כותרות TheMarker >
    ';

    +++

    פוסטים אחרונים

    0

    לשם ובחזרה- סיפורו של סתם מישהו

    1 תגובות   יום שני, 10/7/17, 11:27

    מכל הימים שיכולתי לבחור, בחרתי את היום הכי חם.

    לא רק שחם זה נראה כאילו נשפך דבק מהשמים ומדביק את כולנו לעצמנו ואחד לשני.

    הנסיעה באוטובוס לא מיטיבה עם המצב ואני נזכר בפעם הזאת במעבר גבול בקוסטה ריקה.

    תור של שלוש שעות שלא מתקדם, חום כמו שיש בארץ טרופית.

    אני עם תיק גב של מוצ'לר מגניב שכרגע יצא מיחידה מובחרת,  אבל ששוקל 17 קילו ואני בכלל שירתתי בשקם בבסיס מודיעין כלשהו.

    התור לא זז וחם לי. אחרי שלוש שעות וחצי נכנסו קבוצה די גדולה למתחם של החתמת הדרכונים, שהיה ממוזג כמובן 

    הקבוצה נעצרה באיש שמלפני. הגב שלי עדיין זוכר את הטראומה וכל פעם שמישהו מזכיר את המילים מעבר גבול או קוסטה ריקה, יש לי סדק של עצב בחוליה.

    נחזור לאוטובוס,חם לי שוב. הגב נדבק לי לגב ואני מתנחם שתכף מגיעה לרכבת, שם אין חשש, אקפא.

    הלא מיומנים יגיעו לרכבת בקיץ ללא גרביים וחולצת פוטר עבה, כזאת של מסע לפולין, עתידם למחרת לשכב במיטה עם צינון קשה ושרשרת קללות איכותית לאיש המיזוג. 

     התיק שלי נפוח ומציק במקום שיבלוט החוצה הוא בולט לתוך הגב שלי, הכרית נשלפת ותוך כמה דק מתחיל שלל נסיונות למציאת תנוחה שאולי, אולי לא תגרום לצוואר תפוס. לפעמים זה מרגיש כאילו בחרו את העיצוב הכי לא נוח שיש, ובכוונה כמובן.

    הגעתי סוף סוף והחום שוב מכה בפנים ולשבריר שניה דמיינתי את הגמל האלמותי קרנר אוסף אותי ושנינו ממשיכים במסע לא נודע במרחבי הערבה הגבוהה, דחיפה מאיזה איש דבק כלשהו מעירה אותי.

    בתוך החדר המתנה לבן אדם שהצלחת לסנג'ר שיבוא לאסוף אותך מהרכבת, לא קשה למצוא כסא שפנוי מכל עבר, 

    בסופו של דבר כל הכסאות בחדר ההמתנה דומים זה לזה..

    כלי התחבורה השלישי שלי באותו יום בקושי מצליח לצלוח את העליות למקום הסודי שההוא נשבע שלא יהיה בו אף אחד. 

    בכלל נדיר שאני מוצא את עצמי אחוז דיבוק להזיז את עצמי לאיזה מקום שמישהו אמר עליו שהוא סודי ועוד אף אחד לא יודע עליו, מניסיוני עם העם היהודי אין דבר שכזה. לא קיים. תמיד יש ממצא ארכיאולוגי של איזה קדמון יחיד ומיוחד בצורת שקית במבה. 

    לאט לאט אני שוקע באדישות נעימה שמתערבבת עם האיטיות היוצאת דופן של האוטו.הגענו.

    המים היו נפלאים וגם זכינו לממצא נדיר מאין כמוהו, לפחות בעיני.עטיפה של ממתק ישן מתקופה בו לקדמון לא היו בלוטות טעם מפותחות, הכוונה כמובן לטעמי. חוקרים רבים טענו שאלו אחד הגורמים להתעשרותם הגדולה של רופאי השיניים ותחילת  אופנת התותבות.

    בדרך חזרה חשבתי על כמה אנשים נסעו למעיין הסודי שחושבים שרק הם יודעים על המעיין הסודי,

    אך באיזשהו שלב נרדמתי על הכרית וחלמתי על הטוייסט והקולה שמחכים לי בבית.

    בבית הסודי שלי כמובן.

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        12/7/17 06:42:
      אפילו שהחום רומס אותנו כמו כף רגל את הדשא, בסופ אנחנו מזדקפים. יש לך דמיון וסגנון מדהימים.

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      (##)
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין