כותרות TheMarker >
    ';

    כותב בקפה, רשומון

    יומן. לא בלוג...
    ובו רשומות. לא פוסטים...

    ארכיון

    0

    רספוטין ומאלוי מסרבים למות!!!

    11 תגובות   יום שני, 5/6/17, 06:59

     

    ''

     

     להקת Boney M, רספוטין


     

    גריגורי יֶפימוביץ' רספוטין נוֹבִיךְ (1869-1916) היה..., איך להגדיר אותו?, ובכן – הוא היה סוג של קבליסט רוסי...

    כמי שנולד בכפר נידח בערבותיה של סיביר היו סיכוייו לגעת ולו רק בשולי ההיסטוריה, אפסיים עד לא קיימים בכלל.

    ובכול זאת, אישיותו הכריזמטית הביאה אותו אל החצר הקיסרית של הצאר ניקולאי רומנוב ואשתו, אלכסנדרה.


    עוד לפני שהתוודע אל הצאר רספוטין עשה לעצמו שם בקרב החברה הגבוהה בסנט-פטרבורג כמי שמנבא עתידות ובעל כוחות ריפוי על-טבעיים.

    אלכסנדרה, אשת הצאר, שמעה עליו והוא הוזעק בדחיפות אל הארמון.

    בנה הצעיר, אלכסיי, סבל ממחלת ההמופיליה (מחלה תורשתית אשר בעיקרה – ליקוי במנגנון הקרישה של הדם. פגיעות פנימיות וחיצוניות עלולות לגרום לדימומים פנימיים וחיצוניים קשים היכולים לגרום למוות).

    בבואו אל הארמון בשעת לילה מאוחרת היה הנסיך הצעיר אלכסיי בעיצומו של דימום רב-מערכתי והיה על סף מוות...

    רספוטין ישב ליד הנער. הוא לא נגע בו. נראה היה שהוא שקוע בתפילה במעין טראנס. שעות ארוכות הוא ישב ליד הנער עד ש..., בשעות הבוקר המוקדמות פקח הנער את עיניו ואמר לאמו שהוא חש בטוב. הדימומים פסקו...

    מרגע זה ואילך הפך להיות רספוטין לבן-בית בארמון הצאר.


    השפעתו הייתה עצומה: היו לו יותר מאשר יד ורגל במינויים פוליטיים ובתהליך קבלת החלטות בתחום מדיניות פנים וחוץ, ואגב כך – הקים לעצמו מתנגדים מרים ורבים.


    בלילה שבין ה-16 ל-17 בדצמבר של שנת 1916 הוזמן רספוטין ע"י חבורת קושרים אל מסיבה פרטית שהתקיימה בארמונו של אחד מהם, הנסיך פליקס יוסופוב (שהיה בן-דודו של הצאר וגם..., בעלה של אחות הצאר, אירנה).

    רספוטין התבקש להגיע בשעת-לילה מאוחרת והוא הוכנס אל הארמון מהשער האחורי, כול זאת על מנת להתחמק מעיניה של "האוכרנה", המשטרה החשאית של צאר.

    בארמון המתינו לו, לבד מהנסיך יוסופוב, עוד ארבעה:

    ולדימיר פורשקביץ, אציל שהיה חבר ב"דומה", הפרלמנט הרוסי

    דימיטרי פבלוביץ רומנוב, אציל המקורב לצאר

    מיכאל סוחוטין, שהיה קצין ששהה בעיר בהחלמה מפציעה בשדה הקרב

    ו..., דוקטור סטניסלב לזאוורט, לו היה תפקיד מזוויע בעתיד להתרחש באותו הלילה...


    רספוטין מתקבל בארמון יוסופוב בכבוד מלכים: שולחן מלא מכול טוב חיכה לו, כך בין היתר עמדו על השולחן בקבוקי-משקה משובחים (בהם רקח דוקטור לזאוורט רעל מסוג "רוש עקוד"...) ועוגות מענגות (אליהם הוסיף כבוד הדוקטור, ציאניד...).

    הדוקטור לא התקמצן בכמויות הרעלים, או לא, הוא שם במשקאות ובעוגות רעל די והותר, מספיק על מנת להרוג כמה אנשים...


    ככול שהשעות נקפו רספוטין נרדם ונמנם לו קלות על הספה ואחרי כשעתיים ומחצה הוא מתעורר מבלי כול סימן שהרעלים משפיעים עליו. הקושרים נאחזים בפניקה.

    פליקס יוסופוב ודימיטרי רומנוב מתקרבים אליו ומטווח אפס יורים בו, כדור אחד מכול קנה, היישר בליבו.

    דוקטור לזאוורט בודק את רספוטין ומוצא כי האיש, ללא רוח-חיים. מת לחלוטין.

    עוברים עוד שעתיים ולפנות בוקר מחליטים הקושרים להיפטר מגופת הנמסיס שלהם ע"י השלכת גופתו אל נהר הנייבה.

    כאשר מתקרב הנסיך יוסופוב אל גופת המנוח מתעורר לפתע הלה לחיים..., הוא נעמד על רגליו כאשר אישוניו מורחבים וזוהרים וקצף סמיך יוצא מפיו. הוא לופת את הנסיך ומנסה לחנוק אותו.

    הקצין סוחוטין יורה ברספוטין ירייה אחת, בבטנו. זאת הירייה ה-3 שסופג רספוטין באותו הלילה, כן?...

    בשלב הזה כבר מבין רספוטין לאן העניינים מתגלגלים. הוא הולך כושל אל אחד משערי הארמון ומנסה לברוח.

    חבר ה"דומה" פורשקביץ רץ אחריו וממש לפני שרספוטין מצליח להגיע אל שער הארמון הוא יורה בו פעמיים, בגבו ובראשו. רספוטין מתמוטט. אין כאן שום "כדור קסם" (JFK, כאילו כזה...), בסך הכול נורה רספוטין 5 יריות קטלניות, אחת אחת.

    שוטר-מקוף שעובר בסביבה שומע את קול הירי והוא ממהר אל שער הארמון. הוא לא מבחין בגופתו של רספוטין ופורשקביץ מרגיע את השוטר ומספר לו על מסיבה עליזה אשר במסגרתה נורו כמה יריות...

    הנסיך פליקס יוסופוב מגיע אל השער ובידו אלה. בחמת-זעם ובטירוף בלתי-נשלט הוא חובט ברספוטין מספר רב של פעמים בגופו ובראשו...

    אין ספק בליבם של הקושרים שהפעם רספוטין בר-מינן של ממש, אך הם כבר לא לוקחים סיכון: הם עוטפים את גופתו של הקבליסט ביריעת-בד גדולה ומשליכים אותו אל נהר הנייבה. זהו חודש דצמבר ומימיו של הנהר קרובים לטמפרטורת קיפאון...

    רק דבר אחד קטנטן שוכחים הקושרים. הם שוכחים לקשור לגופתו של רספוטין משקלות כדי שזאת תשקע אל קרקעית הנייבה.

    שלושה ימים מאוחר יותר נסחפת גופתו של רספוטין אל אחת מגדות הנהר.

    מסתבר שרספוטין הצליח להוציא יד אחת מתוך תכריכיו שלופפו סביב גופו וזאת נותרה זקופה במחווה של ברכה...

    בניתוח שלאחר המוות קובעים מספר רופאים שלא הרעלים, היריות והמהלומות הרגו את האיש. הוא פשוט קפא למוות וטבע..., כאשר לא ברור מה קדם למה, הקפיאה או הטביעה...


    בשנת 1978 הוציאה להקת הפופ הגרמנית Boney M סינגל כאשר בצד A היה השיר, רספוטין.

    השיר זכה להצלחה מיידית וכבש את מצעדי הפזמונים בכול העולם והיה לאחד מלהיטיהם הגדולים ביותר של הלהקה.


    אז...,

     אני לא בטוח עד כמה היו קושרים אמריקאים מודעים לקשייהם של הקושרים הרוסים כדי לשכנע את קורבנם לעבור ולהריח את הפרחים מהכיוון הלא-נכון (או ה..., כן-נכון, מבחינתם...), בכול אופן בניו-יורק של שנות ה-20 של המאה ועשרים הגו 5 “חברים" תוכנית שטנית: להוציא פוליסות ביטוח-חיים על שמם של אלכוהוליסטים בודדים, להשקותם עד מוות ולפדות את הפוליסות.

    מייקל מאלוי היה מועמד כלבבם...


    מאלוי האיש, אירי על פי מוצאו (אופס, טעות קשה..., כי בדמם של אלו זורם אלכוהול, לא דם...), היה כבאי אשר התקשה לשמור על מקום עבודתו מחמת התמכרותו לאלכוהול. הוא היה אדם ערירי וללא משפחה.

    ה-5: אנטוני מרינו, ג'ו מרפי, הרשי גרין, פרנק פסקווה ודן קריסברג התחברו עם מאלוי. הוא שמח כמובן על שמצא לעצמו "חברים טובים".


    התקופה הייתה "תקופת היובש" ומרינו, שהיה בעל בר לא-חוקי ברובע ברונקס, דאג להשקותו – ללא הגבלה. מרינו מחתים את מאלוי (השיכור...) על טפסים כולשהם..., למאלוי נאמר שהם טפסים המיועדים לרישומו של מרינו להיות מועמד למשרה פוליטית בעיר. למעשה, היו אלו 3 פוליסות ביטוח-חיים, והמוטבים?, חמשת "החברים הטובים", ברור...


    עובר שבוע של סביאת וויסקי ע"י מאלוי. האיש, אדם מאושר כפי שלא היה מחייו. אולם, החבורה?, היא מאבדת את סבלנותה.


    הם מוסיפים לוויסקי נוזל נוגד-קפיאה, אך מאלוי ממשיך להערות אל קירבו כמויות בלתי נתפסות של משקה מבלי שהדבר בכלל ניכר עליו.

    או אז משנה החבורה את המתכון: הם מוסיפים טרפנטין לוויסקי. גם זה אינו משפיע על מאלוי. נהפוך הוא: האיש מאושר יותר מתמיד...

    גם רעל-עכברים שמוסיפה החבורה אל הוויסקי, אינו משפיע על מאלוי.


    כעת החבורה מבינה שמאלוי מתחיל להיות השקעה די יקרה..., ובאחד הערבים הם משקים אותו עד עילפון. הוא גוררים אותו אל פארק סמוך ומפשיטים אותו מבגדיו. הקור הניו-יורקי לבטח יקפיא אותו למוות..., כך חשבו.

    אך למחרת בבוקר מאלוי שב אל הבר של מרינו בקטע של "לא תאמינו מה קרה לי...” וישר הוא מתחבר אל פיו של בקבוק הוויסקי.

    שלב הפניקה, הגיע...


    בערב אחד החבורה משקה את מאלוי עד עילפון. הם לוקחים אותו אל סימטה נידחת, שם אחד מהם דורס במכוניתו את מאלוי במהירות גבוהה. מאלוי לא מראה סימני-חיים.

    החבורה ממתינה שמאן-דהוא יגלה את הגופה, שהמשטרה תדווח לחוקר מקרי המוות..., ו..., הנה, או-טו-טו הם יהיו עשירים...

    שלושה שבועות עוברים ובוקר אחד מאלוי נכנס אל הבר ו"לא תאמינו מה קרה לי...” נוסף בפיו, הוא כמובן יוצר מייד קשר הדוק במיוחד עם בקבוק וויסקי. בין לגימה ללגימה הוא מספר להם שאיזה אידיוט דרס אותו ושנגרמו לו שברים קלים בלבד בגפיו וסדק קטנטן בגולגלתו.

    סבלנותה של החבורה, פקעה.


    בערב אחד של חודש פברואר 1933 הם משקים שוב את מאלוי לעילפון. הם גוררים אותו אל חדר אחורי, שם הם תוקעים בגרונו צינור המחובר אל מיכל-גז.

    כן, הפעם הוא מת. מת לגמרי.


    חוקר מקרי המוות קובע שהאיש מת מ..., דלקת-ריאות.

    מייקל מאלוי נקבר בחלקת העניים בבית הקברות של ברונקס.

    סיפורו של מאלוי החל עובר מפה לאוזן ברחבי הברים הבלתי-חוקיים שבעיר ובסופו של דבר הסיפור על "מאלוי העמיד" מגיע לאוזני המשטרה וזאת מחליטה לבדוק, הכצעקתה...

    היא לא מתקשה לאתר את חברי "החמישיה הסודית". הללו אמנם הספיקו לפדות את פוליסות ביטוח-החיים ע"ש מאלוי אולם, כמו ברוב סיפורי הפשע, הם התקשו לחלק את השלל שווה בשווה, ביניהם...

    הרשי גרין נידון למאסר-עולם וארבעת ה"חברים" האחרים הוצאו להורג בכיסא-חשמלי. בניגוד לקורבנם, ארבעתם היו מתים מייד עם הניסיון הראשון...


    אה כן..., שיר...

    ובכן, לא אלמן מייקל מאלוי:

    בשנת 1990 הוציאה להקת "פרימוס" את אלבומם Frizzle Fry.

    באלבום כלול קטע אינסטרומנטלי בשם You Can't Kill Michael Malloy

    וזה שיר המחווה של "פרימוס" למייקל מאלוי:

    ''

     

    ואולי,

     לא בדיוק על אלו המקרים אמר מארק טוויין קשישא:

    "אני לא פוחד מהמוות - הייתי מת במשך מיליארדים על מיליארדים של שנים לפני שנולדתי, ולא סבלתי בשל כך שמץ אי-נוחות...”

    מגניב

    דרג את התוכן:

      תגובות (11)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        13/6/17 19:00:
      אני לא מפחד למות אני רק מת מפחד אמר לי ד"ר התחכמות כשישבנו יחד.... סיפור שמזכיר את הסרט "cape fear"
        10/6/17 20:18:
      כמו הנמלים אצלי בבית. מרסס מרסס והן בשלהן...
        7/6/17 18:41:
      ספור מעניין. השיר מזכיר נשכחות
        7/6/17 14:35:
      סיפור, סיפור. כל הכבוד!
        7/6/17 07:36:
      ממש מרתק. תודה
        7/6/17 00:50:
      רספוטין ויקטרינה הגדולה נימפומנית ידועה
        6/6/17 22:45:
      מרתק, תודה
        6/6/17 15:43:
      ואוו וואוו רספוטין....!! הסיפורים שמאחורי השירים ..!!
      ווחאד סיפור....ממש "עוף החול" ...תודה. (סיבת מות - דלקת ריאות - היא הסימפטום הסופי של מקרי מות רבים, זה כמעט כמו לומר שהלב הפסיק לפעום).
        6/6/17 08:00:
      כל הכבוד לתחקיר הנרחב. לא הכרתי את הפרטים על רספוטין, ועל מאלוי לא שמעתי מעולם.
        5/6/17 16:44:
      וואחד סיפור מעולה על מאלוי ואת רספוטין בקרתי בלנינגרד וואחד סיפור מפחיד הרספוטין.

      פרופיל

      ~בועז22~
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      רשומות שרשמתי