כותרות TheMarker >
    ';
    0

    דרמה בלב ים

    0 תגובות   יום ראשון, 25/6/17, 23:50
    דרמה בלב ים.
    **
    השקט סביב היאכטה לא בישר את הדרמה העומדת להתרחש.
    צלילי אקורדיון נשמעו מהסיפון עליו בחרה משפחת דניאלי לחגוג את יום הולדתו השבעים של הסב.
    התבוננתי בקו האופק שחיבר שמים וים וחשבתי כיצד כלי נגינה יבשתי וקטן משמש כרטיס כניסה לעולמות משפחתיים וזרים.
    השולחנות על הסיפון היו עמוסים במאכלי גורמה והאלכוהול זרם כמים.
    השירה רעמה, הצחוק התגלגל וההקאות החלו...
    הריח הנורא עמד באויר, הפסקתי לנגן, משועשע..
    "אז מה אם אנחנו מקיאים, תמשיך לנגן", צעקו החוגגים.
    וכך כשהם מקיאים את נשמתם, ניגנתי את שיר ההאבסה הידוע:
    "עוד לא אכלנו, עוד לא שתינו, יבש לנו בגרון..."
    כיורד-ים ותיק קפצתי למים כשהרגשתי בסימני הבחילה הראשונים. ידעתי שהכניסה למים תסלק תוך שניה את תחושת הקבס.
    הייתי מאושר מההזדמנות להתרחק מאורגזמת ההקאות שהתרחשה על הסיפון.
    הגוף נשטף והתמסר למים הקרים, אך החבטה הקלה מגלגל ההצלה שהיה מחובר בחבל ארוך ליאכטה, ניתק אותי מהמחשבה איך שכחתי מההקאות ולמה לא ביקשתי מחיר גבוה בהרבה ...
    **
    הרוח הביאה אלי את הקולות מהסיפון:
    - "את יודעת שרק המנגן לא הקיא..?"
    - "הוא עדיין במים אוחז שם בגלגל, בואו נשלח אליו את הילדים".
    הילדים הצוהלים נעמדו בשורה על הסיפון והחלו לרדת למים.
    הילד הראשון אחז בחבל, עבר בשלום את 15 המטרים. והגיע אלי קורן מאושר.
    הילדה השנייה שהגיע אליי נראתה משונה, עיניה בלטו והיא החלה להכחיל.
    פתאום הבחנתי בחוט צבעוני ורחב כרוך סביב צווארה, היה זה חוט בו קושרים מתנות ופרחים מהסוג שבלתי ניתן לקריעה.
    הייתי חסר אונים. ניסיתי בכל כוחי לקרוע את החוט שהיה שקוע עמוק בכפלי צווארה ולא הצלחתי.
    הילדה חירחרה.
    שלושה היינו שם. נפטון אל הים, הילדה ואני.
    אף אחד ממשלחי הילדים על סיפון היאכטה, לא ליווה את הילדה במבטו, לא הבחין בחוט שנכרך סביב צווארה ובאסון העומד להתרחש.
    היא היתה חסרת אונים ועיניה התגלגלו.
    ביאכטה התנגן השיר הים תיכוני:
    "אשמור לי למשמרת את אהבתי הוי נערי מתי תשובה אל ביתי".
    ידעתי שגורל הילדה בידיי.
    נעצתי את שיניי בכוח בחוט שהיה שקוע בתוך צווארה,
    הצלחתי לקרוע את החוט ואולי גם פיסת עור מצווארה.
    הילדה התאוששה במהירות וחייכה אלי מבולבלת.
    כל החוויה המצמררת ארכה כ-20 שניות.
    הילדים האחרים המשיכו להגיע אלי זה אחר זה.
    לא הסרתי את העיניים מהילדה עד שיצאה מהמים.
    לא סיפרתי לאף אחד את שאירע במים, גם לא לסבא ישראל שחגג 60 אביבים, ובזמן שנכדתו ליטפה את צווארה הכואב, אמר לי ספק ברצינות ספק בצחוק:
    "למרות שמגרד לי באצבעות, לא אקזז לך מהתשלום את הזמן ששהית במים... "
    **
    מספרים על אב מאושר שפנה למציל שסיים בהצלחה את פעולת ההחייאה בבנו ושאל אותו:
    - "אדוני המציל, כמה מגיע לך " ?
    - "תן לי רבע ממה שהיית נותן לי לפני חמש עשרה דקות כשהבן שלך שכב ללא תזוזה בקרקעית הבריכה.."
    **
    מתוך רגעים ישראליים 2 שייצא בקרוב.
    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה