כותרות TheMarker >
    ';

    אברהם אלישע מאמרים

    אברהם אלישע
    יצירה בתכשיטים

    חוקר אוצרות, פולחנים ותרבויות
    מרצה, כותב ספרים ומאמרים
    זוכה פרס ראשון בעיצוב תכשיטים בישראל

    אברהם אלישע פתגמים בערבית: חביב מכל על האדם מה שאסור עליו

    0 תגובות   יום רביעי, 21/6/17, 16:24

    פנינים מהמשל הערבי

    אם תשוקת האדם היא לאסוּר הרי שגם היפוכו נכון: הנפש בוחלת ממה שיש כבר ברשותה

     

     

    התאווה הנתונה בלב האדם

    - שורש כל הפעולות

     יהודה גירונדי

    ללא חטאים אין יחסי מין,

     וללא יחסי מין אין סיפורים

    סרן קירקגור

     

     

    חביב מכל על האדם מה שאסור עליו

    أَحَبُّ شَيءٍ إلى الإنسان - ما مُنِعَا 

    אַחַבֻּ  שַיְאֵן אִלָא (א)לאִנְסָאן - מָא מֻנִעָא


    "אין היצר תאב אלא דבר האסור לו" (תלמוד ירושלמי, יומא, ו', הלכה ד'). אדם וחוה (בטרם יהיו בעולם בני אדם) לא עמדו בפיתוי והפֵרו את הטאבו הראשון, אף שהיה אלוהי. בתשוקתם לַאסור חטאו את החטא הקדמון שעל פי האמונה שינה את גורל האנושות.

    המשל שבכותרת הוא ספרותי וכזה שגור לצטטו דווקא. לא רק בזכות מקצבו ו"ניגונו" הפואטי, אלא גם מִהיותו מנוׂע פוטנציאלי להפגנת מבע כישוריו וזיכרונו של המדקלם אותו בפני אחרים.

    המשל מופיע באחד הבתים של שיר האהבה "מַגְ'נוּן לַיְלָא"1 (مجنون ليلى) שחיבר נסיך השירה הערבית אחמד שַווכִּי (احمد شوكي, 1932-1868). ברוח התפיסה הפילוסופית אפלטונית גורס המשורר גם שאם האדם תאב ומשתוקק לדברים שאסורים לו, הרי שגם היפוכו של דבר הוא נכון. דהיינו, שהנפש בוחלת במה שיש כבר ברשותה.

     

    ''

     

    "מים גנובים ימתקו" הם גם תוכנם של המשלים הבאים שלפניכם: كِلّ مَحْجوب مَرْغوب - כִּלּ מַחְג'וּבּ מַרְע'וּבּ (האסור - מושך, מועדף), المَمْنُوع مَتْبُوع - אלמַמְנוּע מַתְבּוּע (המנוּע - נמשכים ונוהים אחריו). משלים אלה קצרים יותר ומחורזים, ולכן קלים לזכירה בקרב השכבות העממיות.

    דוגמה הממחישה רעיון זה מצויה בסיפור התלמודי המופלא של האמורא רבי חִיָיא בר אשֵי מבבל: רבי חייא היה פרוש מחיי מין עם אשתו משך שנים. יום אחד אשתו התקשטה והתחפשה לזונת העיר בשם הסמלי חֵרוּתָא. בדרך זו הצליחה לעורר את ייצרו. רבי חייא התפתה ושכב איתה, וכשחזר לביתו סיפר על כך לאשתו, ואז גילתה לו ב"מתן סימנים" שהיתה זו היא שהתחפשה. תשובתו היתה: "אני מכל מקום לדבר אסור התכוונתי!" (תלמוד בבלי, קידושין, פ"א/ב).

    האמורא הארץ-ישראלי, ר' יצחק נפחא טוען כי מיום שחרב בית המקדש לא קיים עוד טעם טוב בחיי המין המותרים וכי כל התשוקה הארוטית נמצאת ביחסים האסורים. לא במקרה כנראה הורה המגיד ממזריטש בענין הדבקות: "צדיק נקרא זה שיש לו התקשרות לקב"ה כמו שיש לנואף עם הנואפת, שאי אפשר להיפרד ממנה" ("אור האמת", הוסיאטין, תרנ"ט, ע' 49).

