השבת פרשת השבוע "ויקח קורח בן יצהר בן קהת בן לוי ודתן ואבירם בני אליאב ואון בן פלת בני ראובן". אחרי שלמדנו בשבוע שעבר על חטאם ועונשם של המרגלים וכל דור המדבר, וכניסתם לארץ המובטחת ארץ ישראל מתעכבת בארבעים שנה, מתחילים המריבות והאשמות האישיות נגד מנהיגי הדור משה ואהרון. קורח שהיה משבט לוי מתריס כנגד הנהגת משה ואהרון ומצרף למחלוקת זו את דתן ואבירם שאין להם כל קשר לנושא כי הם משבט ראובן, אבל הם מתלוננים על הנהגתם של משה ואהרון "המעט כי העליתנו מארץ זבת חלב ודבש להמיתנו במדבר כי תשתרר עלינו גם השתרר" (במדבר טז',יג'). חז"ל מלמדים אותנו במסכת אבות (פרק ה' משנה יז') "כל מחלוקת שהיא לשם שמים, סופה להתקים, ושאינה לשם שמים, אין סופה להתקים. איזו היא מחלוקת לשם שמים? זו מחלוקת הלל ושמאי. ושאינה לשם שמים? זו מחלוקת קורח ועדתו". חז"ל מבקשים לומר לנו שמחלוקת שהיא לשם שמיים סופה להתקיים ובלשון חז"ל "אלו ואלו דברי אלוהים חיים". אם כן, מה מאפיין את המחלוקת שהיא לשם שמיים ואת המחלוקת שאינה לשם שמיים? בגמרא נאמר: "תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם", שנאמר: "וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך, אל תקרא בנייך אלא בונייך וראה בנים לבניך שלום על ישראל". חז"ל מלמדים אותנו במאמר זה שתלמידי חכמים, למרות ריבוי המחלוקות והדיונים בתלמוד ובמדרשים, נקראים "בנאים" והם שמבטאים את השלום בעולם. השלום נבנה מריבוי הדעות והגוונים אשר מאפשרים למצוא את המרחב הגדול ביותר של המשמעות של מציאות ה' בעולם. המציאות האלוקית היא רחבה ועמוקה ובאמצעות הלימוד הרוחני של תלמידי החכמים בבית המדרש, אנו מגלים את מרחב החיים הגדול והשלם ביותר, ועל ידי כך בונים את העולם ומאפשרים לכל צבעי הקשת להופיע בתוך המרקם השלם. תופעה זו לא באה על חשבון או אינטרס של מישהו אחר. אבל מחלוקת שבנויה על יסוד אינטרסים אישיים וחולשות רגשיות דוגמת קנאה, תאווה וכבוד המוציאים את האדם מן העולם מחלוקת כזו אין סופה להתקיים כי היא אינה אחוזה באמת האלוקי, אלא בנגיעות האישיות. וזה ההסבר על קורח שביטא את המחלוקת הנוגעת בכבוד, תאווה ובקנאה שהוציאו אותו מן העולם ובכך הוא נהפך לסמל למחלוקת שאינה לשם שמיים.