הרקע למעשה הקנאות של פינחס: ה' אומר למשה לקחת את ראשי העם ולשפוט את כל האנשים אשר עבדו עבודה זרה ולתלות אותם.

באותה עת מופיע זימרי גם הוא מראשי העם. זימרי מוסיף על האחרים, שמה שעשו הם בסתר, עושה הוא מול ראשי העם, בעזות מצח שאין כדוגמתה.

לנוכח חילול ה' המתרחש מולו ולנוכח עובדת הוקעתם של כל העובדים ע"ז, מבין פינחס שדין אחד לזימרי כמו ליתר המוקעים והוא מרגיש שאין לחשות ויוצא ועושה את העבודה בעצמו -- תוך סיכון עצמי רב, הן בשל תגובה אפשרית מבני משפחתו, או מבני שבטו של זימרי, והן מן האפשרות שהוא טועה בדין ועלול להתחייב בדין כרוצח.

פרשת "פינחס" נקראת תמיד בזמן "ימי בין המיצרים" -- 21 ימים בין י"ז בתמוז לבין ט' באב.כמו שהפרה האדומה היתה תיקון וכפרה לחטא העגל, כך תיקן פינחס, נכדו של אהרון הכוהן, את החטא של הסבא, שהיה אז פסיבי בחטא העגל, ולא עשה מאמצים עילאיים למנוע את החטא.

פינחס השלים את מה שהיה צריך לעשות אהרון.

בפרשת "פינחס" אנו רואים כי מצד אחד בני ישראל מתלוננים ולא מתלהבים להיכנס לארץ ישראל, אך מצד שני בנות צלפחד דורשות בהתלהבות נחלה בארץ, דוקא בזמן שאין ביקוש ומצב רוחו של העם ירוד.הנשין היו אלו של שיתפו פעולה בחטא העגל וגם לא קיבלו את חוות דעתם השלילית של עשרת המרגלים.

הפרשה מתחילה במילים הבאות:
וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר: פִּינְחָס בֶּן-אֶלְעָזָר בֶּן-אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת-חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת-קִנְאָתִי בְּתוֹכָם וְלֹא-כִלִּיתִי אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי.

שבת מבורכת , וברוכים תהיו באשר אתם.