    חז"ל ממשיכים לספר: מעשה באדם שנתן עיניו באישה אחת והעלה על לבו טינה (אליעזר בן יהודה: רגש האוכל את הלב מפני חשק). פסקו הרופאים: אין לו תקנה עד שתיבעל, והצעת הגמרא היתה שיתחתן עמה. ואולם הגמרא עצמה השיבה כפי ר' יצחק: שמיום שחרב... וגו', שנאמר: "מים גנובים ימתקו ולחם סתרים ינעם". לכן גם אם יישא אותו אדם לאשה את אותה עלמה - לא תירגע תאוותו. חיי הנישואין אינם מסוגלים לספק עוד את הכמיהה הארוטית. ומה שאותו בחור התאווה אליו היה למעשה טעמה המענג של הביאה האסורה2.

    אלפי שנה חלפו וגם כיום כותבת מחברת מודרנית3: "נכונותנו להתחבר לתעלומה היא שמחזיקה את התשוקה בחיים. עודף קירבה חוסם את התשוקה. התמזגות רבה מדי מוחקת את נפרדותם של שני בני אדם מובחנים". ובשפתה של המשוררת יונה וולך: "מיטת הנישואים, היא מיתת האהבה".

    ומכאן הערות בראי הסמנטיקה:

    המילה השתוקקות מקורה במילה شَقَّة - שַקַה בערבית שפירושה חלֶק, מחצית. חלק המוצא את השלמתו באחר. מכאן המילה مشتاق - מִשְתָאק - מתגעגע.

    בתלמוד נאמר: "אין אישה אלא ליופי", "אין אישה אלא לתכשיטים" (תלמוד בבלי, כתובות, נ"ט). ואולם נאמר שם גם "אין אישה אלא לבעל". אומרים חז"ל: "שלא ניתנו תכשיטים לאישה אלא שתהא מתקשטת בהם בתוך ביתה... ולא תצא לרחוב שלא תכשיל עצמה ולא תביא מכשול לבני אדם ונמצאו מסתכלים באשת איש".

    התכשיטים מאופיינים במטען סימבולי והם כלים בפרקטיקה המאגית: הטבעת, בצורתה כחישוק עגול, אוזרת-אוסרת את הקמיצה המסמלת את המיניות. מנהג זה של טבעת נישואין שורשו במצרים העתיקה. בערבית, שפת אחות לעברית, קיימים שמות המגלמים את המשמעות. טבעת הנישואין נקראת محبس מַחְבַּס - מחבוש, כמשמעותה בעברית. בערבית המצרית شبكة שַבְּכּה - סבכה כמשמעותה בעברית, "רשת".

    הצמיד, אוזר-אוסר את היד. בשני המקרים רק המקַדש-האוסר (הבעל) רשאי להתיר. אליעזר עבד אברהם בטרם ישאל את רבקה בת מי היא - כבר "שם לה" שני צמידים על ידיה (בראשית, כ"ד/22), פעולה שמשמעותה המאגית היא שרבקה תמצא עצמה אסורה להיענות למי שיבקש את ידה. תכשיטים אלה, וכמובן גם העגילים, מאופיינים במעגלם שהוא הסימן המובהק לסגירות ולאיסור. לדעתנו: מהמילה אזוּר (שורש אז"ר) התפתח המושג הלשוני אסוּר, וכך אסור לחלל את המעגל - כלומר ליצור בו חלל. וגם אין לעבור מעליו, שבכך מתבצעת עבירה. כך ניתן להבין את משמעות החולין כניגודו של מושג הקדושה. בחולין - יש בו חלל. ההיתר נובע מהתרת החסימה הסוגרת.

    וכאן אליה וקוץ בה: תכשיטים אלה מהיותם סַמני האיסור, הופכים מעצם היותם אוׂסרים דווקא לסמלי פיתוי. על כן אומרים חז"ל: "הולכת עם תכשיטים בתוך ביתה", כאמור.

    והשווה: אָהַבְתָּ אֶתְנָן עַל כָּל גָּרְנוֹת דָּגָן (הושע, ט'/1), לאמור: שׂכר עבירה נעים לך יותר מכל פרי עמל כפיים (י. שטיינברג). והמדרש החכם (בראשית רבה, פ"ט) ממשיך ללמדנו: "טוב - זה יצר טוב; טוב מאוד - זה יצר הרע".

    מחווה לרב חובל דוד כהן 

     

    אברהם אלישע הוא תכשיטן חיפאי, זוכה פרס ראשון בעיצוב תכשיטים בישראל

     אתרנו: אברהם אלישע - מאמרים

    __________

    1. תרגמה לעברית: פרופ' עפרה בנג'ו.

        מג'נון בערבית: משוגע, מי שנכנס בו גִ'נִּי, שד.

    2. אוהד אזרחי ומרדכי גפני, מי מפחד מלילית, מודן, 2005, ע' 290-291.

    3. כרמלה הולנדר, 60 פלוס סקס, אחיאסף, 2007.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      אברהם אלישע
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין