כותרות TheMarker >
    ';

    אהוד אמיר

    לא גזעי. לא מחוסן. לא מסורס.
    זקוק לסילוק קרציות, לפירעוש ולתילוע.
    עצבני. נוטה לנשוך.
    מרייר תכופות.

    דודה ברכה ומיזוג הגלויות

    2 תגובות   יום ראשון, 11/6/17, 09:17

    דודה ברכה עשתה לי אוכל. היא אוהבת אקזוטיקה. לפני חודש קנתה מלח ים שעשוי מקקי של חמוסי הימלאיה והוא היה שונה מהמלח הרגיל, שהוא מלח מעטינים של יאק מונגולי. אני שם את השאריות בחוץ. יום אחד באים שלושה אתיופים ממרכז הקליטה הסמוך ולוקחים את זה. אני מושך בכתפי. חבל, אבל זו דרכו של עולם. ניסיתי להזהיר אותם מהחמוס אבל הם חייכו והסתלקו עם השלל.

    למחרת צלצל הפעמון. הייתי בטוח שהמשטרה לעצור אותי באשמת רצח משולש - אחרי הכל אתיופים זה כמעט בני אדם - אבל זה היה האתיופים.

    מה? כלומר, איך אני יכול לעזור?

    יש לך עוד מזה?

    ממה?

    מסתבר שהבישול של דודה ברכה מזכיר להם את ילדותם באפריקה. הם מהללים את שמי, ברוך דקודשא הוא. כלומר אני.

    אני אומר להם - חבר'ה, זה לא אני. זה דודה ברכה.

    הם מהנהנים והולכים. ומאז מקיימים תצפיות על ביתי.

    אחרי חודש באה דודה ברכה ומביאה עוד קריפטונייט. אני מודה לה. פז"מ אחרי שהיא הולכת אני אוכל לתאבון את החלקיקים האלמנטריים האכילים ועם היתר אני יוצא החוצה.

    אני שם על הגדר, מסתלק ומתצפת.

    באים האתיופים ולוקחים. אני מושך בכתפי. אם הם שרדו את הפעם הראשונה, הם בטח פיתחו תנגודת. תרבחו ותסעדו.

    אחרי חודש באה דודה ברכה:

    אתה יודע שיש כמה אתיופים בחוץ?

    אני יודע. הם ממרכז הקליטה.

    מה הם עושים שם?

    משכתי בכתפי: לא יודע. בטח מסתכלים על האדם הלבן.

    על מה?

    עלי.

    היא יצאה וחלפה על פניהם. כשנעלמה באופק הצחיח, פנו אל ביתי כעופות טרף.

    יצאתי ואמרתי להם: הדודה? זו שהיתה פה הרגע?

    נו? אמר הבוס הקשיש והרזה בחוסר סבלנות מוסתר היטב.

    זו המכשפה רבת העוצמה שעושה את המלח המיוחד שלכם, מהרי הקילימנג'רו.

    הם החליפו מבטים מלאי התרשמות.

    מי? הגברת נשואת הפנים שהיתה פה?

    כן.

    הם החליפו מבטים והנהנו, כאילו הגיעו להסכמה. לרגע קיוויתי שהחליטו לבשל אותה או משהו, אבל אז פנה אלי הבכיר:

    אני רוצה להציע לה הצעה עסקית.

    מה? מה זה היה?

    אני נותן לה כסף, היא עושה לנו אוכל. איש לבן מבשל לאיש שחור. אגב, זו תהיה הפרכה אירונית של הדקונסטרוקציה הקולוניאליסטית, הוסיף מהר. פלוס תענוג.

    אני ממצמץ בחוסר הבנה:

    מה, דודה ברכה מבשלת טוב?

    הוא עונה:

    כן.

    טוב, הוא מתרבות אחרת, מה הוא מבין.

    אחרי שבוע באה דודה ברכה. כשיצאה הוצאתי את אטמי האוזניים, חיכיתי שתתרחק כדי טווח רדיואקטיבי ויצאתי.

    האתיופים עמדו שם בציפיה. נתתי להם את גרסת ה-cover הזו לאוכל. הם הודו לי והבוס הצנום אמר: "תקבל תקבולים בשוטף פלוס שישים, בהסתמך על תקנות התעבורה."

    היי! צעקתי אבל הוא ניצל את הבלבול הרגעי שאחז בי והסתלק עם שללו כצייד אפריקאי ממולח.

    אחרי שבוע באה דודה ברכה. השלושה כבר היו ליד ביתי וקדו עמוקות.

    הדודה הופתעה, חייכה קלות, החוותה תנועה בסיסית של מלכת אנגליה ונכנסה לביתי.

    כשיצאה השתחוו לה השלושה ומאחוריהם - כל השבט האפריקאי פלוס אנדרטת ענק שלה עם אלוויס.

    גבירתנו של המלח! אנו מעריצים אותך! קראו הכל פה אחד.

    עיניה התעגלו. תתקשר מהר למשטרה, לחשה לי.

    שטויות, ביטלתי, הם נחמדים. אתיופים, נו. לא רוצחים כלום, רק את נשותיהם.

    זכרונה הפנימי סרק מהר את בעליה. לא היה ביניהם אף אתיופי. היא נרגעה.

    תגיד להם שילכו מפה. הוש! הוש! נפנפה בידה כמגרשת חתולי-חצר.

    לא הלכו.

    אמרי לנו מה רצונך וייעשה! שאגו בקול אתיופי דקיק.

    אוקיי, אמרתי לה, שמעי מה את עושה: את אומרת להם שיעזבו אותי בשקט ותבשלי להם ספשל.

    מה, נתת להם לטעום מהאוכל שלי? 

    לא, תביני, היתה רעידת אדמה, הבית נהרס, הם באו לעזור, חילצו את גופתי מההריסות, והדבר שהיה לי הכי חשוב זה הסיר עם התבשיל שלך. הצלתי אותו, והם הריחו אותו והתחרפנו. ומאז הם רוצים רק את זה.

    דודה ברכה הסתכלה סביב בחשדנות: אבל הבית שלך לא הרוס.

    הם בנו אותו מחדש תוך יום. תני להם את המתכון? שיעזבו אותי בשקט.

    דודה ברכה חייכה בשמחה, לקחה דף ועפרון, החלה להיזכר בתוכן הקלחת המבעבעת, ומקץ חמש דקות היה בידי האוריגינל.

    צילמתי אותו בטלפון לדראון עולם והודיתי לה מקרב לב. היא התפנתה מהשטח וניגשתי עם המתכון לראש השבט.

    ראש השבט קד, נבח קצרות לאחור, ההפגנה התפזרה ואלוויס נעלם.

    ומאז, כשדודה ברכה באה, היא מקפידה לנפנף לנתיניה החדשים לשלום כל אימת שהיא עוברת על פני מרכז הקליטה. הם מחזירים לה קידה. ואם נשאר לי משהו מדודה ברכה, אני נותן להם. אני שוקל ייצוא עודפים. הצעתי לאתיופים לעבוד כסוכני משנה שלי תמורת אחוזים. הסכימו, הפראיירים. והם עוד חשבו שיוכלו לתחמן אותי. דקונסטרוקציה פוסט קולוניאליסטית בתחת שלי.

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        13/6/17 13:25:
      (:
        11/6/17 22:02:
      * כל יום שאתה לא כותב זה בזבוז, וכל פעם שאני מפסידה פוסט שלך זה מצער.

      ארכיון

      פרופיל

      אהוד אמיר.
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין