בעיני, זה מה שנובע מהמידע שפורסם היום על גידי וייץ ב"הארץ". הוא עשה השוואה בין פרשת שמעון גפסו שהורשע על ידי בית המשפט העליון ונשלח לשישה חודשי מאסר, לבין תיק 2000 של בנימין נתניהו הנחקר במשטרה. בשתי הפרשות הוכחה עסקת שוחד שלא יצאה לפועל. גפסו נשלח לכלא ואילו מנדלבליט החליט, שאין חשד סביר נגד בנימין נתניהו, לאחר שנחשף לקלטות של שיחות ביבי - מוזס ביולי 2016 הורה להמשיך בחקירה שנמשכת עד היום. גפסו כבר השתחרר מזמן מהכלא. בנימין נתניהו ממשיך לכהן כראש ממשלה ונוסע מדי יום שני לחו"ל, כדי לקיים פגישות בנות רבע שעה עם כל מיני נשיאים באפריקה, בשבוע הבא ביוון, וכך מדי שבוע לא ניתן להגיש נגד ממשלתו אי-אמון על ידי סיעות האופוזיציה. זה איננו חוק וסדר. זו אינה דמוקרטיה. זה לעג של בנימין נתניהו כלפי שמונה וחצי מיליון אזרחי ישראל. כפי שהוא אמר פעם: "אם אני רוצה משהו - אני משיג אותו.

מה הדבר הזה מוכיח לכל אזרח שעיניו בראשו: ביבי הצליח לשחד את מנדלבליט שמחפה עליו עד היום ואיננו חושש מהפללה גם כאשר מאות אזרחים מפגינים מול ביתו, כועסים על שאינו פועל לאכיפת החוק על בנימין נתניהו. זה ההבדל בטיפול בשתי הפרשיות הפליליות הזהות. על פרשיה פלילית אחת נאכף החוק והעבריין הגיע לכלא וכבר שוחרר. בפרשיה השנייה, העבריין החשוד - על פי ראייה מוקלטת - משמש עדיין ראש ממשלה, והחקירה נמשכת.

אזרח ישראלי לא יכול להבין מה עומד מאחורי עיקוב עשיית הדין נגד ראש הממשלה. האם זה מחסורה של חוקה בישראל. האם בנימין נתניהו ומנדלבליט מצאו לקונה בחוק המאפשרת להם לגרור רגלים עד אינסוף. האם בית המשפט העליון הוא חסר אונים מול המצב שנוצר ולאזרחים אין אפשרות לדעת אם ראש הממשלה הוא עבריין ואם לאו. 

מה שידוע בוודאות נוראה הוא שאפילו ברוסיה של פוטין מצב כזה הוא בלתי אפשרי ואלפי מפגינים שמים שם את נפשם בכפם, מפגינים, נפצעים ואף נהרגים בידי המשטרה.