כותרות TheMarker >
    ';

    על חורבנם של בעלי החיים

    ארכיון

    יש כאן חיים ואנחנו הורגים אותם

    0 תגובות   יום שני, 3/7/17, 23:18

    יש כאן חיים ואנחנו הורגים אותם

     

       

    העולם כולו מלא ברעשם של הסיפורים האינסופיים, אותם אנו מספרים לעצמנו, על חיינו ובעיקר על חייהם של אחרים.
    איננו מסכימים שהגבר ההוא יאהב גבר אחר, לא בגלל מי שהוא, אלא בגלל הסיפור שאנו מספרים לעצמנו עליו.
    זהו דינה של האישה שאיננו מסכימים שתעשה מה שהיא רוצה, של האדם שאינו מאמין, של האדם המאמין ושל האדם שמאמין באל אחר משלנו.
    זהו הסיפור של כל יוצא הדופן בכל חברה. זהו הסיפור של כל קרבן אשר הסיפור אותו מספרים כובשיו חשוב יותר ממנו-עצמו.
    זהו גם הסיפור שלנו, לגבי כל מה שעשינו, כמה אנו חשובים, כמה אנו מוצלחים, כמה מגיע לנו, כמה השגנו בחיינו, כמה נשיג, כל אלו סיפורים, סיפורים חסרי משמעות. 

    ובתוך הסערה הזו, של סיפורים (וגם מה שנראה בעינינו כהתעלמות פשוטה, הרי הוא הסיפור ההרסני ביותר - שהקרבן כלל אינו ראוי להתייחסות), בין ההמולה של בניית החברות האנושיות השונות, תמיד על ידי הרס, דריסה ובנייה מחדש, ישנו הדבר האמיתי היחידי, עליו כולנו יכולים להסכים. יש כאן חיים, וישנו רגש וחשיבה שאוחזים בהם, ואנחנו הורגים אותם. 

    כל השאר - החל מסיפורי הפיות לגבי רצונה של הפרה להישחט על ידינו - סיפורים אשר מראים יותר מכל את אפסותו של המין האנושי, ועד לסיפורים לפיהם הפרה הזו רואה את חורבנה הקרב, והפחד האוחז בה- איננו מסוגלים להבינו, חבורת עצלנים דשנים שאנו, כל אלו הם סיפורים. הם יכולים להיות נכונים, הם יכולים להיות מיתולוגיים והם יכולים להיות מטופשים לחלוטין, אבל הם סיפורים. 

    והחיים האלו שם של התינוק הקטן, מוקף במוות של פרות ובמוות רגשי של בני אדם, החיים האלו הם הדבר האמיתי שקיים שם מולנו. מולנו, בתוכנו וסביבנו. החיים, וחורבנם.

    Image may contain: 1 person

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה