כותרות TheMarker >
    ';

    פוסטים אחרונים

    ארכיון

    תגובות (2)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      19/7/17 06:56:

    צטט: רחלי בן-צור 2017-07-18 22:20:20

    מסכימה איתך. החמדנות היא בור ללא תחתית, והרדיפה אחר עושר רק תוסיף דאגות, וכבר נאמר שיש אנשים שחיים כעניים ומתים עשירים. המשך שבוע נפלא, חיים:)

    .

    נכון  מאוד רחלי תודה עבור התגובה לעניין. ושבוע נפלא.

      18/7/17 22:20:
    מסכימה איתך. החמדנות היא בור ללא תחתית, והרדיפה אחר עושר רק תוסיף דאגות, וכבר נאמר שיש אנשים שחיים כעניים ומתים עשירים. המשך שבוע נפלא, חיים:)
    0

    איבדו את הראש

    2 תגובות   יום שלישי, 18/7/17, 10:37

    http://cafe.themarker.com/image/3107914/

    בסוף שנות השישים ובתחילת שנות השבעים של המאה הקודמת, שירתתי בטוגו, במערב אפריקה כשליח המחלקה לשיתוף בינלאומי (משב) של משרד החוץ. בתחילת שנת 69 משטר הקצינים בגאנה סילק את כל התושבים האפריקאיים הזרים שהשלטתו על השוק באקרה הבירה לארצותיהם; מאחר וגבולה הצפוני של טוגו כולל בירתה לומה (מ’ בסגול) גובלים בגאנה, חלפו במשך כשלושה חודשים תמימים משאיות עמוסות באזרחי מערב אפריקה השונים, שהתעכבו בטוגו והמירו את המטבע הגנאי בהפסד של עד שבעים וחמישה אחוזים. סידי גנאי היה שווה עשרה שילינגים כלומר מחצית לירה שטרלינג בריטית.

    הסוחרים הלבנונים, המקומיים ורבים אחרים עשו עסקים ברווח עצום.. לומה בירת טוגו שימשה תחנות מעבר לזרים רבים שהועסקו במדינות אחרות במערב אפריקה, עקב אי גביית מכס, גם ישראלים שהועסקו על ידי משרד החקלאות בניגריה בעיקר באותם זמנים בילו את החגים או חופשות קצרות בלומה. באחת ההזדמנויות ביקש ממני מהנדס ישראלי שאתלווה אליו לשוק כדי לרכוש סידי גנאי זול. הוא לא ידע צרפתית ואני סייעתי לו במהלך המרת המזומנים. אני עצמי לא העזתי לרכוש כסף גנאי, משום שייצגתי את המדינה, היה לי שכר גבוה שסיפק אותי, והייתי סבור שאין זה ראוי לעסוק בעסקים פרטיים בעת שאני מועסק על ידי המדינה שלי במדינה זרה. באחד החגים החליט השגריר לערוך טיול של כל המשלחת הישראלית (שהייתה מצומצמת ביותר) בגאנה ובסכר אקאסומבו. כשבוע לפני היציאה נשלח אחד המדריכים שהיה סוחר בנשמתו, לרכוש כסף גנאי מהלבנונים. כל אחד מאתנו החליף את ה-ספאאו המטבע המערב אפריקני בסידי גנאי; ומיד שיצאנו משולי השכונה של לומה, אשר גבלה בגאנה, בהתאם לעצת ראש המשלחת הצבאית תדלקנו בתחנת דלק גנאית מאה מטר מהגבול בחצי מחיר. גם כאשר חזרתי עם משפחתי לארץ ולאחר נסיעה לאקרה ושהות יומיים במלון על חשבון ק.ל.מ עד לטיסה, אכלנו, בילינו וערכנו קניות בכסף הגנאי שנותר מאותו טיול. למרות שאפשר היה להתעשר בסוף שנת 69 זה בכלל לא עלה בדעתי (יאמרו מי שיאמרו תמימות), כך חונכנו בבתינו, בבתי הספר כל זמן שלא בוטל החינוך לערכים, בצ.ה.ל על כל יחידותיו ובסיסי ההדרכה שלו בעיקר, ובחברה הישראלית דאז שרובה תיעבה רדיפת בצע.

    כאשר אני קורא את כותרות העיתונים הבוקר, אני פשוט לא קולט את האנשים האלה, שלא חסר להם כלום, שכר עתק, מעמד נכבד מאוד – וכל זה עדיין לא מספיק להם. איבדו את הראש.

    דרג את התוכן: