסוטה? אי אפשר לחכורת לחלק השני של ספר במדבר, שבו עוסקים בכל הבעיות שהיו לעם ישראל במדבר כגון: התאוננים, בלעם, קורח, פרשת המקושש? מסופר בגמרא על נוכרי שבא לפני שמאי ואמר שיתגייר רק עם "תלמדני כל התורה כולה כשאני עומד על רגל אחת" זה העסק לא יותר ולא פחות, ושמאי דחה אותו בא הנוכרי לפני הלל וביקש את אותה בקשה, ענה לו הלל: "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך" זו היא כל התורה כולה והשאר הוא פרוש של פסוק זה, לך ולמד" ( מסכת שבת דף לא עמוד א'), הלל, מכיוון שהיה תלמידו של רבי עקיבא, הביא לנוכרי את הכלל של רבו:"ואהבת לרעך כמוך, רבי עקיבא אומר זה כלל גדול בתורה", התורה בנויה על גבי "דרך ארץ" ללא דרך ארץ אין תורה! לכן התורה בפרשה הצמודה לקבלת התורה (חג מתן תורה) פרשת נשא, מלמדת אותנו את היסוד של "דרך ארץ קדמה לתורה", שכאשר עם שלם הולך במדבר בסדר נפלא, זאת הדרך האידיאלית, ופתאום יש חריגות משני הכיוונים, כמו "הרואה סוטה בקלקולה" ירידה מהדרך ובצד השני: הנזיר שגם הוא ירד מהדרך הראשית אבל אל הצד השני, אנחנו צריכים ומצווים להחזיר את אותם האנשים בחזרה לדרך הארץ, להחזיר אותם למצב של "איש על מחנו ואיש על דגלו" זהו הסר של פרשיות אלו שנכתבו בפרשת נשא.