כותרות TheMarker >
    ';

    המכון לסילוק תכניות

    בלוג החלומות של קלמן.

    הכנסת אורחים

    2 תגובות   יום שישי , 16/6/17, 14:31

     

    הערב הגיעו אורחים, משה ומיכה, שני חברים וותיקים. מיכה שאל אם אפשר לכבות את הטלוויזיה בבקשה, מיד לאחר שהתיישב ליד משה. לפי המבט הכמעט מיוסר ששלח לעברי הבנתי שאין מדובר במשאלה סתם אלא תנאי בל יעבור, כי הוא מיכה ואין מה לעשות. אז כיביתי את הטלוויזיה כמו שכל מארח אדיב היה עושה, במיוחד כשמדובר בחבר וותיק.

    האווירה התחלפה לפתע, על המקום. ראשית הבית, שהיה שקוף עד לאותו רגע שכיביתי את הטלוויזיה, זרח לפתע מבין הצללים והופיע לפניי כמו אז, בצריף שגרתי בו בילדותי. דבר שני שמתי לב, שהאווירה הקלילה שריחפה בינינו לאחר טקס לחיצות הידיים, התחלפה באחת למועקה כבדה שלא ידעתי מה לעשות אתה; מי האנשים האלה, ולמה אני צריך לשבת אתם עכשיו, במקום לצפות בהרצאה על המגילות הגנוזות שהפסקתי באמצע.

    המזל הגדול, שהראש אולי שוכח אבל הגוף עדיין זוכר איך יושבים עם חברים. יש שם כנראה מחסן של מיומנויות שהוא יכול לשלוף לפי הצורך, גם אם מדובר במיומנות נשכחת שלא יצאה לפועל זמן רב בגלל הנסיבות, הוא יכול להעלות בקלות מהאוב, לקחת לידיו את המושכות, ולהבריח את המועקה חזרה לפינה שלה.

    לסיכום המפגש החברתי הקצר הזה, היה נחמד להיזכר, לנסוע בשיירה, לשכוח את הדרך כי אין צורך לחשוב עליה. ואם במקרה מגיעים לסיבוב בכביש, ועדיף להתכונן לפני שיגיע בהפתעה, אז החבר שנוסע לפניך כבר מודיע לך מראש ומזכיר לך ללחוץ על הבלמים. בכל אופן, זה בטח נעים יותר מאשר לנסוע לבד בחושך בכביש צר שמתפתל בין ההרים, ומדי פעם פורץ מלפנים דרקון עם פנסים בוהקים שמסנוורים אותך, ומה שגרוע לא פחות, אחד שנדבק אליך מאחור, מת לעקוף אותך, אבל לא יכול.

    ישבנו ושוחחנו כמו פעם, באותם זמנים שהבילוי העיקרי האולטימטיבי, וגם ברירת מחדל כשאין משהו מיוחד לעשות, היה לשבת עם חברים. איך אותה ישיבה עם חברים, שהיא ללא ספק מאבני היסוד של כל חברה, ההתכנסות בקבוצות שמקושרות ביניהן, הפסידה ככה לסדר חדש, שבו כל אחד מסתודד עם המסך שלו, זה באמת לא מובן, אבל מה שבטוח, המעבר הזה מהסדר הישן לחדש התרחש בפועל כמעט ללא זעזועים מיוחדים, כאילו הסדר החדש התלבש בול על הצרכים.

    "היום למשל" אמרתי, "אני יכול לשבת ולשמוע הרצאות של המומחים הגדולים בעולם בכל נושא שמעניין אותי, בלי לזוז מהכורסה, ככה במרחק קליק של עכבר".

    "זה יותר מדי" אמר מיכה בשעה שהתכופף עם היד מושטת לפנים לנעוץ את המזלג בנתח אבטיח מהקערה, "כל שפע המידע הזה, הוא יותר מכפי שאפשר להכיל"

    "מצד שני"  אמר משה שישב לצידו, "אם להתבונן במקרו הכללי ולא להסתפק במיקרו הפרטי שלך, העולם כפי שהכרנו הולך ומתגלגל למלחמה כללית בקצב מהיר, ואת זה אי אפשר להכחיש".

    "בכל אופן" אמר מיכה ונגס בפלח האבטיח ושאב את הנוזלים שלא יטפטפו על השטיח, "זה בהחלט קשור לסדר החדש. זה המאבק העיקרי לדעתי, בין אלה שאוהבים לשבת מול המסכים, ואלה שמתעקשים לשבת עם חברים".


    אופנוע רעם במעלה הכביש והתנים ייללו בוואדי. אפשר להבין אותם, גם אני הזדעזעתי מעוצמת הדציבלים, ואלמלא החשש להעיר את הישנים, וודאי הייתי מצטרף לתנים. 

    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        16/6/17 23:37:
      תודה בוחשת, זה יפה מה שכתבת. בכל מקרה אם אוהבים את הסדר החדש או לא, הוא כבר ניצח, כבר היום יש בארצות הברית סדנאות שבהן מלמדים אנשים לחיות ללא מסכים. אנחנו אולי הדור האחרון שמכיר מקרוב את הסדר הישן.

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      קלמן (3)
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין