כותרות TheMarker >
    ';

    בונו

    נהיגה ראשונה

    14 תגובות   יום חמישי, 15/6/17, 01:36

    לנסוע בשיירה. לשכוח את הדרך כי אין צורך לחשוב עליה. ואם במקרה מגיעים לסיבוב בכביש, ועדיף להתכונן לפני שיגיע בהפתעה, אז זה שנוסע לפנים כבר מודיע לך מראש ומזכיר לך ללחוץ על הבלמים. בכל אופן, זה בטח נעים יותר מאשר לנסוע לבד בחושך בכביש צר שמתפתל בין ההרים, ומדי פעם פורץ דרקון עם פנסים בוהקים מלפנים ומסנוור אותך, ומה שגרוע יותר, אחד שנדבק מאחור ומת לעקוף אותך, אבל לא יכול. 

     

    מאז התאונה, כמעט שלוש שנים לא נהגתי באוטו. לא בגלל הטראומה, אם כי היא בהחלט השפיעה. בעיקר התאכזבתי מהקונספציה של המכונית. אמנם היו עוד כמה תאונות קודם, אבל רובן היו באשמתי. המכונית היתה דווקא בסדר. זה שלא האטתי לפני הסיבוב והיא איבדה את שיווי המשקל והתהפכה כמה פעמים, ומזל גדול שלא הגיע אוטו מלפנים, זה לא קרה באשמתה, זה רק הגורם האנושי. והנה בתאונה האחרונה היא לקחה ממני את השליטה בחטף והחליקה על הגשם הראשון עד שעברה לצד השני. והפעם לא היה מזל, ודווקא הגיע אוטו מהתנועה הנגדית, שזעזע את הגוף וכמעט הפריח את נשמתי. ככה נשברה האמונה במכונית, שלא מזמן עברה טיפול מקיף במוסך. בחיי שלא הזנחתי. אחר כך שכבתי חודשיים בשני בתי חולים, אחד לרפואת הגוף ואחד לשיקום הנפש. 

     

    אתמול בערב נסעתי לבקר חבר. היה נחמד להיזכר בנהיגה לאחר כל כך הרבה זמן. הנפש אולי שמה את המכונית בצד, אבל הגוף, שלא לומר האוטומט, לא שכח אותה בכלל. הוא זכר את הדרך מצוין ונזכר בה בחדווה רבה. אין כמו נהיגה ראשונה.


    דרג את התוכן:

      תגובות (14)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        16/6/17 09:53:
      התחלתי לנהוג בזמנו רק בגלל העבודה, כאשר התברר שללא רישיון נהיגה האפשרויות מצומצמות יותר, אחרת הייתי נשאר באוטובוסים, קורא ספר בדרך, מאזין למוזיקה או סתם חולם. נהיגה לעומת זאת כובלת אותך לעכשיו המידי, עד שנבנה האוטומט שמשתלט על העסק, ואז אתה חולם עם מה שנשאר, עם השארית, בכוננות מידית לוותר על החלום כאשר האוטומט דורש התגייסות כללית, כי אין זמן לחלומות עכשיו.
        16/6/17 08:09:
      גילוי נאות: איני נוהג כבר מספר שנים. נכון, לא הכי נוח..., ובכול זאת - סוג של שלווה. בעיקר, שלוות נפש.
        16/6/17 01:24:
      לדעתי זה עניין של אופי. יש כאלה ששוכחים את הנהיגה מיד לאחר שהאוטומט משתלט על העסק, והנהיגה הופכת שקופה, במיוחד אם נוסעים לעבודה או בדרך חזרה ממנה. ויש כאלה, ברי המזל צריך להוסיף, שכל נהיגה מפעימה אותם.
        16/6/17 00:37:
      אני כבר ארבע שנים בנהיגה ראשונה (זה בדיוק הזמן שאני נוהג) ככה זה שמתחילים מאוחר...
        16/6/17 00:24:

      פעם היה נהוג למסור עדות קריאה, היום קצת פחות, אז תודה על עדות הקריאה שלך נירית.

       

      ותודה גם למכבית.

        15/6/17 19:06:
      עם המילים עברה תחושה מאוד חזקה של היסוס, התלבטות וחששות, וגם ביטחון עצמי בכך שתוכל להתמודד. תשמור על עצמך.
      תודה. חזק ואמץ, והישמר. (הזכרת לי מדוע איני נוהגת לירושלים ועוד...)
        15/6/17 15:29:
      האמת שאין לי רכב, נסעתי עם האוטו של האישה, בגליל לכיוון גוש משגב, מעניין למה אתה שואל..
        15/6/17 14:34:
      באיזה רכב אתה נוהג ובאיזה איזור?
        15/6/17 14:24:
      לא, אבל נולדתי קרוב, היא היתה 'העיר הגדולה', גרתי בה תקופה וגם עבדתי בנמל, ובתור ימאי לשעבר, היא תמיד נמל הבית.
        15/6/17 14:08:

      אריה, אתה יליד חיפה?

        15/6/17 12:52:

      צוחקאוי ואבוי..........

      איזה מזל היה לך

      בוקר אחד, לפני הרבה שנים, נסעתי לעבודה ונכנסתי בטעות לרחוב שלא הייתי אמורה להיכנס אליו

      כשרציתי להסתובב סיבוב 180 מעלות, משום מה, לא הצלחתי לנווט את המכונית ומצאתי את עצמי עולה עם המכונית על מכונית שחונה בצידי הכביש. ניסיתי לחזור אחורה והבגז' נתקע לא יודעת בדיוק איפה, בלית ברירה המשכתי קדימה, כלומר האוטו ממשיך לטפס על המכונית החונה עד שהצלחתי להשתחרר ממנה.
      נסיעת משוכות קוראים לזה חיוך

        15/6/17 12:17:
      תודה בוחשת, הזכרת לי את הנסיעה הראשונה באופנוע. נסעתי בשעת העומס של הערב, ירדתי משכונת הדר בחיפה עד רחוב העצמאות בעיר התחתית, ואבדתי את הבלמים, חציתי את כל הצמתים באדום, עד היום אני לא מבין איך שרדתי את הנסיעה הזאת.
        15/6/17 12:04:

      כביש זה כמו שדה קרב

      צריך להיות ערני וזהיר כל הזמן.
      .
      כשקיבלתי רישיון נהיגה, בזמנו לא היה צורך בשלט "נהג חדש" וגם לא היה צריך מלווה מבוגר באוטו.
      לקחתי את מכונית ה-טראנטע של אבא שלי ונסעתי למרכז העיר - נבהלתי מעומס התנועה, וחיפשתי להימלט, נכנסתי לרחוב חד-סיטרי נגד כיוון התנועה - למזלי אף אחד לא נכנס בי, חוץ מנהגים שנופפו בידיים וסימנו לי שאני בכיוון ההפוך.

      אחי, גם הוא, ביום שקיבל רישיון נהיגה - נסע למרכז העיר, עם אותה מכונית טראנטע ונתקע באמצע רחוב סואן - המכונית נכתבה ולא הצליח להתניעה מחדש. מזיע ולחוץ באמצע כביש סואן - עד שהגיע שוטר ועזר להתניע את הטראנטא.

      נהיגה ראשונה.