. https://www.facebook.com/antonbid 
"תערוכת טנאטוס 3" תיפתח בגלריה – הסדנה לאמנות, יבנה המנוהלת ע"י רוני ראובן אוצרת: חנה ברק אנגל. הפתיחה 6 ביולי 2017. יום חמישי בשעה 20:00. העבודות עברו שינויים מחומר פחם לאקריליק, מציור על פורמט בגודל קבוע לאובייקטים גזורים כבועות דיבור ובועות מחשבה. 5 הארות מתוך 18
הארה מס' 1 - הנושא "טנאטוס" יוצר פרובוקציות חזקות על עצם הזיכרון והשכחה האנושית. חקירת דימויי המוות מועלים לזמן עכשווי דרך נוכחות הנרטיב שטעון בעוצמת הקדמה ובעוצמת הבושה והחרדה כאחד. הזיכרון מועלה לאזור המקור, התבוננות ההיסטורית נראית באירוניה, הנושאים והכותרות מציעות מסגרת לקריאה דרכה נחשפת הדאגה לזולת . הפיכת הדברים ממצב אחד למצב אחר יוצר קצר שכלי ואינטלקטואלי אשר הופך את הצופה למשתף פעולה מפוקפק, מוטל בספק או אפילו קורבן.
הארה מס' 2 - אני בונה פרזנטציה של חורבות התרבות וטבע כניסיון פרטי להרכיב מחדש היגד או משמעות. גישה זו מאפשרת נגישות לתפר שבין החיים לאמנות. השאיפה היא לעולם טוב יותר, והדרך היא באמצעות נתיב התבונה וההבחנה. סדרת ציורי טנאטוס מציגה נרטיבים ברמה של דוקומנטים מומשגים. הצבתם בחלל ובמרחב הגלריה מהווים סוג של דרמטיזציה כתחליף למקור.
תחושת-החיים והנוכחות בזמן מאפשרים גישה לארכיון "הזיכרון והשכחה", מפעילים כוחות מועצמים לתודעת ההרס והתחייה ועל עצם פעולת המחשבה האנושית. הדימויים שבריריים בני חלוף כמו החיים. השאלות שעמדו לפני הם על אופן הייצוג את שאינו ניתן לתיאור. התערוכה חוקרת את האמצעים של המדיום באופן קונספטואלי, דרכה מועברת חוויה חושנית בה הצופה, המשתתף מתהלך, עוצר, חש וחווה, מפעיל דמיון, מפענח ומפרש. חקירת הנושאים התמטים הופכים לבעלי השפעה ומשמעות תוכנית. משנה את המושגים של הזמן והמרחב כמו: חיים ומוות, טבע ותרבות, החומרי והרוחני. הטכניקה מדויקת ומובחנת בפשטות ובאופן ישיר. יש בה שורשים רוחניים עם תרבות מסורתית המובחנת ומופעלת באמצעים דלים, ציורי אקריליק בשחור לבן.
הארה מס' 3 - העבודות מתייחסות ומרמזות לריק של חלל תחום המתאר את הכוח של הסיפור של המוות שהוא חוסר האפשרות לעצור את הכאוס הטבעי ואת הכאוס התרבותי כאחד. הנגישות והחיבור לעבודות נובע מתוך האינסטינקט הצפוי של הצופה ביצירה, מתעמת בין האפשרות הטרנסנדנטית שביצירה לבין הדרישה לתמוך בהן ואז מבחינים בריק של זיכרון ושכחה.
הארה מס' 4 - לציורים יש עוצמה ויזואלית ומאפשרת אסוציאציה וגם מטאפורה, לכן הוא ניתן לתיאור או לפרשנות. מקור הראשון של הדימוי הוא הנרטיב עצמו. עשיית האמנות יוצרת מכניזם להרהור מקיף ומצביעים על הקברים של הטבע והתרבות כתודעה על מה שרואים ביחס למה שהם מייצגים. אנחנו חווים את המצב העתידני שלנו על עצם ההרס שלנו עצמנו. האם האנושות חושבת על מה שמובן מאליו?
הארה מס' 5 - מות הזיכרון - היכן נעלמו אותם ערכים אוניברסאליים ונצחיים? נשארו אך ורק ערכים התלויים בזמן ומקום וגם הם יחסיים ואולי נוכל להסתפק בהגדרתו של הוגה הדעות ריצ'רד רורטי של שנות ה 80 וה 90 של המאה העשרים על רלטיביזם כהלך רוח המאפיין ביותר את העידן העכשווי. גם למונח דה-קונסטרוקציה יש מקום משמעותי בשיבוש הזיכרון, מונח שנטבע על ידי הפילוסוף הצרפתי ז'אק דרידה בניסיון להציע פרקטיקה ביקורתית לכל משמעות וזהות טרנסנדנטאלית שיש לה מקור אובייקטיבי יציב ושהוא מעל הזמן ומקום. מבחינת דרידה אין שום אפשרות ללכוד את המקור מכיוון שהכל מתקלף כמו חלון בתוך חלון, תרבות בתוך פוליטיקה, כלכלה בתוך תרבות וכד', הכל זמני ויחסי, מתפרק כל הזמן לדברים שגם הם מתפרקים. 
|