כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    המהפכה הבאה היא בחינוך

    אנחנו נכנסים לעידן חדש שבו כל האנושות תעבור חינוך מחדש שיעביר אותנו להרגשת קיום אחרת....

    0

    בין שני כוחות מנוגדים

    0 תגובות   יום שני, 17/7/17, 11:59

    האדם התחיל להתפתח מתוך דרגת החי, לא כשהוא התחיל ללכת על שתי רגליו לפני מאות אלפי שנים, אלא כשהוא התחיל לפתח יחסים חברתיים. אלה היו יחסים לא רק בתוך הלהקה שלו, משפחתו או שבטו, שם הוא הרגיש את כולם כקרוביו כפי שהוא הרגיש את עצמו. הוא באמת התחיל להרגיש את האחרים ולפתח קשר איתם.

    בין בעלי החיים לא קיים דבר כזה. הם חיים במשפחות ולהקות, אבל אין שום קשר בין הלהקות השונות. והאדם התפתח מעבר לקשרים המשפחתיים. הקשר הזה הוא אגואיסטי, טבעי, ובאמצעות הקשר אפשר לנצל את האחרים כמה שיותר, אני מנצל אותך ואתה מנצל אותי. הכול תלוי בתועלת שאני יכול להפיק מהקשר.

    אפשר היה לתפוס את האדם ולאכול אותו, להופכו לעבד, לקחת ממנו את רכושו ולהרוג אותו אם הוא מתנגד, או שאפשר לכרות עימו ברית.

    כל היחסים האגואיסטיים קיימים עד היום. אין שום הבדל בין מה שהיה לפני אלפי שנים ומה שקיים היום, זו אותה צורת התנהגות – לנצל את האחרים עד המקסימום לטובתי או לטובת השבט, העם או המדינה שלי.

    כך היה תמיד וכך גם היום. אבל עכשיו אנחנו מגיעים לנקודה מאוד מעניינת בהיסטוריה שעדיין לא התגלתה. היא מעוררת לחץ וכאב עצום ומצבים טרגיים שמטרתם לעורר את הנקודה הזאת.

    כל המשפחות, השבטים, הלהקות, המדינות, העמים שהיו קודם נפרדים, מתחילים להרגיש לפתע שהם קשורים זה לזה ותלויים זה בזה. והתלות הזאת מחייבת אותם להתנהג אחרת. מצד אחד, מנקודת מבט אגואיסטית, אני הייתי רוצה לנצל את כולם. אבל מצד שני, אני מבין שאני תלוי בהם וזקוק לכולם.

    בינתיים, זאת רק התחלת ההתפתחות. אבל, בסופו של דבר אנחנו נגיע למצב שבו האדם יאלץ לקבל את כולם כמשפחה אחת, כלומר לראות עד כמה הוא תלוי בהם, אף על פי שהאגו לא ייעלם, כפי שקורה במשפחה האמיתית.

    אנחנו לא מרגישים כוונה אגואיסטית כלפי אנשים קרובים, להיפך, אנחנו רוצים לעשות את הכול לטובתם. אנחנו מתנהגים איתם בצורה יפה וטובה, כי מרגישים שהם חלקים קרובים מתוכנו, כאילו אנחנו גוף אחד.

    אז מה אנחנו עושים אם מצד אחד לפי השכל מסתבר שהאנשים הזרים הם הקרובים שלנו ואנחנו תלויים בהם במאה אחוז, ומצד שני, האגו עדיין לא נעלם, כפי שקורה במשפחה. אנחנו מוצאים את עצמנו בין שני כוחות מנוגדים. כוח אחד מצווה עליי לאהוב את האחרים! והכוח השני חוזר ואומר שאני שונא! מה אפשר לעשות כשיש כזה פיצול?

    במסגרת העולם אין מה לעשות וזאת הטרגדיה הגדולה!
     אם זה קורה במשפחה, לא נורא, אפשר להסתדר וליישב את הסכסוך. אבל מה לעשות אם הטבע, ההתפתחות שלנו מביאה אותנו לסכסוך כזה, שהחיים או המוות שלנו תלויים ביכולת להתקרב לזולת עד כדי כך שאנחנו הופכים לגוף אחד, כאיש אחד בלב אחד.

    כל החברה שלנו, כל הציוויליזציה שלנו בת שבעה מיליארדים, תצטרך להגיע לגילוי כזה. האגו מפריע לי ואינו מאפשר לי להתקרב לזולת, ומצד שני, אני תלוי בו במאה אחוז.

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      רובינזוןקרוזו
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין