כותרות TheMarker >
    ';
    0

    מלכה שחורה

    0 תגובות   יום שישי , 9/6/17, 08:48

    מלכה שחורה

     

    בעיירה חסרת צבע באוגנדה מוכרת תירס 

    לומדת לשחק שח מט.

    מהר מאוד מתגלה הכישרון הגדול שלה למשחק

    ילדה קטנה שמצליחה לפרוץ את מעגל העוני.

    הסרט נקרא מלכה שחורה.

    מרותק , כול כולי שקוע בסרט

    כשמידי פעם אני מתנתק ובורח למציאות עליה אספר יותר מאוחר,

    ושאלה אחת ששאלתי את עצמי בזמן שצפיתי בסרט

    או בזמנים שחייתי את המציאות שלי.

    איפה אלוהים שצריך אותו ?

    העוני , צריף העץ שלא ראוי למגורים , הרעב והילבוש.

    אומנם זה סרט ועם זאת לצערי זה סיפור אמיתי

    או מציאות של לא מעט ילדים בעולם.

    סרט שדרכו אתה מצליח להבין שיש לא מעט ילדים

    בעולם ללא יכולות למרות האינטליגנציה הגובה שיש להם,

    זה בדיוק כמו שיש לך מכונית מפוארת ואין לך רישיון.

    כך אצל אותם ילדים , ראש טוב יש , יכולות כלכליות אין.

    עוני חוצה גבולות שגרמו לי לדמוע.

    במיוחד בקטע שבו זרקו את המשפחה מצריף עץ

    שלא היה ראוי למגורים ,

    גם לא לאש שאליה זורקים את העצים בל"ג.

    ועם זאת כוח הרצון העז להצליח הובילו אותה למקום אחר בחיים.

    וזה אחזיר אותי בגלגל הזמן לימים בהן נפצעתי בצבא,

    הרצון לחיות , לעמוד שוב על הרגלים למרות השיתוק בחצי גוף,

    המלחמה הפנימית לשמור על שפיות,

    ובמיוחד להוכיח לכולם ששום דבר לא נגמר עד שזה נגמר.

    למרות שלא נתנו לי הרבה סיכוי הוכחתי לכולם שיש נסים,

    למרות שאלוהים התעלל בי לא פעם ולא פעמים.

    כן , כן , אותו אלוהים הפיל אותי לא פעם על הרצפה בחדר,

    ועוד נפילה במקלחת וחתך בפנים שרציתי להתגלח לבד.

    והנפילה הכי גדולה שבקשתי בכוחות עצמי לעבור מעגלת הנכים למיטה.

    ובזה אלוהים לא הסתפק , עוד קצת סבל לא יזיק אמר לעצמו.

    והיו ימים בהן לא היה לי במה לקנות חלב לילד.

    גם אז לא נשברתי ומכרתי את טבעת הנשואים שלי,

    בכדי לקנות חלב.

    שלא נדבר על העובדה שאותה מציאות לא פעם הכניסה אותי לדיכאון,

    שבו הצטערתי על העובדה שיצאתי חיי באותה פציעה קטלנית,

    עד שבוקר אחד החלטתי שאם אני לא לי אז מי לי.

    אז הכנסתי טוב טוב לראש שהכאב הוא גבול היכולת של הגוף

    שיוצר עוד שכבה של חסינות.

    בגיל ארבעים ישבתי פעם נוספת על ספסל הלימודים והשלמתי את החסר

    עבורי זה היה לסגור מעגל מפני שבנעורי לא למדתי

    ואת ספסל הלימודים עזבתי באמצע כיתה ח'

    אז השלמתי 12 שנות לימוד ובגרויות והמשכתי להשכלה גבוהה.

    ועברתי מדימונה לערד , ומערד להרצליה והיום לא חסר לי דבר.

    חיי בצניעות ועם זאת מאושר בחלקת האלוהים הקטנה שלי.

    ויש לי ילדים טובים ומוצלחים , גרושה לתפארת מדינת ישראל,

    וארבעה נכדים שהם כול חיי ואהבתי.

    מבין את החיים אחרת , רואה אותם אחרת,

    עם ראש בשמים ורגלים על הקרקע.

    רוכב על אופניים ושוחה שמונים בריכות בתוספת של שש מאות

    כפיפות בטן שהרגלים מחוץ למים וכול הגוף בתוך המים.

    ואם זה לא מספיק צעדתי לאורך האמזונס כ - 730 קילומטר

    והיד עוד נטויה.

     

    קובי רואה כותב...

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל