חברי מוני כתב על פרשת השבוע "וירא בלק בן ציפור את כל אשר עשה ישראל לאמורי", פרשה זו היא מאד מיוחדת ולא שיגרתית לא רק מצד תוכן הסיפור שהתורה מספרת לנו בין בלק לבלעם, אלא בשל העובדה שבעת התרחשותה לא היה אפילו אדם אחד מישראל שהיה מודע אליה, הגלוי והסמוי מעורבבים היטב בכל שלבי הסיפור, בלעם נלקח למקומות מגוונים על מנת לצפות בישראל ולקללם, אלא שבפועל הראייה שמטרתה שלילית נמנעת ממנו והוא אינו מצליח לקלל אלא לברך. צריך להבין מה היה המניע לכל הניסיון הזה של בלק להביא את בלעם הנביא לנסות לקלל את ישראל, הרי בין מלכות מואב שבלק היה מלכה לא הייתה בכלל הרמוניה של יחסים עם מדיין מהיכן שבלעם הגיע, אלא ההתפייסות בניהם הייתה אך רק כדי להלחם בישראל. בלק שבנה את כל ביטחונו על מעצמת מלך סיחון, וכשראה שבני ישראל ירשו את מעצמה זו, הוא הבין שבמלחמה אין לו סיכוי לנצח את בני ישראל ולכן ביקש לנצח את ישראל בערוץ רוחני ולשם כך נעזר בבלעם שעל הפסוק "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה" אומרים חז"ל אבל באומות העולם קם כדי שלא יהיה להם פתחון פה, מה אם כן מטרת התורה בכתיבת פרשה זו שאף לא אחד מישראל ידע את כל מה שהתחרש מאחורי גבם? חשוב קודם להבין מי היו הדמויות בלק ובלעם, הם היו אנשים רמי דרג, בלק היה מלך מואב ובלעם היה נביא ממדיין כפיי שהזכרנו אתל אמרת חז"ל עליו, במהלך ניסיון הקללות מתחרש תהליך למידה אצל בלק ובלעם שאותו גם אנו צריכים ללמוד, בניסיון הראשון לקלל בלק אומר לבלעם "לקב אויבי לקחתיך והנה ברכת ברך", בלק חושב שכל תהליך הקללה תלוי אך ורק בבלעם עצמו, לאחר שבלעם מסביר לו "הלא את אשר ישים ה' בפי אותו אשמר לדבר" ובלעם לא מקלל גם בפעם השנייה מופיעה תגובת בלק:"לך נא אקחך אל מקום אחר אולי יישר בעיני האלוקים וקבותו לי משם". ורק בפעם השלישית בלק כבר מגיב "ועתה ברח לך אל מקומך, אמרתי כבד אכבדך והנה מנעך ה' מכבוד", כלומר, בלק מפנים שתהליך הברכה והקללה תלוי אך ורק בה' ולא באדם עצמו, בלעם גם הוא משנה מאורחותיו ולאחר שתי ניסיונות כושלים הוא פונה אל עבר המדבר, "וירא בלעם כי טוב בעיני ה' לברך את ישראל ולא הלך כפעם בפעם לקראת נחשים וישת אל המדבר פניו", מומחיותו של בלעם הייתה אומנות הניחוש והקסם, ומציאת תזמון נכון לקלל על מנת שהקללה תתקיים, כאשר בלעם הנביא מנסה שלוש פעמים לקלל את ישראל, ובכל פעם הוא אינו מצליח ובמקום זה הוא מברך את ישראל, מבקש ה' ללמד את בלעם כי הנהגתו בעולם היא לא בדרך דטרמיניסטית, אלא בדרך של תמימות עם ה' כפי שהפסוק מעיד "תמים תהיה עם ה' אלוקיך", פרשה זו לא נחשפה בפני בני ישראל בדור המדבר אלא בפנינו, כדי לומר לנו שגם בעת שאנו פועלים לפי מיטב שיקול דעתנו ומנסים לפעול לפי חוקיות סבירה ביותר, כדאי שנזכור תמיד להכניס לתוך המשוואה הזאת גם כוח שאינו מחויב לחוקיות בהכרח כפי שאנו מבינים אותה, אלא כפי שהקדוש ברוך הוא מבין ורוצה שכך יתקיימו.