כותרות TheMarker >
    ';

    שחרור מחינוך עדרי וחזרה לאני האותנטי

    ניוטון וחוקי התנועה של גופים: "כל גוף יתמיד במצבו כל עוד לא פועל עליו כוח חיצוני". "כל גוף הפועל עליו כוח חיצוני משנה את מהירותו ביחס לכוח: "לכל פעולה קיימת תגובה הנגדית לה בכיוונה ושווה לה בעצמתה". זה הדגם כשלא שועטים עם העדר ומיישרים איתו קו.

    כשאין עוד כוח ללכת, צריך לעוף

    70 תגובות   יום שני, 5/6/17, 14:53

     

    התיישבתי על ספסל צהוב בגינה

    בתוך ניחוח ירוק, ריח שתן ונביחות כלבים.

    שחררתי את הכלב שלא עוצר באדום ומסמן טריטוריה מחוץ לקווים.

    משק כנפי הרוח פרע את תלתליי

    ובינתיים חיפשתי את העמוד בין דפי הספר.

    פתאום הוחנה לצדי כסא גלגלים שישב עליו

    ישיש חסר גיל שפניו פרומות, ועיניו ירוקות כמו פיסת דשא.

    "תחיי את החיים" הוא אמר

    "בסדר סבא" חייכתי במבוכה.

    "את בטח יודעת שלא מזמן גם אני חייתי, בימים שנראו כמו נצח,

    שהתאדו חתיכה אחרי חתיכה בחיפזון גדול

     ועכשיו אין זמן לבקשה אחרונה.

    לא תיארתי לעצמי שאהיה מתושלח בתחילת שנות השבעים שלי.

    שאלוהים יתלה אותי כמו בגד לייבוש  ותיכף יקטוף אותי מהחבל -

    אולי זה בגלל  שלכל אחד יש תפקיד לגלם בעונות החיים". הוא עונה לעצמו.

    "תחיי את החיים כי אין לך הרבה זמן. תהפכי לזקנה מהר יותר משנדמה לך

    כי הימים דוהרים על סוסיהם ואנחנו מולחמים לפרסותיהם.

     אני מבועת מהקשיש שנהייתי

    כי הלב שבפנים נותר צעיר". הוסיף בלחש.

    "הזיכרון שלי התנוון אבל סיפורים צעירים מתנגנים באלבומים.

    אין לי כוח ללכת

    אבל לו יכולתי הייתי עף".

    שתקתי.

    בפשטות שנוגעת בעצמות

    שלף לי את הדמעות מהעיניים ואת המילים מהפה.

    והרוח לטפה את השֵֹיבה בתלתליי

    דרג את התוכן:

      תגובות (70)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        5/8/17 10:59:
      איציק אביב. עצוב פעמיים, גם לי וגם לו. וגם מעורר מחשבות.
        5/8/17 10:58:
      goodyear2016. קהלת פרק י"ב: "ביום, שיזועו שומרי הבית, והתעוותו, אנשי החיל; ובטלו הטוחנות כי מיעטו, וחשכו הרואות בארובות. וסוגרו דלתיים בשוק, בשפל קול הטחנה; ויקום לקול הציפור, ויישחו כל-בנות השיר. גם מגבוה ייראו, וחתחתים בדרך, וינץ השקד ויסתבל החגב, ותפר האביונה: כי-הולך האדם אל-בית עולמו, וסבבו בשוק הסופדים. עד אשר לא-יירתק חבל הכסף, ותרוץ גולת הזהב; ותישבר כד על-המבוע, ונרוץ הגלגל אל-הבור. וישוב העפר על-הארץ, כשהיה; והרוח תשוב, אל-האלוהים אשר נתנה."
        25/7/17 00:06:
      מרגש.
        23/7/17 19:51:
      איזה יופי תיארת את פגישתך המבעיתה עם הזיקנה .
        2/7/17 09:46:
      Themis Θ. הזקנה גורמת לגוף לבגוד באדם שזוכר את מה שעשה וכעת אינו מסוגל. יש במצב הזה עליבות שאינה מכבדת ושמעמתת את הזקן עם אי היכולת, הפחד וחוסר הבטחון. ללא עוגנים הוא מתבונן באמת של הגיל הזה והוא צריך לחיות איתה. מפחיד לא?!
        1/7/17 16:46:
      איזה יופי כתבת... מרגש וצובט את הלב... ומאידך-אנשים שיודעים לחיות את ההווה הם אנשים ללא גיל. שנראים צעירים מכפי גילם. ששומרים על חיוניותם, על צחוק צלול, על סקרנות של ילד, על שמחה אמיתית ... רק לפני יומיים ראינו בן זוגי ואני טריינספוטינג 2 והתפלאנו איך יתכן שעברו 20 שנה מאז טריינספוטינג 1? :)) (כמובן שנרדמנו באמצע - נו, הגיל! :)))
        28/6/17 14:12:
      bonbonyetta. זו הזדמנות בשבילי לומר לך שאת בן אדם נדיב, מלא חמלה ורצון טוב. תודה. שמחת הכתיבה זורמת במחזור דמי, וזולגת מאצבעותיי לנייר. ומהי השתיקה אם לא מילים? פעם אמרו לי שאם אני לא מתכוונת להגיד את מה ש"נכון באופן דיפלומטי" עדיף שאשתוק. ואז התחלתי לכתוב.
        26/6/17 14:17:
      אלוהים, איך את מוציאה את המילים מאצלך ומציירת לנו תמונה ורגעים שנכנסים מיד ללב. את צריכה לכתוב יותר. בהחלט.
        24/6/17 16:51:
      ד. צמרת. על הצמרת שלך שרות הציפורים. השילוח מושיע לא רק את המשוחרר, אלא גם את המשחרר. התנועה של השליחה מגשרת בין הגוזל לבינך ויוצרת קשר בין הממשי לרוחני. אל תדאג, בסוף כולנו נעוף חופשיים ומאושרים.
        24/6/17 15:25:

      גוזל צוצלת נלכד בביתי והעיר אותי משנת הצהריים עם ציוץ "הושיעני נא" שחררתי את הגוזל מבעד למרפסת הוא צנח חופשית קומה נפנף בכנפיו ועף חופשי ומאושר.

      ''

        24/6/17 10:25:
      חבצלתהעמקים. שלום לך. אני שמעתי את מוזיקת המוות אורבת בכל מילה במשפט הזה. דמיינתי שהוא חווה מאבק מבהיל של החיים ושל המוות שמקיש על הגוף ועל הנפש. וזה מבהיל אותי שעכשיו הוא מישהו שפעם היה משהו.
        23/6/17 23:19:
      כל כך כל כך נוגע ללב... "אני מבועת מהקשיש שנהייתי, כי הלב שבפנים נשאר צעיר". המשפט הזה העלה דמעות בעיני. פוסט יפהפה.
        18/6/17 12:04:
      סטאר*. תודה. כל כך הרבה פעמים אמרתי לעצמי ולך בלב שהמילים והציורים שלך מהן עשויה אמנות שנוגעת (כי לא יכולה להגיב לפוסטים שלך). ובכלל, מתחת לקמטים אנחנו נשארים אנחנו, וחבל שמנגינת האני שלנו לא מזוהה עם הזקן שהפכנו להיות.
        18/6/17 12:01:
      מרצ'לו קוף.כמה שזה ישמע מגוחך, נראה לי שהסבים והסבתות פונים לזולת כשהם חשים צורך שמישהו יפיח חיים במצבה הקטנה שהפכו להיות. מין צורך שכזה שמישהו יפעיל את המגהץ שמתחת לעור ויישר את הקמטים, לרגע.
        18/6/17 11:59:
      ד. צמרת. "דגים אינם צריכים מורה כדי ללמוד לשחות, ציפורים אינן צריכות מורה כדי ללמוד לעופף". ניזאר קבאני
        17/6/17 22:26:
      נוגעת במילותייך
        17/6/17 19:43:
      מרטיט . אמת שנוח לנו להסב פנים ממנה .........איזה סבא מקסים ופיוטי ... אני לא פוגש כאלה כי אני לא שם לב , כי אין לי מזל, או כי אתי הוא לא היה מדבר ?
        17/6/17 19:23:

      סטיבן הוקינג מצא את הדרך לעוף בין העולמות. ממליץ לכל המבוגרים ללמוד ממנו.

      ''

      סטיבן הוקינג, במצב של חוסר משקל, בתוך מטוס בואינג 727 שנע במסלול פרבולי מיוחד. מימינו פיטר דיאמנדיס ומשמאלו בירון ליכטנברג.

        17/6/17 18:27:
      א ח א ב. "וכשבאה השעה היעודה, צריך לוותר על הזיכרון, להיות בשקט ולהרפות את הכנפיים". אוה קילפי
        16/6/17 22:48:

      צטט: גילהסטחי 2017-06-07 07:43:37

      א ח א ב. אם כך אז כשמתים כדאי למות - כלומר לא להיות חי-מת. פעם אמר לי חבר שמי שנולד הרוויח. ועל דרך השלילה: מי שלא נולד הפסיד.

      גם נכון

        12/6/17 08:31:
      remei. בסוף כל משפט יושב זקן ששערו מקליש ומבטו עמום. כתבת כאן משפט מופתי שגורם לי להעריך אותך יותר כי הוא מחדד אותך. וכן, הזקנה מכרסמת לנו את העצמות ומשאירה אותנו פרומים כמו בובת סמרטוטים.
        11/6/17 19:29:
      נפרמים עוד לפני ששמנו לב שבכלל היינו רקומים. יפה כתבת:)
        10/6/17 14:00:

       

       

      תודה על הלינק הזה....ראיתי היום את הסרט שוב.. והתרגשתי. 

       

      צטט: ד. צמרת 2017-06-05 15:16:52

      אל תתלהבי מחוכמת הזקן, כולה ראה לפני שעה את הסרט ללכת שבי אחריו שם מלמד המורה הנון קונפורמיסט את תלמידיו את המוטו "קארפה דיאם" ואני ממליץ לכולכם ללמוד לטינית וכך תשארו צעירים לנצח

      ''

        8/6/17 17:31:
      פרקי-חייםשרותי כתיבה ועריכה. איש יקר. כשאלוהים הפגיש בינינו אמרתי לו תודה על שהכיר לי אותך. ולך אומר תודה על הצבע הצלול והמתוק שהוספת לי. בעיניי אדם זקן הוא מצבה של זיכרונות, צלקות, סיפורים ותמונות. ולכן כשאני רואה חבורה של זקנים אני מדמיינת בית קברות. האדם הוא עונת שנה שבאה והולכת, הוא מחזור של גאות ושפל. זו דרכו של עולם. אתה מתייחס בתגובתך לזקנה ולהזדקנות (אולי כי דברים "טובים" באים בזוגות). הזקנה היא טבעית ומתייחסת לגיל הכרונולוגי ואילו ההזדקנות מתייחסת לתסמינים מנטליים, קוגניטיביים ונפשיים. שני המושגים דומים בקוד ההשרדותי שלהם. אני שואלת כיצד ניתן להזדקן בחינניות, ללא האסתטיקה, עם השכחה וקשיי ההתמצאות. אני לא רוצה להיות הזקנה ששוכבת במסדרון רגע לפני סיום קריירת החיים שלי. מכאן אני רואה עם העיניים והראש, משם אני רואה עם הנשמה והגוף, ולכן כששואלים אותי מה אני רוצה להיות כשאהיה גדולה אני עונה קטנה. לימיני עומדת הנערה מהעבר ולשמאלי הולכת הזקנה מהעתיד, ואני עדיין לא מרגישה שאני יכולה למות בנחת. אולי כי לכל אחד יש סירה בה הוא משייט בנהר של החיים, וכל אחד נועד לחצות את הנהר הזה ולהגיע לגדה השנייה, ושם אנחנו צריכים להעביר את הסירה והמשוטים למישהו אחר - צעיר יותר. קשה לי לוותר על הסירה, אולי פעם אקבל את הדין ואוכל למסור אותה בשלווה. ובעוד מליון שנים אשב בגינה מתחת לעץ התאנה וריח של דבש מעץ התות יתערבל בזיכרונות של ימים שהיו כל כך מזמן, והציפורים ישירו אהבה על הצמרות וספר יהיה מונח בחיקי, ולא אביט בידו המושטת של אלוהים כמו יד של אב לידה של ביתו לפני שחוצים את הכביש. אגב, חוקרים גילו שקריאת ספרים כחצי שעה ביום מאריכה חיים. כשאתה קורא טקסט אתה שם לב לכל הנקודות, הנה כך ראית את הרוח הפורעת את תלתליי בפסקה הראשונה, ובאחרונה מלטפת את שיבת תלתליי כסמליות של התחלה וההתחלה של הסוף. אני מודה לך ולכל הקוראים על שבזכותכם הבנתי שהזקנה היא כמו להוולד ולמות - דברים שקורים רק פעם אחת. ולך מודה שוב על השמש שאתה תולה מעל המילים שלי.
        8/6/17 17:08:
      kimchid. "חייה את הרגע". מסכימה, הסוף ממהר להגיע. אנחנו עלי החולשה של העץ, כי אנחנו נושרים ואז באה הרוח.
        8/6/17 17:06:
      yael~. האמת הזו נושקת למציאות באופן מטריד.
        8/6/17 17:05:
      אזוטריקה-יומן לימוד. תודה גם לך. אנחנו נמצאים במקום בו נמצאות מחשבותנו (לא זוכרת למי לייחס את האמירה), אוסיף שבשל כך אנחנו נמצאים במרחק פעימת מחשבה מהמקום בו אנו רוצים להיות.
        8/6/17 00:00:
      CARPE DIEM
        7/6/17 17:43:
      אמת מציקה.....
      הוספת תגובהגילה היקרה, היטבת כהרגלך לקלוט בעין חדה ורגישה את תובנות הזיקנה ובכישרונך כי רב, שרטטת ביד אומן חכמה, רגישה, ומבינה לקהל הקוראים את שראית והבנת. "צעיר הוא בעל עיניים טובות יותר אך הזקן מיטיב לראות ממנו" אמרה הנרייטה סולד. רובנו המוחלט יתבגר ויגיע, אם ירצה או לא אל מחוזות הזקנה-אין מה לעשות נגד הטבע ! הרפואה המודרנית אולי מצאה פתרונות מעכבים ודוחים ,אולם בסוף, אלא אם ה"טבע" יתאכזר ויחליט אחרת, כולנו מתבגרים ורובנו גם "נזדקן". "הזקנה" האנושית פנים רבות לה, מהן יפות ומאירות ומהן מכוערות ודוחות. כל מי שחווה את הזדקנות הקרובים לו ביותר ,כמובן בעיקר אני מתכוון להורינו חלקנו ברי המזל חוו גם את הזדקנות סבים וסבתות, מבין יודע וחווה את הזקנה האנושית על כל פניה וגווניה, היפים יותר והיפים (בלשון המעטה!) פחות. "הנשמה נולדת זקנה וגדלה להיות צעירה-זו הקומדיה של החיים. הגוף נולד צעיר והופך זקן- זו הטרגדיה של החיים" אבחן המחזאי הידוע אוסקר ווילד. אלה לא תמיד חוויות נעימות בעיקר למי שזכה להורים בריאים, חזקים נפשית, מעוררי השראה ומורי דרך, דוגמא ומופת לחיקוי ולהליכה לאורם (כמובן לא "הליכה עיוורת")- קשה לחוות שלפעמים בתהליך קצר של חודשים ספורים- ההורים ו/או קרובים אחרים שאנו מכירים היטב, מזדקנים ונובלים פיזית והכי קשה, אם גם לנבילה הפיזית מתלווה גם נבילה נפשית (שלעיתים מקדימה את הנבילה הפיזית).צלם האנוש של היקירים לנו שהולך ומתעוות גורם לנו לצלקות נפשיות –משפיע לרעה יותר מלראות יד שבורה, רגל מרוסקת או גוף רועד ללא שליטה או פנים מעוותות ! קמילת המוח האנושי ותופעותיה והשפעותיה על האדם קשות מנשוא לאיש עצמו ויותר מכך, לסביבתו. קשה מאד לאיש עצמו אם הוא מודע לירידה דרמטית ביכולותיו ובצלילות נפשו ומוחו, "הזקנה גורמת ליותר קמטים בנפשנו מאשר על פנינו" אמר הפילוסוף הצרפתי מישל דה מונטן. קשה שבעתיים למכריו אם מוחו של האיש כיבה את עיקרי מרכז תובנותיו-שכלו והכרתו והאיש מוטל כאבן אנושית מכאנית נושמת ופועלת פיזית(חלקית מאד) ללא שום יכולת תובנה ותפקוד אנושית-שכלית ומנטאלית והלב של קרוביו נקרע –הם מלווים את קרובם האהוב וצופים בקמילתו בעצב ובתיסכול עצום עד הסוף הבלתי נמנע ! "הטרגדיה של החיים היא שאנחנו נהיים זקנים מהר מדי וחכמים מאוחר מדי " קבע הסופר ,המדינאי והמדען האמריקאי הנודע בנג'מין פרנקלין. במשפט מבריק אחד, משפט הסיום שלך הבעת את חששותיך מ ה"זקנה" שתבוא ותקפוץ עליך –"הרוח לטפה את השיבה בתלתלי"- משפט סיום קצר אבל מביע כל- כך הרבה- מדהים ! (כהרגלך !) גילה היקרה, כרגיל נהניתי והתפעלתי מאד מהרשומה המצויינת שלך-מרתק, כישרוני. תמציתי במובן הטוב של המושג ומעורר מחשבה ! מאחל לך שכאשר בעוד מיליון שנים, ה"זיקנה" תקפוץ עליך, תוכלי לשבת מול הים כאשר הרוח מבדרת את שערותיך ולהביט אחורה בסיפוק אל חייך-חיים לא מושלמים (כי "חיים מושלמים" יש רק בסרטים הוליוודיים מתקתקים מנותקים מהמציאות ו"מושלם" הוא רק ביטוי השגור בפיהם של בני טיפש עשרה שעדיין לא טעמו את טעם החיים האמיתיים !) ,אך חיים מלאי סיפוק מקצועי ואישי, ,חיים משמעותיים ,מלאי תוכן של עשייה ויצירה וחיים מלאי אהבה-אהבת אמת ! ואז תוכלי לחייך בסיפוק אל מול השקיעה.... כאמור רק עוד מיליון שנים !

      .

      תודה על הפוסט הרציני,

      רוצה להוסיף לו משפט..

      you becom what you think about  

       

        7/6/17 14:38:
      מכבית- coach לכתיבה. אם נונע מהפחדים למות ולהזדקן, אז אנחנו מפחדות מהשיבוש באיכות החיים שלנו.הסטרס הזה יוצר רגש שלילי שמוביל להתנהגות שאינה יעילה. אבל אם נתמקד בדברים שעשויים להצליח בחיים נמגנט התנהגות ותוצרים חיוביים לאורך כל הדרך.
      מזדהה עם shimenben להוציא הפחד מהחיים. איני פוחדת לחיות ונלחמת בזקנה, אלא שחלק מסממניה עושים את שלהם...
        7/6/17 11:18:
      shimenben. חשבתי על דבריך ונראה לי ששלושת הפחדים שמנית: מהחיים, מהמוות ומהזקנה, שלובים זה בזה ומופיעים אצל כל אחד במינונים שונים בזמנים שונים. מעניין, ממה אתה מפחד? אגב, התשובה מאלוהים הוצאה מהלקסיקון.
        7/6/17 10:36:
      אחר40. אנחנו לרוב שופטים את עצמנו בהביטנו לאחור. אז אנחנו מתייסרים על הטעויות, על הבחירות ועל סדרי העדיפויות. למעשה כל אחד יוצר את חייו על פי הסיפורים שהוא מספר לעצמו והאמונות וההרגלים שסיגל לעצמו. ואילו הייתה האמת מקישה לנו בדלת ומצביעה על מה שנכון אנחנו או נתעצל - כלומר, נחשוב על החלטה אך לא נבצע אותה. או נדחה - כלומר נקבל החלטה לא רציונאלית. תופעת העצלנות או הדחיינות חוצה את כל תחומי החיים והיא מגובה בסיפורים שמצדיקים את ההחלטה הלא הגיונית, כי אנחנו הרי לחוצים בעולם הפרנסה והמשפחה. (המשפט האחרון צריך להיקרא בנימה אירונית). ועל כך כתב חנוך לוין: "בינתיים יחלפו ימים, שמש תזרח ותשקע, ואנו לא נחוש. ובעוד שנה נאמר: מה, כבר שנה? ועוד כאלה הבלים. ונצחק בעליצות כאילו הימים עוברים, ולא אנחנו."
        7/6/17 09:43:

      עצם הדיון כאן
      אולי יוביל כמה אנשים למודעות קצת יותר גדולה בזמן אמת למהירות שדברים עלולים להעלם 

      ואז אולי אנשים יעשו יותר ויצטערו פחות 

      אגב , בין חמשת  הדברים שאנשים מצטערים עליו זה 
      "שהם עבדו יותר מידיי " 


        7/6/17 09:40:

      צטט: גילהסטחי 2017-06-07 08:55:56

      אחר40. בראשית היה תינוק, באחרית היה זקן. אחר כך באו שברים, תקיעה ותרועה, וקרני אייל שנותרו בין ענפי השיח. איני מקריבה את ההגיון כדי לשכך את הפחד, אני גם לא מדחיקה כמערך הגנתי. עם זאת אני רוצה שכשאבוא בימים אזכה לבריאות פיזית ונפשית, למקום ותפקיד, לאהבה ולמשמעות בעולם. הרי אנחנו משתנים כל הזמן (אני מרגישה את התמורות בבחירות ובשינויים שאני עושה), מאמינה לכשאהיה שם אתגמש, אקבל ואשלים. ואם תהיה בסביבה תראה את מה שלא חשבת.


      חיוך לקבל ולהשלים זה נעשה בלית ברירה 

      זה ויכוח קצת עקר ,כי שנינו יודעים שרוב האנושות לא מגיעה לגיל זיקנה
      "מוכנים "
      ולרוב , אנשים "חוטפים משהו " 
      מהר משחשבו ודיי בהפתעה 
      רק אצטט את מה שכתבת 

      "עם זאת אני רוצה שכשאבוא בימים אזכה לבריאות פיזית ונפשית"

      אני באמת מאחל לך שכך יהיה 

      לגבי עצמי , כבר החלטתי שאני לא ממתין לבדוק אם כך יקרה , אני מנסה להספיק דברים הרבה הרבה לפני שהסיכויים יהיו חד משמעית נגדי 

      אני אחראי רק לחיי , ממילא אני נחשב דיי אנטיפת ולא באמת איכפת לי מה אחרים עושים 

        7/6/17 08:55:
      אחר40. בראשית היה תינוק, באחרית היה זקן. אחר כך באו שברים, תקיעה ותרועה, וקרני אייל שנותרו בין ענפי השיח. איני מקריבה את ההגיון כדי לשכך את הפחד, אני גם לא מדחיקה כמערך הגנתי. עם זאת אני רוצה שכשאבוא בימים אזכה לבריאות פיזית ונפשית, למקום ותפקיד, לאהבה ולמשמעות בעולם. הרי אנחנו משתנים כל הזמן (אני מרגישה את התמורות בבחירות ובשינויים שאני עושה), מאמינה לכשאהיה שם אתגמש, אקבל ואשלים. ואם תהיה בסביבה תראה את מה שלא חשבת.
        7/6/17 08:36:

      צטט: אחר40 2017-06-07 08:23:33

      צטט: גילהסטחי 2017-06-07 07:25:00

      אחר40. אנדרֶה ז'יד (אז בן 71) כתב ביומנו: נפשי נותרה צעירה עד כדי כך שאני חש כל הזמן כי שנות השבעים לחיי, שהגעתי אליהן בוודאות, אינן אלא תפקיד שאני מגלם; והתחלואים והלקויות המזכירים לי את גילי באים כמו לַחשָׁן לעורר את זיכרוני כשאני נוטה לשכוח את התפקיד. ואז, בדומה לשחקן טוב, אני לובש את דמות הקשיש, ומתגאה בכך שאני משחק את התפקיד על הצד הטוב ביותר



      מה שקורה לרוב בני האדם שיום אחד המוח שלהם אומר  "קפוץ " !
      והגוף אומר 
      "לא יכול מצטער " 
      וזה במקרה הטוב , כי לפעמים המוח אפילו לא מסוגל להגיד "קפוץ " כי גם הוא מתרוקן מתוכן 

       הבעיה שרוב בני האדם מאוד אוהבים לחשוב שזה קורה לכולם "רק לא להם "
      עד שהם מבינים מאוחר מידיי שזה בלתי נמנע 

      ציטוטים של סופרים מתים   חיוך שהגיעו לגיל דיי חריג בזמנם לא ממש מוכיחים אחרת 


      כפי שאמרתי קודם הסיפור הזה של "זיקנה זה רק צורת מחשבה " 

      לא ממש עובד , זיקנה זו עובדת חיים דיי אוביקטיבית 

      כל מי שמרמה את עצמו בגיל ארבעים /חמישים/ שישים
       ש"יש זמן " 

      והזיקנה זה רק במחשבה , ומה שאני יכול לעשות היום אוכל לעשות גם עוד עשר שנים
      עלול להיות מאוד מופתע כשזה יהיה מאוחר מידיי 


      יש מספר ספרים על מה שאנשים מצטערים לפני מותם 

      המשותף לכולם הוא שהם מצטערים על דברים שלא עשו
      מעטים מצטערים על דברים שעשו 

      ורוב הדברים שאנשים לא עשו נבעו מפחד וחוסר זמן , או למעשה מהמחשבה 
      "שיש עוד זמן " 

      אבל זכותו של אדם להיות חלק מהעדר ולחשוב שלו "זה לא יקרה "

        7/6/17 07:58:
      shimenben.אוסקר ויילד אמר פעם: "לחיות זהו אחד הדברים הנדירים ביותר. רוב האנשים פשוט קיימים". ואני בזבזתי עשור מחיי להתקיים, להיות מונעת מפחד. עכשיו אני מתה מפחד שאפסיד את הרגעים הכי יפים שהחיים מגישים לי. ואילו יונה וולך כתבה: הַחַיִּים שֶׁיֵּשׁ לְךָ הֵם הַחַיִּים שֶׁחָיִיתָ הַבֵּט אָחוֹרָה בַּהֲבָנָה מְצָא אֶת נְקֻדַּת הַבְּרֵאשִׁית הַבְּרִיאָה בְּרָא אֶת עַצְמְךָ זֶה הָעוֹלָם הַטּוֹב בְּיוֹתֵר הַיָּחִיד שֶׁתּוּכַל לִבְרֹא כָּל זֶה מָצוּי בְּתוֹכְךָ גַּלֵּה אוֹתוֹ הַתְחֵל מֵהַתְחָלָה הַבֵּט עַל חַיֶּיךָ כְּעַל שִׁעוּר רַע עַל מַה שֶׁהָיָה כְּעַל עֹנֶשׁ הַרְחָקָה עֲמִידָה בַּפִּנָּה נוֹקְאַאוּט בַּסִבּוּב הָרִאשׁוֹן תַּקֵּן כְּאֶחָד שֶׁהִבְרִיא כְּאֶחָד שֶׁחָלָה
        7/6/17 07:52:
      esty.d. מעריצה אותך. את רואה את השבריריות, מעבר למילים, ואת רגע הלמידה שבין מורה ותלמיד. הקשיש היה מורה דרך רוחני שנתן לי את המפתח לבכות איתו, לחיות ולשאול לשם מה אני קמה כל בוקר? הוא לימד אותי שבין חומת הפחד לזקנה יש את טעם החיים.
        7/6/17 07:43:
      א ח א ב. אם כך אז כשמתים כדאי למות - כלומר לא להיות חי-מת. פעם אמר לי חבר שמי שנולד הרוויח. ועל דרך השלילה: מי שלא נולד הפסיד.
        7/6/17 07:34:
      תכשיט. פעם כשראיתי זקן, הייתי חומלת עליו וחושבת שלא מזמן הוא העמיס את הילדים על כתפיו ורץ איתם לעבר האופק. ואילו כעת אני אומרת לעצמי שהזקן הזה הוא אני.
        7/6/17 07:31:

      ברוךהלוי-סגל. מדהימה הדרך בה את קושר את חוטי המפגש שנדמה בעיניי כמקרי. לאנשים מבוגרים יש מקום מיוחד אצלי בלב. וכמו ששר אריאל זלבר: "אם אני רואה זקן, אשמע בעצתו", כי כל שיחה איתם היא שיעור. אני חושבת שבחור צעיר ובתולי יהפוך למבוגר חכם ומנוסה, והקשיש הזה האיר בפרוג'קטור חלומות ותשוקות שקברתי עמוק בארון, והמונולוג שלו גרם לי לאוורר אותם ולחיות אותם.

        7/6/17 07:25:
      אחר40. אנדרֶה ז'יד (אז בן 71) כתב ביומנו: נפשי נותרה צעירה עד כדי כך שאני חש כל הזמן כי שנות השבעים לחיי, שהגעתי אליהן בוודאות, אינן אלא תפקיד שאני מגלם; והתחלואים והלקויות המזכירים לי את גילי באים כמו לַחשָׁן לעורר את זיכרוני כשאני נוטה לשכוח את התפקיד. ואז, בדומה לשחקן טוב, אני לובש את דמות הקשיש, ומתגאה בכך שאני משחק את התפקיד על הצד הטוב ביותר
        7/6/17 07:22:
      אלףמילים. את כמו תחנת דלק לחדוות היצירה. ואני מתדלקת בחינם. תודה.
        7/6/17 07:20:
      נויאור. תודה. מילתך בכוחה להרקיד לי את הלב.
        7/6/17 07:17:
      רק "רגע". תודה. את מלפפת את השמש סביב לבי.
        7/6/17 07:11:
      עט סופר. לפעמים בחלומות אנחנו חוזרים לעוף לשמיים שאחרי השמיים, ובזיכרונות עומד ריח רענן וטרי של פרדסים וקיץ כי כולנו זקוקים למשמעות.
        7/6/17 07:06:
      debie30. יום אחד כשאבוא הימים אשאל את עצמי מה עשיתי בחיי, האם עליתי על הרכבת הנכונה, האם בחרתי את הדרך הטובה ופניתי בפנייה שהייתי אמורה, האם התבוננתי בנוף לאורך המסע? ואני עלולה להשיב תשובות שתהיינה קשות למערכת העיכול שלי.
        7/6/17 07:03:
      rossini. תודה איש יקר. זה פער רב עוצמה בין הנראות הממשית והכיעור, לבין הרוח הנשמה והיופי שיוצרים רצף שלא ניתן לגישור.
        7/6/17 06:58:
      דוקטורלאה. כל גיל מתאים לכל דבר שעושה אותנו מאושרים. והקליפה החיצונית הקמוטה לא מעידה על הגיל הפנימי שממלא אותה, ויחד עם זאת נצבט הלב מימי הזקנה המביישים את ימי נערותנו.
        7/6/17 06:55:
      ד. צמרת. CARPE DIEM משמעותו "חייה את הרגע". אומרים שהמציאות עולה על כל סרט, אז אולי האידיאולוגיה של הסרט הושפעה מהחיים? במפגש הזה העמיד מולי מראה בה השתקף שומר הראש הצמוד שלי הוא הפחד. והקשיש הזה כמו פתח לי דלת של הזדמנות לתקן, להגשים חלומות, לחרוג מהמוכר והידוע והבטוח. בכל מקרה אני מתעתדת להשאר צעירה לנצח.
        7/6/17 06:49:
      HagitFriedlander. תודה יקרה. את יודעת, שכשנותנים למישהו דבר מה או מילים, אז הדברים או המילים כבר לא של הנותן והמקבל יכול לעשות איתם ככל העולה על רוחו. בקיצור יכולה. באהבה.
        7/6/17 00:00:

      את מציירת את התמונה, את השיעור, את ההתפכחות.
      ויותר מכל שמעתי כאן את שתיקתך, את הקשבתך החרישית, את הבחירה להיות תלמידה ברגע הזה, מאזינה, מכילה את אובדני חייו של בן שיחך, מתוך כבוד וההשתתפות ברגשותיו. ללא שום צורך להציע משהו אחר למחשבה.
      פשוט להיות שם קשובה בשבילו. לבכות אתו..
      מרגש, עצוב, החיים עצמם.

        6/6/17 22:16:
      בחיים כדאי לחיות...
        6/6/17 21:08:
      תיאור נוגע ללב. יש כמה פחדים עיקריים אבל אני אמנה פה שלושה המקיפים את העניין. פחד להזדקן, פחד למות, ופחד לחיות. כשמישהו אומר "תחייה את החיים" אחד מהפחדים הללו מפעם בו בחוזקה, ואילו אני מנוע מלומר איזה מהם...
        6/6/17 20:22:
      מכמיר לב.... כתבת נפלא כמו תמיד....
        6/6/17 19:36:
      גילה היקרה, הזקן הזה הוא משורר. הוא לא סתם חטיאר. . אכן מפגש מרגש בין משורר ומשוררת עם פער גילים ניכר. קבלי את עצתו ותחיי את החיים כלשונו המחוספסת.
        6/6/17 18:41:

      צטט: דוקטורלאה 2017-06-05 17:01:48

      הגזמה אינה ראוייה משום כיוון. הזקן מגזים והמורה, מחדש דרכי למידה, מגזים אף הוא. זקנה וצעירות הן עניין של תחושה אישית. הגיל אינו רשום על המצח של אף אדם.



      ועל כך נאמרה האימרה המיוחסת לקונפיצויוס 


      "בני האדם בשל מחשבותיהם על העתיד – הם שוכחים את ההווה, וכך, אינם חיים – לא למען ההווה ולא למען העתיד. בה בשעה שהם חיים – כאילו לעולם לא ימותו, הם מתים – כאילו מעולם לא חיו." 

      זיקנה היא עניין אובייקטיבי וניתן למדידה , יש כאלו שיחטפו התקף לב בגיל  ויזדקנו כבר בגיל 60 מנטלית ופיזית 

      וישנם כאלו שיתמזל מזלם וירוצו חצי מארתון בגיל 90 
      אבל יש בהחלט נטיה לבני האדם להתעלם מהבלתי נמנע 
      כהנמן זכה בנובל על כך שהראה כיצד המין האנושי מתעלם מהמציאות למרות שכל העובדות נמצאות בפניו 

      כולם מזדקנים הרבה יותר מהר ממה שהם היו רוצים להאמין ויש בודדים שמבינים זאת מספיק מוקדם 
      אלו ברי המזל 

        5/6/17 22:33:
      את מדהימה, כותבת נפלא ומרתקת. אני קוראת שוב ושוב את מה שאת כותבת, ומבינה בכל פעם עוד קצת...
        5/6/17 22:23:
      מרגש.
        5/6/17 19:09:
      וואו גילה !!
        5/6/17 18:32:
      תמיד טוב לעוף ובכל גיל ...הכל בראש...
        5/6/17 18:28:
      מרגשים הדברים שכתבת. בציוני דרך מסויימים אנו עוצרים ונזכרים בתחנות עליהן חלפנו, וזה נראה כאילו היה ממש לא מזמן אך הזמן חלף כה מהר והוא ימשיךלחלוף., כדאי לעצור בתחנות ולחוות אותן. תודה על מה שגתבת
        5/6/17 18:06:

      תארת מרגש.

       

      "אני מבועת מהקשיש שנהייתי

      כי הלב שבפנים נותר צעיר"

      זה כל כך נכון.

        5/6/17 17:01:
      הגזמה אינה ראוייה משום כיוון. הזקן מגזים והמורה, מחדש דרכי למידה, מגזים אף הוא. זקנה וצעירות הן עניין של תחושה אישית. הגיל אינו רשום על המצח של אף אדם.
        5/6/17 15:26:
      רובין ויליאמס התאבד בגיל 64 כי הפך לקשיש מנטלית. מה שמעניין הוא כח הרצון של הקשישים שספק אם הם נהנים מהחיים של 24/7 במיטה. צעירים בני 17-21 עוברים אל שדות הקרח הנצחיים והקשישים שאיבדו את המסטינג במלחמת 1956 לא יכולים להתייצב בבקו"ם.
        5/6/17 15:16:

      אל תתלהבי מחוכמת הזקן, כולה ראה לפני שעה את הסרט ללכת שבי אחריו שם מלמד המורה הנון קונפורמיסט את תלמידיו את המוטו "קארפה דיאם" ואני ממליץ לכולכם ללמוד לטינית וכך תשארו צעירים לנצח

      ''

        5/6/17 15:14:
      וואו גילה איך כתבת פרמת לי את הלב...מותר לשתף?

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      גילהסטחי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין