מוני כתב על פרשת השבוע "דבר אל אהרן ואמרת אליו בהעלותך את הנרות" . פרשת השבוע שלנו השבת מלאה בתכנים, בתחילת הפרשה אהרן ובניו הכוהנים מצווים על הדלקת המנורה במשכן ובבית המקדש בכל יום. בהמשך הפרשה התורה מספרת לנו על המסע הנכסף שרצה ה' לקחת את בנ"י לארץ ישראל בשלושה ימים ופתאום הכל השתבש חטא המתאוננים, ואחר כך קברות התאווה, ובהמשך החומש חטא המרגלים. אחת הפרשיות המרתקות בפרשתנו הוא פסח שני. התורה מספרת לנו (במדבר, ט', א'-ב') "וידבר ה' אל משה בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים בחודש הראשון לאמור. ויעשו בנ"י את הפסח במועדו". ובהמשך הפרשה נאמר (במדבר ט', ו'-ז') "ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם ולא יכלו לעשות הפסח ביום ההוא. ויקרבו לפני משה. ויאמרו האנשים אליו אנחנו טמאים לנפש אדם למה נגרע לבלתי הקריב את קרבן ה' במועדו" במילים אחרות האנשים באו למשה ואמרו לו היינו אנוסים ובגלל זה אנחנו לא יכולים לקיים את מצוות קרבן פסח? אז לפחות נעשה אותו במועד ב'. עונה להם משה (במדבר ט', ח') ויאמר אליהם משה עמדו ואשמעה מה יצווה ה' אותכם". ואחר כך עונה ה' למשה ומצווה את בנ"י על אפשרות נוספת לעשות את פסח שני בתאריך יד' אייר רק למי שהיה אנוס בפסח ראשון (במדבר ט', י'-יא') "איש כי יהיה טמא או בדרך רחוקה . בחודש השני בארבעה עשר יום בין הערביים יעשו אותו". ונשאלת השאלה מדוע? מדוע יש אפשרות נוספת (מועד ב') לעשות את קרבן הפסח, ובכל יתר המצוות שאנו מחויבים אם לא עשינו אותם אנו אומרים את המשפט המפורסם "עבר זמנו בטל קורבנו"? אחת המצוות הראשונות בה הצטוו עם ישראל כעם היא הקרבת קרבן פסח ובזכות מצווה זו ומצוות המילה, ה' גאלם ממצרים. מדוע נבחרו דווקא שתי מצוות אלו? וההסבר הוא שמטרת שתי מצוות אלו היא אחת: כריתת ברית בין עם ישראל לבין ה', וזאת בשני מישורים ברית אישית וברית של כלל ישראל. ולכן מצוות פסח ומילה קשורות זו לזו במספר דינים, למשל אלו הן שתי מצוות עשה היחידות שחייבים על ביטולן כרת. ובנוסף לכך שבני ישראל נכנסים לארץ בימי יהושע הם מקיימים שתי מצוות, פסח ומילה, שתי מצוות אלו באות יחדיו ומחדשות את הברית עִם ה' בכניסה לארץ. ואותו דבר כשיצאו בנ"י ממצרים זאת הייתה הברית שכרתו עם ה' והוא קרבן פסח וברית מילה, כי אחרת לא היו נגאלים. ולכן בסיפור פסח שני בנ"י כבר מבינים את הרעיון הזה ובאים למשה וטוענים למה נגרע מבלתי עשות את קרבן ה', כי הם מבינים שאדם שלא מקריב את קרבן ה' הוא לא חלק מהעם. את אותו הדבר יש בהמשך ספר במדבר אבל בנושא אחר. מסופר (במדבר כז' א' יא') "ותקרבנה בנות צלופחד ותעמדנה לפני משה לאמור, נוחלת נחלה אלא רק בן, ואם כן באות בנות צלופחד וטוענות לפני משה, אבינו מת אין לנו אח למה שלא נקבל נחלה בארץ ישראל? ובהמשכה של פרשה זו עונה ה' למשה (במדבר ט',ז') כן בנות צלופחד דברות נתון תיתן להם אחוזת נחלה" בארץ ישראל, שתי הפרשיות פסח שני, וסיפורם של בנות צלופחד דומות, ומכאן צריכים אנחנו להפנים שהברית בנינו לבין ה' פסח ומילה ונחתם של בני ישראל בארץ ישראל משולש שלא יכול להתנתק אחד מהשני.