0
כבר היה ערב והייתי מוכנה כולי. עמדתי במעלית, המבט למעלה והקומות מתחלפות להן על הצג. כחכחת בגרונך והצגת את עצמך. הצעת לי גרגר של חול. אמרתי לא שווה גרגר אחד, מילא כמה אבל אחד?! גמגמת שזה לא מנומס ככה. וככה בכלל לא מתנהגים. ואני הרי בחורה לא מנומסת מהיסוד. מהגרעין. אבל מה שכן, אני יודעת להעריך. אז הצעתי לך ריס. אמרת שזה לא מכל הלב ואני רק מחזירה הצעה על הצעה אז אתה לא בטוח אם תיקח את הריס הזה שלי. מהתשובה שלך החלטתי בכלל לא לתלוש כי לריסים לא מסרבים. אה, ולגרגרים כן? פתאום היה פיצוץ אדיר (שהדהד לי באוזן לפחות כמה שעות אחרי) המעלית נעצרה בפתאומיות ונבהלתי נורא. האור הבהב לרגע ואז כבה. מהפחדים שלי כבר ראיתי איך היא נופלת בפיר בבום מטורף ולהבות האש עולות למעלה במהירות ומכלות כל חלקה טובה. אבל נשארנו תקועים במקום והמעלית לא נפלה. אמרת שזה כמו בסרטים ועכשיו רק חסר שתנשק אותי ונתאהב. פתאום נשמע רשרוש שבקע ממלא נקודות בצורת עיגול. מישהו שאל אם שומעים אותו ואם הכל בסדר. ענית שאנחנו בסרט ושהוא מפריע לתסריט. חייכתי. מה אכפת לי גם ככה היה חשוך. האיש בצד השני לא היה משועשע בכלל מהתשובה שלך ושאל כל מיני שאלות. טפטפת לו מעט מידע והוא אמר בקול סמכותי שהוא הקב"ט הראשי, שהחילוץ בדרך ושהוא יתקתק את זה, שלא נדאג. אמרת לי שהולם לי קוקיות אבל בינינו, רק ילדות קטנות הולכות עם קוקיות. אבל אני לא אכפת לי מהנורמות חוצמזה שאני נונקונפורמיסטית ואינדיבדואליסטית ואוהבת מילים ארוכות. איבדתי את חוט המחשבה והתיישבתי על הרצפה של המעלית עם הברכיים לחזה. גם אתה התיישבת ממש לידי והצעת לי גרגר של חול.
|