אני מדגיש: "היצירה המלאה", מכיוון שבילדותי הרחוקה הייתה מהדורה לילדים, של - אני מעריך - כ-15% מן היצירה המלאה. לדור שלי, ילידי הרבעון השני של המאה העשרים, פורסמו "מהדורות לילדים" של יצירות קלסיות כי הורינו חשבו שנפשותיהם/ן של ילדים עלולים להיפגע מקריאת יצירות קלסיות מלאות, ששם, חשבו הורינו, מתגלה העולם הראלי בכל כיעורו. אז עשו לנו עוול ראשוני ואפשרו לנו לקרוא רק חלקים מיצירות ספרותיות, כמו "מועדון הפיקוויקים", שנחשבו אז מתאימות לקריאה רק על ידי מבוגרים.

את "מועדון הפיקוויקים" המלא קראתי רק אחרי מלחמת העולם השנייה, כשהגעתי לישראל עם הורי. את היצירה המלאה צריך לקרוא כדי ליהנות מחוויה לשונית, ספרותית והומוריסטית שקשה למצוא לה מקבילה ספרותית. ויחד עם כל הטוב הזה יש ביצירה תיאורים קשים של "קשיי מהפכת התיעוש" באנגליה שנגרמו למעמדות הנמוכים שם.

אני חושד בג'רי סיינפלד ולארי דייוויס, שיצרו סדרת טלוויזיה אי-שם בשנות השמונים של המאה הקודמת, ש"מועדון הפיקוויקים" של דיקנס היה מודל לסדרת הטלוויזיה שלהם. משהו דומה מאד אבל תואם למאה העשרים. משהו שתואר בפי ג'ורג', אחד מגיבורי הסדרה, בפני מנהל חברת טלוויזיה שלה הם רוצים למכור את ההסדרה:

" SOMETHING ABOUT NOTHING"

ודבר אחרון בהחלט על "מועדון הפיקוויקים" היא דעתו של סופר ומשורר פורטוגזי נפלא, פרננדו פסואה, על היצירה - מודפסת על כריכת הספר: "אחת הטרגדיות הגדולות בחיי היא שכבר קראתי את "מועדון הפיקוויקים" - לא אוכל לשוב ולקרוא אותו בפעם הראשונה."