בלעם מסרב לציית לבלק וקובע כי העם מבורך על ידי אלוקים, אך הוא משנה את דעתו כאשר אלוקים פונה אליו ומודיע לו שזוהי משימה ראויה. בדרך אל בלק רואה האתון של בלעם מלאך עם חרב שלופה ומסרבת להתקדם. בלעם , שאינו רואה את המלאך, מכה את האתון עד אשר היא פונה אליו בדברים.

אז מתגלה המלאך גם לבלעם. כאשר הוא מתייצב לצד בלק, מברך בלעם את בני ישראל בניגוד לרצונו ואף-על-פי שבא לקללם.

בלעם לא מצליח לקלל אבל לבסוף הוא נותן טיפ חשוב לבלק: הפקר את בנות מואב בקרב מחנה ישראל. חלק מעם ישראל אכן חוטא עם בנות מואב: "ויחל העם לזנות אל בנות מואב... וישתחוו לאלוהיהן".

התוצאה 24,000 אנשים מתים במגיפה, שנעצרה רק לאחר שפינחס בן אלעזר לוקח רומח ודוקר למוות את זמרי נשיא שבט שמעון שמתפתה לזנות עם כזבי בת צור המדיינית : "ויקח פינחס רומח בידו...וידקור את שניהם, את איש ישראל ואת האישה את קיבתה ותיעצר המגיפה מעל בני ישראל."

נשאלת שאלה, כיצד יתכן שהפרשה נקראת על שם "בלק", שעסק בכישוף שלילי ורצה להשמיד את ישראל? אי אפשר היה למצוא שם אחר, ראוי יותר?

התשובה היא: בלק היה מלך מואב. מצאצאיו נולדה רות המואביה, ומצאצאיה נולד...דוד המלך. כלומר אפילו מתוך דבר שלילי (בלק) אפשר להוציא משהו חיובי (דוד המלך).

מתוך השבר הם צומחים ויוצאים ממנו מחוזקים.

הפרשה נותנת לנו כוח להפוך את הקללה לברכה.

אפילו בלעם הרשע מתפעל ואומר "מה טובו אוהליך יעקב?" מה כל כך יפה באוהלים של מחנה ישראל? מפרשים חז"ל שפתחי האוהלים לא היו מכוונים זה כנגד זה -- לא מחטטים בבית של השכן, לא פוגעים בצניעותו, זה כל כך קדוש.

הבה נלמד מאבותינו הקדושים!

שבת מבורכת וברוכים תהיו באשר אתם