כותרות TheMarker >
    ';

    בקרוב אגיע רחוק...

    מנסה לתהות ומקווה לא לטעות. לשתף ולהשתתף. החיים כפי שהם אצלי. בתוך תוכי.

    פוסטים אחרונים

    0

    צועקת

    3 תגובות   יום שני, 12/6/17, 07:41

    צועקת את מה שהייתי רוצה לומר בקול רם, קבל עם ועדה, אבל לא באמת יכולה. 

    נוסעת בבוקר חדש ונעים לעבודה, יום שלכאורה אמור להיות יום רגוע, רגיל, נעים וטוב.

    אבל...

    שוב עצרתי בכספומט, שוב העברתי את הכרטיס וביקשתי למשוך כסף ושוב ההודעה הזו שהמכסה הסתיימה.

    שוב התיישבתי באוטו והכעס אפף אותי. שוב כתבתי לו הודעה.

    שוב התחלתי לנסוע בדרכי לעבודה ושוב החלו הדמעות לזלוג מעצמן, מהכעס, מהכאב, מחוסר האיזון, מהגועל.

    אני נוסעת לעבודה - רבאקקקקק אני עובדת, מתעוררת בכל יום לעבודה והנה כשמגיע הרגע, במשכורת שלי (שלי שלי שלי) אינני יכולה להשתמש.

    שנה - שנה שלמה (נו טוב, פחות כמה ימים או חודש, אני לא זוכרת בדיוק) שהוא אינו עובד - מובטל!

    לעניות דעתי, מתאים יותר התואר: בטלן.

    אני המפרנסת היחידה במשפחה - זה נשמע הגיוני? לא!

    חייו ממשיכים באין מפריע. שלי לא. 

    כל שיחה על הנושא, הופכת למריבה. למה? כי אני חושבת שהוא צריך לעבוד בכל עבודה, כי כל עבודה מכבדת את בעליה. כי המשפחה חשובה, כי חסרה הכנסה, כי צריך להמשיך לחיות. 

    את לא מבינה - הוא אומר. 

    נכון, אני לא מבינה.

    אני לא מבינה איך גבר יכול לשבת כמעט 24/7 מול הטלויזיה ו/או המחשב. 

    אני לא מבינה איך גבר מסוגל לקום בכל בוקר ולהירדם בכל לילה עם המחשבה שהוא אינו עובד. שהוא אינו מועיל. שהוא מכביד על הבית. שהוא מתבטל. 

    אני מנסה - הוא אומר. 

    גם את זה אינני מבינה. נכון שהמצב קשה, בגילאים שלנו זה לא נעשה פשוט יותר. אבל להרים ידיים כנראה קל יותר. 

    מה מנסה? ניסית לבדוק את כל האפשרויות הקיימות? התשובות שאני מקבלת לא רק שאינן מניחות את דעתי, הן גם מעליבות ומזלזלות, בעיקר בו עצמו. בגבר שחושב שהוא גבר. שחושב שאני יכולה להסתכל עליו. שחושב שאני רוצה שיגע בי. שיחשוב...

    שיחשוב קודם איך לעזור לעצמו ולמשפחה.

    גבר.

    את צריכה לעודד אותו, אמרו לי. מה זאת אומרת? אני צריכה לרקוד לפניו עם פונפונים? מה עוד? מה יותר מאשר להציע לו מודעות שאני רואה, לנסות לשוחח עמו על המצב. מה עוד?

    להוציא את הג'יפה לאויר? אני יכולה. במחי שיחה אחת אני יכולה לפנות לערכאות ולהראות לו שבנוסף לכל, הוא עשה מעשה אסור, הוא מסתיר את יכולת ההשתכרות שאליה היינו מורגלים. או במילים פשוטות (כך אני מבינה זאת) גנב מהמשפחה את יכולת המחייה, לפחות לתקופה מסויימת. 

    הנה אמרתי.  אמרתי את מה שאני שומרת בלב. עד מתי? 

    אז יש לי עוד משהו לומר וסופסוף אגיד אותו - אבא שלי צדק. צדק מ-day one, כל כך צדק. אני התעלמתי. סירבתי להאמין כי אהבה וזה... והשנים חלפו ובכל הזדמנות מתאימה נזכרתי במילה הזו ושוב סירבתי להאמין, חשבתי שאבי נוקשה מידי, שהוא מגזים, אבל הוא לא. הוא לא הגזים. הוא לא היה נוקשה מידי. הוא ידע. הוא הרגיש. הוא אמר. 

    להודות בפניו שהוא צדק, שאני טעיתי, שסתם התרגזתי כשהוא אמר, להתנצל, לחבק, לדבר, להתיעץ - אני כבר לא יכולה. רק לבכות מעל האותיות השחורות המתארות אותו כל כך טוב, אני יכולה ועושה. 

    וכשאני מתכננת נסיעה כזו ונשאלת השאלה: מה יש לך לנסוע לשם כל הזמן? אני שותקת. אני לא עונה. כי יש אנשים שלא מבינים ולא יבינו לעולם.

    דרג את התוכן:

      תגובות (3)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        18/6/17 16:40:

      קשה,
      אין מילים,
      מקווה שיהיה יותר טוב!

      נשיקה

        16/6/17 11:22:
      נשמע קשה אבל מצריך פעולה
        12/6/17 15:26:

      מצב עגום, מורכב ומסובך.

      פרידה מאיש יקר

      וחיים עם גבר מובטל.

      משפחה מעל לכל - כסף זה רק אמצעי - אם ישנו נהדר, כשחסר מחורבן.

      בעל זה לא קשר דם - האפשרויות ידועות. לא חייבים להמשיך במסגרת הזאת.

      להתחתן מאהבה זו עיסקת חבילה - אף אחד לא יודע מראש מה יקרה בהמשך החיים.

      אהבה גם נזילה - וגם הזיכרון נתון לשינויים.

      לבקר אבנים עם אותיות שחורות - זה צורך רגשי, שלך עם עצמך - אדם זר לא יבין כי הוא הוא ואת את.

      מאחלת לך שתמצאי פתרון נכון וראוי והולם למצב הנוכחי ואיך לצאת ממנו.

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      newme0
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין