כותרות TheMarker >
    ';

    סיפורים וטיולים ועוד כמה דברים

    סיפורים קצרים, ושירים לעת מצוא פרי עטי, טיולים בארץ בכלל ובשביל ישראל בפרט.
    ועוד כמה דברים שפגשו אותי.

    0

    נחל אשלים - פוסט ישן שפתאום אקטואלי

    15 תגובות   יום שני, 3/7/17, 13:08

    האסון האקולוגי שנחת על נחל אשלים הזכיר לי פוסט ישן שנכתב לפני חמש שנים, בתקופת הסיפורים הקצרים. 

    אז הנהו שוב. 


    אשלים בנחל - מאת אחאב בקר

     

    "בשביל מה סחבת אותי לפה, תראה איפה אנחנו תקועים".

    "מה יש לך? תסתכלי איזה יופי מסביב ,הטבע בהדרו, אין מקום כמו נחל אשלים". ענה. 

    "קר, לא נעים לי . אני לא מאמינה שאני פה עכשיו, איך שכנעת אותי לבוא לפה ולהעביר לילה".

    "אני הצעתי ואת באת".

    "אוף, עוד מעט חושך ואנחנו תקועים פה, אולי נחזור?"

    "מאוחר מידי, מסוכן ללכת בחושך, נישן פה כמו שתכננו, ומחר נעשה את הקטע היפה בנחל".

    "גם כן נחל, עוד לא ראיתי טיפת מים".  

    "מחר, כשנרד למטה לערוץ, תראי הרבה מים בגבים, חלק מהם חייבים לחצות בשחייה".

    "בטוח שנעבור פה את הלילה? איזה חור, אין כאן כלום, קר לי".

    "בואי, תעזרי לי להקים את האוהל? בתוכו יהיה לנו חם ונעים. שק השינה רחב ומתאים לשנינו".

    "תעזוב אותי בשקט, גם ככה אני עצבנית, מי בכלל רוצה להיות אתך בשק השינה".

    "אין בעייה, את תשני בשק השינה ואני אתכסה בשמיכה, חבל שאת לא מנסה ליהנות מהטיול".

    "די, שתוק כבר. כואב לי הראש". התיישבה על סלע בצד והליטה פניה בכפות ידיה.

     

    עצרו לחניית הלילה, בראש מפל אשלים. שעת בין הערביים זימנה להם תצפית מלאת הוד. הרי מואב נשקפו במזרח, מוארים בשמש השוקעת מערבה. המפל היבש והענק התנשא לגובה מאה מטרים. בתחתיתו, בריכת מים שנותרו מהגשמים האחרונים. הערוץ התפתל מזרחה מהבריכה, עד שנעלם בנקיק צר. רחוק למטה, ראו שני יעלים גדולי קרניים, על שפת הבריכה ליד עצי האשל.

     

    גלגלה מחשבותיה שתים עשרה שעות לאחור, מנסה להבין למה ואיך נקלעה לפה.

     

     

    הפאב התוסס שברחוב בן יהודה בתל אביב, החל להתרוקן מיושביו. הגיעה לשם עם חברה כדי לבלות, לשמוח, ואולי גם להכיר. כבר בתחילת הערב התחילו איתן שני בחורים צעירים.

    "גלי, אני חותכת איתו, תעשו חיים". נפרדה ממנה החברה ויצאה חבוקה עם הגבר הגבוה שמיעט לדבר.

    "תעשי חיים יקירתי" הרימה את כוס הוודקה בתפוזים לברכה.

    "נמשיך גם אנחנו?" ניסה חברו הפטפטן את מזלו.

    "אל תבנה על זה, אני עייפה". נפנפה אותו בחדות.

    "טוב, שיהיה לך לילה טוב, בהזדמנות אם תרצי, זה המספר שלי" נפרד ממנה הבחור בקלות.

    "בקלות מידי" חשבה לעצמה.

    "אפשר לפנות"? שאלה המלצרית לבושה בשחור.

    "כן, הנה גם אני הולכת, מאוחר כבר" לגמה בבת אחת את שארית המשקה וקמה לכיוון היציאה.

     

     

    יד רחבה וגדולה נגעה בה בעדינות.

    "יש לי שק שנה זוגי, אוהל וערכת קפה, רוצה לבוא לשישבת במדבר יהודה?"

    הסתובבה מופתעת והביטה לתוך עיניים כחולות ופנים עטורות תלתלים אדמוניים.

    "תזהר, אני נושכת".

    "מבטיחה?"  התגרה בה בביטחון.

    "אתה לא יודע עם מי  אתה מתעסק" צחקה.

    "האוטו חונה פה בחוץ,  עוד שלוש שעות יש זריחה. נראה אותה, מפסגת ההרודיון, באה?"

    "מזהירה אותך בפעם האחרונה, אתה משחק באש, שלא תגיד שלא ידעת".

    "אל תאיימי אם לא תקיימי" סנט בה.

    "נעבור אצלי בבית לקחת בגדים ולהחליף נעלים, יש לך הזדמנות להתחרט".

     

    הרכב דהר בעליות לכיוון ירושלים. הצטיידו באוכל בתחנת דלק שבה חנות הפתוחה 24 שעות.

    "רוני, אתה בטוח בדרך?" שאלה כשחלפו על פני החיילים המנומנמים במחסום.

    "מה פתאום, אם הייתי בטוח לא הייתי נוסע לפה" התלוצץ.

     

    "הגענו" העמיס תרמיל על גבו.

    דילגו מעל שער הכניסה לאתר ולאחר טיפוס קל התיישבו על  חומת מבצר ארמון ההרודיון העתיק. חיכו לבוא השמש.

    "תתכסי, שלא תקפאי" עטף אותה בשמיכת הפליז שהוציא מהתרמיל, והבעיר גזיה קטנה.

    "ריח טוב, לקפה הזה, מאיפה?"

    "קפה דרוזי מהגליל" חייך.

    השחר הפציע במזרח. השמש הופיעה והאירה את ספר המדבר הפרוש לרגליהם.

    ידו ליטפה את שער ראשה המונח על ברכו.

    "יפה פה, ככה אתה מתחיל עם בחורות?".

    "רק כשהטבע קורא לי".

    רכן לעברה ובעדינות הרחיק את תנוך אזנה מראשה בקצה לשונו.

    "די אתה מדגדג אותי, פרא אדם שכמותך, ואני עוד מרשה לך"  התגלגלה מצחוק.

     

     

    הרכב נעצר לארוחת בוקר מאוחרת במסעדת הדרך שבצמת אלמוג.

    "את לא כזו נושכת"  צחק.

    "חכה בסבלנות, כשאנשוך תרגיש".

    "רק מבטיחה, סבלנות לא חסרה לי. אחלה חביתות מכינים פה, הייתי רעב כמו זאב"

    "גלי, סיפרו לי שהתחתנת, שנולד לך ילד , שגדלו לך קרניים וזנב, ושלפני שנה וחצי התגרשת"

    "ומה עוד סיפרו?" הסתקרנה.

    "זהו, שלא סיפרו כלום, עדיף להתעדכן ישירות מהמקור".

    "לא התחתנתי ולא התגרשתי, את הזנב והקרניים גידלו לי נשמות טובות וכן, יש לי ילד".

    "ומה איתך ? מה הסיפור שלך רוני?"

    "נמשיך לטייל, הסיפורים שלי יחכו קצת, יש לנו לילה ביחד באוהל".

     

     

    מזג האויר היטיב איתם. בעין פשחה שכיום נקראת שמורת "עיינות צוקים" מצאו שולחן שדה בצל עץ אשל גדול, שרגליו ניצבות בתוך המים. ביחד חיסלו בקבוק יין לבן ומאתיים גרם שקדים ובוטנים מלוחים. פרשו על השולחן את מזרוני השטח הקטנים  והדקים, שהביא ונרדמו בצל האשל.

    "קומי, הקפה מוכן, יש לנו עוד צעדה קטנה היום" העיר אותה.

    "ממ....שכחתי כמה מתוק אתה יכול להיות".

     

     

    הסתכל בה מנמנמת בזמן שהדרימו עד למפעלי ים המלח.

    "הגענו?" התעוררה כשירדו אל דרך העפר המובילה מערבה אל ההרים.

    "עוד מעט", השיב.

    נעצרו ליד תחנת השאיבה במוצא נחל עזגד ופרקו את הציוד מהרכב.

    "קחי, תעזרי לסחוב עוד קצת מים" נתן לה מיכל מים גמיש של 5 ליטר.

     

    סימון השבילים הירוק הוביל אותם במעלה הנחל. לבדם היו, ולא פגשו מטיילים בדרך.

    לאחר שעתיים וחצי של עלייה קלה פגשו את סימון השביל האדום שהוביל  אל ראש מפל אשלים. קצת מעל ערוץ הנחל התרומם מדף סלע רחב ושטוח.

    "כאן נלון, בחלקת אלוהים הקטנה והמיוחדת שיצר לנו הטבע. מיליוני שנים של עבודה קשה ואיטית. תראי איזה נוף הכינו לנו" .

     

    "פה? פה אנחנו ישנים? השתגעת?"

    "אני הולך לאסוף עצים למדורה בלילה, שם ליד האשלים, לא לברוח".

    "רוני , שלא תתרחק, עוד מעט ירד החושך, כבר נטשת אותי פעם".

     

     

    המדורה הקטנה בערה בלילה המדברי הנעים. קומקום תה ריחני התחמם עליה. כוכבים ניצתו בשמים. השקט רק הגביר את השתיקה הרועמת שביניהם.

    שלף בקבוקון מתכת קטן והוסיף  ברנדי לתה.

    "תשתי קצת, אולי ישתפר לך מצב הרוח".

    "שיהיה" משכה בכתפיה העטופות בשמיכה. ישבה על המזרון שעונה בגבה אל סלע גדול. כפות רגליה מתחממות קרוב למדורה.

    שתי ידיה סביב ספל התה, שפתיה צמודות אליו. נושפת ולוגמת בזהירות.

     

     

     

     

    "עשרה ימים מופלאים, המופלאים בחיי. הופעת פתאום משום מקום וסחפת אותי למערבולת של טבע, שמחה ותשוקה".

    "ראיתי אותך שם בחוף, רוקדת בטירוף במסיבה. הלכתי ישר לעברך והתחלנו לרקוד יחד" .

    "המילים היו מיותרות, נשמנו זו את זה"

    "עשרת הימים המיוחדים, המתוקים המטריפים והחשובים בחיי".

    "אני מתעוררת בבוקר, בחדר על החוף ומוצאת פתק".

    "גלי, אני אוהב אותך, היה נהדר, תשכחי שנפגשנו".

     

    "קטע מטומטם כזה ? פשוט נעלמת. בלי הסבר, היית כלא היית. כמה חלומות בזבזתי עליך. כמה שאלות בלי תשובות. המשכתי לטייל ואחרי חדשיים חזרתי לארץ. מצאתי את הטלפון של ההורים שלך. אמרו שאתה בחו"ל ושבקשת לא לקבל ממני הודעות. אז כמו שבקשת בפתק, ניסיתי לשכוח שנפגשנו, הבנתי שאתה לא רוצה".

     

     

    "בדיוק לפני  ארבע שנים, אבחנו אצלי סרטן מסוג נדיר. נסעתי לנקות את הראש ולתפוס אויר, לפני תחילת הטיפולים. מי חשב שאתקל בך כך. שלוש שנים בחו"ל, הקרנות, כימותרפיה ותרופות כמעט חיסלו אותי. מאבק ארוך שרק לאחרונה, יצאתי ממנו, לא מעט בזכות האויר שהבאתי משם"

     

    "שארחם עליך, זה מה שהייתי בשבילך,  אויר? רוני אתה פשוט דפוק".

     

     

    "כשחזרתי, ניסיתי לחפש אותך, לפעמים נדמה לי שהיית כחלום. המשכתי הלאה. עכשיו אני בריא.  לא מזמן התחלתי גם לעבוד. הייתי די בטוח שלא תרצי לשמוע ממני בכלל, ובצדק".

    "וככה פתאום אתה מופיע? סתם משום מקום?"

    "חזרתי מבילוי עם חבר, ומחלון הפאב קלטתי אותך מרוקנת כוס ומתארגנת לצאת, זכרתי שאת עשוייה להיות ספונטנית".

    "ואני אמורה להאמין לך?"

    "באת איתי עד לפה מה כבר יש לך להפסיד?"

    "הפתעת אותי, ולא היו לי תכניות לסוף השבוע, הילד אצל ההורים, אז התפתיתי לבוא אתך לחור הזה. אתה לא מבין, ארבע שנים לאחור- זרקת אותי, פשוטו כמשמעו" .

    "ועכשיו?"

    "אני לא יודעת, איכשהו סיימתי את הלימודים, אישה צעירה לבד עם ילד. נתמכת לחלוטין על ידי ההורים המקסימים שלי, לא פשוט ולא מה שציפיתי או חלמתי. היו לי תכניות אחרות".

    "די לבכות, תראי שמחר יהיה טוב יותר. תבכי עוד קצת, הדמעות שלך טעימות".

     

     

    הבוקר מצא אותם חבוקים בשק השינה, מתעוררים מלילה של סיפורים ומחשבות ושאלות.

    "יפה פה" חייכה ונשמה את אויר הבוקר הנקי והיבש.

    "חיבוק בוקר?"

    "גבוה פה בראש הצוק, אם אתה עוזב אני נופלת למטה".

    "מי עוזב אותך?".

    השביל עם הסימון האדום, הוביל אותם ממרומי המפל לגבעה הסמוכה ומשם בירידה תלולה ומסוכנת, לבריכה הגדולה שבתחתית.

    "נעצור להפסקת קפה? לפני הקטע היפה".

    "שם בצל האשל, לפני הכניסה לנקיק" .

    הבריכות החבויות בעומק הנחל חיכו להם. בקטע האחרון התקדמו בשחייה ובהליכה בין המצוקים שסגרו על הנקיק הקסום  והמוצל.

    "אדם וחווה יכלו להיות כאן" חייך.

    "פוחדת לנשום כדי לא להרוס את הרגע".

    "בואי לפה"  משך אותה אליו.

    "תפרוש את המזרונים, זה מקום טוב לנשוך אותך קצת".

    "חשבתי שסתם הבטחת".

    "הבאת גומייה?, אני בלי גלולות".

    "אין חשש, המחלה הזו השאירה את הזרעים שלי קפואים בבנק הזרע".

    "ששש.... תעצום עיניים".

    "מדהימה אחת, מרגישה?"

    "מרגישה חזק"  שרטה את גבו בפראות.

    "לא יכולתי לשכוח את העיניים הכחולות שלך ". לחשה.

     

    לקראת הצהריים חזרו לרכב שהמתין להם בתחנת השאיבה במוצא נחל עזגד.

    הדרך למרכז הארץ  עברה בשתיקה מתוקה. השכיבה את מושב הרכב לאחור ונמנמה, מחייכת לעצמה.

    "כאן את גרה"?

    "כאן אני גרה, אני וההורים שלי והילד. חכה פה כמה דקות, אני רוצה להראות לך משהו".

    נכנסה לבית וכעבור כמה דקות יצאה, נושאת בידיה זאטוט מתולתל, אדום שיער וכחול עיניים.

    "תכיר, זה רוני קטן, בן שלוש שנים ושלושה חדשים בדיוק".

    דרג את התוכן:

      תגובות (15)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
      יופי של סיפור!!
        9/7/17 14:55:
      אוי איזה סיפור יפה!!!!
        8/7/17 10:29:

      במיטבך :)
      סיפור מרגש, מתיר חוטים של אהבה ושוב מחבר.
      סוד צירופי המקרים, על רקע הנופים והשפה המיוחדת רק למקום הזה,  אפשרו לכל החושים להתחבר לגמרי לחוויה.
      תודה.
      עוד!

        7/7/17 10:30:
      סיפור נחמד. אהבתי את הנוף האנושי והמדברי.
        5/7/17 12:22:
      סיפור מקסים וכתיבתך - איכותית ביותר..... אוהבת את סיפוריך הקצרים :)
        5/7/17 09:49:

       אחאב היקר.

       

       יישר כוח לסיפור כה מעניין אשר בו אתה גם משלב את יופי המדבר.

      הרוצה להחכים ידרים.

       כתבת בחן וכישרון רב. כל הכבוד!

      הכל נשאר במשפחהמגניב

       

       המשך שבוע טוב ויצירתי.


       בברכה

       אהובה.

      סיפור נאה, תודה
        4/7/17 08:07:

      סבאח אל חיר יא אפנדי, הצלחת לערבב אותי כמה נשים בסיפורי המסע?
      הזכרת לי את השיר הנפלא שני שקי שינה כששקי השינה היו עשויות משתי שמיכות קוץ כבדות.
      להנאתך ממליץ להוסיפו לגוף הפוסט.
      https://www.youtube.com/watch?v=Sxd0wWUr2Uk

        4/7/17 08:00:
      מעגלים.....נסגרים
        4/7/17 00:15:
      יוצא מן הכלל, אחאב. אהבתי את העלילה ואהבתי את דרך הכתיבה שלך. כל טוב, עמוס.
        3/7/17 20:31:
      וואו וואו איזה סיפור וכתיבה סוחפת התפוח לא נפל רחוק מהעץ ,והאסון שבנחל ממש מכעיס.
        3/7/17 19:52:

      אחאב חברי נשיקה

      תודה  -   נהדר שהעלאת שוב את הסיפור הזה,

      הסוף היה מרגש - אוהבת סוף טוב לסיפור אהבה

      וכמה עצוב לגבי האסון האקולוגי שם

      * כוכב אהבה והמשך שבוע נהדר

        3/7/17 17:13:
      סגירת מעגל. טוב לי עם הסוף הטוב :)
        3/7/17 15:28:

      סיפור מקסים אחאב. נהניתי לקרוא!

      חשבתי שהילד שלו עוד לפני הסיום...חיוך

        3/7/17 13:19:

      פינת חמד - חבל שהרסו אותה, נקווה שיהיה אפשר לשקם במהרה.

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      א ח א ב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין