כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    השקפות עולם

    כל אחד והשקפת עולמו

    0

    מחפשים גאולה תמיד אצל האחר

    34 תגובות   יום חמישי, 6/3/08, 01:10

    לאחרונה זכיתי לקרוא פוסט של מישהי שבו תוארה האהבה כיעד הגאולה שלנו, אך בין השורות הסתתר מוקש לא קטן, באהבה התכוונו לאהבה שנוצרת בעקבות מציאת השותף הנכון לחיים; לגואל עבור האישה או הגואלת עבור הגבר.

    ראיתי לנכון לשתף אתכם במהות תגובתי.

    אני גם נזכר במודעות ההיכרויות בכל העולם שבו נשים כותבות "אני עדיין מחפשת מר נכון, או מר מתאים, או נסיך חלומותיי או תיאורים נוספים" אני מניח שבמודעות לגברים ישנו דבר דומה, אך בהיותי גבר, עיינתי יותר במודעות נשים.

    מה שמעניין בסיפור הוא לא המודעה, אלא הכוונה הסמויה מאחוריה והיא שהאהבה בעצם יכולה להתגשם רק בהימצא השותף הנכון לחיים ואז ורק אז, אנו נוגעים במנעמי גן עדן שהאהבה לכאורה סיפקה!

    מנקודת מבטי, אהבה כזאת מצוינת בתיאוריה ופחות במעשי, מכיוון שבתרבותנו המערבית פתיל הסלחנות קצר מאוד ואנו מורגלים ע"י אמצעי המדיה לשחוט את מי שמולנו על שטויות ולהיות די אנוכיים, חסרי סובלנות, חושבים על עצמנו בלבד וכאילו אנו חיים חיי הישרדות מול כל בנאדם.

     

    אך גם אם נתכחש לזה, זו ללא ספק מהות המנטאליות המערבית. הסרטים ממחישים את זה, השראת גבר אמיתי מוצגת כמי שלא מתייחס לאחרים, חריג, מראה רמה גבוהה של אנוכיות ועוד.

    השראת אישה מודרנית גם לא פחות מעוותת; זאת שמצפצפת על גברים ומצליחה בכוחות עצמה לכבוש את העולם הגדול ולנצח...

    אך היות והמלה ניצחון היא הקליפה של שורש הבעיה שהיא אנוכיות, קשה מאוד ואפילו גובל ברמאות עצמית לחשוב על אהבה בנוכחות מנטאליות כזאת. מכאן אני טוען, שאהבה אמיתית מתקיימת רק בהיעדר מנטאליות האנוכיות, קרי בהיעדר מחשבה של ניצחון מול כישלון, בהיעדר האופי של פתיל קצר והתחשבנות על כל טעות של האחר מנקודת מבטנו שכמובן תמיד צודקת!

    זה קרוב לבלתי אפשרי לאהוב אהבת אמת למי שחי במנעמי המנטאליות המערבית, מכיוון שאנו מתוכנתים לחשוב שיש כזה מושיע שנקרא אהבה, אך המושיע הוא תמיד בדמות איש/ה אחר/ת מצליח/ה מנקודת מבטנו. במלים אחרות, אנו רוצים אהבה, אך אנו רוצים לקשור אותה בקיומו של מי שמולנו, שהוא יהיה האיש, או היא תהיה האישה אשר תביא את הגאולה! פה משתרע לו האבסורד והטעות ביחד...

    אהבת אמת היא לא אהבת אינטרס (שהיא מה שהזכרתי קודם). אהבת אמת לא מחכה למושיע/ה, אלא היא אהבת הכל והשלמה ללא קיטור עם כל טוב ורע שאנו חווים. אהבת אמת היא אהבה למי שאנו אוהבים, ורחמים על מי שאינם בדרך הנכונה עם אהבה כלפיהם ותקווה שיום אחד יתיישרו וגם הם ידעו את דרך האהבה. באהבת אמת אין מקום לשנאה, כי ישותו של האוהב הופכת לאור חיובי ובאור החושך נמוג.

    לאוהבים אמיתיים אין אויבים, כי הם אוהבים את כולם ללא הפרדה ומבינים שההבדל ביניהם הוא ברמות ההבנה וההארה שלהם. כשאנו אוהבים אהבת אמת, אנו אוהבים את האוויר, ואנו אוהבים את האי הצלחה לא פחות מההצלחה, כי "זוכרים" אין יותר מקום לניצחון או כישלון, קרי להצלחה או לאי הצלחה, יש רק מקום לדרך התנסות יפה ללא כל קשר לתוצאה. רק מי שמפנים ומיישם את דרך האהבה האמיתית מגיע לאהבה הנחשקת. כל אהבה אחרת ובמיוחד זאת אשר תלויה בעוד בנאדם (עדיין מחפשת את האיש הנכון או את האישה הנכונה) היא דרך ארוכה ללא מוצא. נשנה את עצמנו ונסתכל פעם אחת באמת פנימה, והאהבה האמיתית תתחיל לבעבע החוצה. כשזה קורה, כבר לא חשוב אם יש לנו את הבנאדם הנכון או לא, כי כולם נכונים ואת כולם אנו אוהבים על כל חסרונותיהם.

    דרג את התוכן:

      תגובות (34)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        1/5/08 07:12:

       

      צטט: עמוסס 2008-04-27 09:59:20

      אהבתי את הפוסט ואת הדיון שהוא יצר.

      אני אוהב להפריד בין אהבה וזוגיות.

      אהבה היא תחושה ורגש פנימיים וטבעיים. היא חסרת אינטרס ותנאים.

      הזוגיות היא אחרת. היא צורך חברתי, מאד לא טבעי לנו כיצורים ולכן קשה לנו למצוא מישהו מתאים ועוד יותר קשה לשמר אותה אפילו אם קיימת לצידה אהבה.

      הזוגיות יש בה אינטרס והיא אמורה למלא תפקיד או חלל בחיינו.

      .

      יש לנו רק מילה אחת לאהבה.

      אבל לאהבה יש צורות רבות.

      אהבה רומנטית

      אהבה חברית

      אהבה של הורים וילדים

      ועוד מיני צורות שונות.

      לכן האהבה יכולה להמצא בכל, יכולה להיות חפה מכל אינטרס ולהיות טהורה ואמיתית.

      אפשר לאהוב יותר או פחות, לאחד או יותר, בעוצמות כאלה ואחרות, להיות גלויה או נסתרת.

      הבסיס להענקת אהבה היא קודם להיות שלמים ולאהוב גם את עצמנו.

       

      תודה עמוס,

      קשה להוסיף מלים על דבריך. פשוט הכל לעניין ונכון מנקודת מבטי.

      תודה שוב 

        27/4/08 09:59:

      אהבתי את הפוסט ואת הדיון שהוא יצר.

      אני אוהב להפריד בין אהבה וזוגיות.

      אהבה היא תחושה ורגש פנימיים וטבעיים. היא חסרת אינטרס ותנאים.

      הזוגיות היא  אחרת. היא צורך חברתי, מאד לא טבעי לנו כיצורים ולכן קשה לנו למצוא מישהו מתאים ועוד יותר קשה לשמר אותה אפילו אם קיימת לצידה אהבה.

      הזוגיות יש בה אינטרס והיא אמורה למלא תפקיד או חלל בחיינו.

      .

      יש לנו רק מילה אחת לאהבה.

      אבל לאהבה יש צורות רבות.

      אהבה רומנטית

      אהבה חברית

      אהבה של הורים וילדים

      ועוד מיני צורות שונות.

      לכן האהבה יכולה להמצא בכל, יכולה להיות חפה מכל אינטרס ולהיות טהורה ואמיתית.

      אפשר לאהוב יותר או פחות, לאחד או יותר, בעוצמות כאלה ואחרות, להיות גלויה או נסתרת.

      הבסיס להענקת אהבה היא קודם להיות שלמים ולאהוב גם את עצמנו.

        21/4/08 03:09:

       

      צטט: april 2008-04-20 11:55:41

      אחד הפוסטים הטובים. בעיקר החלק הראשון שמדבר על אהבת גבר ואישה. בעניין אהבה קוסמית זה קצת יותר מורכב. וכל נושא ה"הארה" וה"מוארים" - כבר כתבו עליו לפנינו.

       

      הכתיבה רהוטה ואינטיליגנטית. *

       תודה לך אפריל על ההערות.

        21/4/08 03:08:

       

      צטט: מוזה10 2008-04-20 10:53:35

       

      היי לך. פוסט מצויין ומעניין וכן גם התגובות. אני מסכימה איתך בכיוון העצמי של ראיית האהבה בהכל, ובכך לייצר אותה ואו למגנט אותה עבורינו. מסכימה גם שמשהו בתרבות המדיה מלמד אותנו לעוות את המסרים האישיים, ולייצור דרמה סביב כל שטות. כל אחד מתרגל לעצמו במשך השנים את נטיות אישיותו , הצבעים שלה, ואת רוחב ועומק היכולות המנטליות. ברמת העקרון מסכימה ביותר עם עמיר שטוען שיש לבחון בראייה רחבה את הדברים. ביחסים אישיים זהו ריקוד. כל אחד רוקד את הריקוד שהוא יודע. יש כאלה שמפתחים את הריקוד הזוגי שלהם לכדי שאינם יודעים היכן האני עצמי שלהם נגמר, והיכן מתחיל השני. יש כאלה שיודעים לרקוד רק לבד, ולא מסתדרים בזוג. ויש שדורכים אחד לשני על הרגליים בטעות? או שלא. זה פשוט מתחיל להגמר.... ! בכללי אני חושבת שרובינו לא נגמלנו מהרצון לחזור לרחם איפה שחמים, נעים, מוגן, שלו ושקט. פתאום כל העולם הזה רועש. ואני מי אני ? מה אני אמור לעשות ?. ואז זה מתחיל.... העליבו אותי , פגעו בי. אנשים רעים . זה רוע לב . אז זהו כאן קבור הכלב! ברוב המקרים מאחרי הפרשנות שלנו לרוע לב זדוני ואכזר. מסתתרת אישיות מבוהלת ומפוחדת, שפועלת בהתפרצות. במקרים רבים מתעללים בה לא פחות, ואולי היא אפילו לא יודעת איך אחרת. וזה בכלל לא אישי. זה נחשב רוע? ולך תבין . הפרשנות לב, תלויה במצב התודעה שלנו. מסכימה שוב עם עמיר שצריך לנפות ולהשמיד את היטלר ודומיו, ולא להתפס לשאננות יתר של אהבה ללא תנאי ופסטורליה בנאלית אוורירית.

      עת לטעת ועת לעקור נטוע.

      שלום מוזה

        

      אני מסכים עם הצגתך עד לשני המשפטים האחרונים, למרות שהיא מתארת אותנו במין אבודים במרחב חיפוש אינסופי וזה לא רחוק מהאמת.

      האיבוד הזה הוא בעצם מה שגורם לבלבול ולחיפוש הלא נכון אחרי הגאולה שלא נמצאת בנו אלא תמיד אצל האחר.

        

      אך פה את מדגישה וכפי שעמיר ציין, שאהבה לא תלויה וללא תנאי היא ההיפך או סתירה לכל טיפול בפושעים למיניהם.

        

      ציינתי את זה כבר בתגובותיי אליו ואני אחזור בקצרה; אין קשר בין השניים.

        

      זה לא משנה מה סיבותיו או מקורותיו של הרע, צריך לדאוג לעקור את הרע בטיפול הולם. הרע יכול להיות פנימי בתוכנו, ויכול להיות חיצוני כמו היטלר שאתם אוהבים לתת כדוגמא.

        

       קיימים כמובן הרבה היטלרים סמויים ולא סמויים בעולמנו, אך הנושא לא צריך להיות מוטה לכיוון איך אנו צריכים לטפל בהם נכונה, אלא שאפשר לממש אהבה ללא תנאי מבלי שזה יגרע מיכולת או רצון האכיפה שלנו.

        

      בסה"כ ובמקרה הגרוע ביותר מבחינתכם, הרצון הזה בטיפול ברע יהפוך ליותר שקול וענייני ולא ינבע מתוך רצון נקמה, אלא מתוך רצון לפתור את הבעיה על הצד הטוב ביותר.

        

      אני לא רואה רע בזה.

        

      תודה לך על התגובה ויום נהדר. 

        21/4/08 02:50:

       

      צטט: נעימות 2008-04-19 00:15:14

       

      צטט: רק שלומית 2008-04-04 11:24:40

      "מחפשים גאולה אצל האחר" היא כותרת שצדה את עיניי..

      ובין השורות צץ גם אותו הדבר מהכיוון האחר:

      אנשים מזדרזים להטיל דופי בזולת.

      קצה נפשי במנטליות הביקורתיות הרווחת -

      "תראו כמו הוא לא בסדר כשבין השורות מסתתרת ההנחה של אני הרי בסדר".

      הרי כולנו בני אדם! כולנו לא בסדר. וכולנו בעלי כוונות טובות.

      יש אנשים שתגדיר אותם כרעים, כשבדרך כלל אם תקלף את קליפת הרוע תגלה שהם בעצם נופלים במלכודת של הסבל של עצמם ולכן הופכים להיות מקור סבל לאחרים.

      (חבל, עצוב, אני מבינה את זה, אבל לא מעוניינת לסבול מהם ולכן מתרחקת. )

       

      ולעניין האהבה,

      איכשהו נראה לי באופן אישי שבשל היותנו חייםבתרבות שמזדרזת להאשים את הזולת, גם אנחנו מפתחים סוג של האשמה עצמית, לא מסוגלים לקבל את עצמנו על ה"פאולים" שלנו, שופטים את עצמינו לחומרה - ואז, כשכבר מגיעים לאינטימיות עם אהוב - מחילים עליו את ההתנהגות שלנו כלפי עצמינו והורסים כל חלקה טובה.

       

      לפי דעתי, אדם שמסוגל לקבל את הפאולים של עצמו ולסלוח לעצמו, מתוך ההבנה שהוא רק בן אדם, יכול לחוות אהבה. אני מאמינה שמהותה של האהבה שלנו לעצמנו ולחיים, שמשתקפת מתוכינו היא היא האהבה שנוכל לחוות עם הזולת.

      לכן אני מסכימה איתך: אי אפשר לחפש את הגאולה אצל האחר. צריך לחפש אותה בפנים אצל עצמנו. רק כשנתיידד עם העצמי שלנו ונקבל אותו על הטוב והרע שבו, נוכל לזכות באותה "גאולה".

       

      תודה רבה מסכימה איתך שולחת נעימות

       תודה לך גם כן נעימות

        21/4/08 02:48:

       

      צטט: טיפונת 2008-04-13 11:43:23

      קראתי בעיון את דבריך - ונהניתי מניתוח הדברים.

      למרות שלי יש דעה שונה לנושא "אהבה"

      במיוחד למה שקוראים "אהבה בין גבר לאישה"

      אהבה בין גבר לאישה - במהותה היא אינטרסנטית

      מילוי צרכים ארכאיים - "היתרבות".

      אהבה בעיני היא רק מושג לקשת רחבה של צרכים ורגשות

      בסופו של דבר הערך החשוב באמת - הוא כבוד הדדי והיכולת להכיל את האחר ללא שיפוטיות.

      זה לא פשוט, מכיוון שהאגו שלנו תמיד יהיה בעוכרינו.

      זוגיות לא בהכרח קשורה לאהבה - אלא יותר להגשמת אותו צורך אותו הזכרתי לעיל - "היתרבות".

      השאיפה לאהבה שאתה מתאר - היא אוטופית לגמרי.

      אף אדם לא יכול לעשות דברים שלא משרתים גם אותו - זה שורש האגואיזים.

      אגואיזם היא - שירות האני - טובת האני - ואדם אינו יכול לפעול בצורה כזו שלא תשרת בראש וראשונה את עצמו.

      שלום טיפונת, אני מסכים עם החלק הראשון של דברייך ולא רואה סתירה בינו לבין מה שתיארתי.

         

      בחלק השני קיימת מחלוקת כלשהי ואני אסביר;

          

      אני לא חולק שאיגואיזם הינו מקור הצרות אך גם המוביל לגאולה.

      אלמלא אגואיזם ורדיפה אחרי סיפוקו, אי איכפתיות הייתה שוררת בעולם,

      עולמנו היה פסיבי יותר, לא היינו מתאמצים במיוחד להשיג או לעשות דברים והשורה התחתונה, לא היינו עוברים אותה דרך עינויים לטוב ולרע.

         

      האגו (אהבת העצמי) אינו דבר שאני מתעלם ממנו באופן שתיארת, אלא אני מדגיש, שהוא המסיט מספר 1 לכל הרמוניה, במידה והוא מקבל שליטה וזה לא משנה אם במערכת יחסים עם בן/בת זוג או בהשגת מטרות אישיות. 

         

      אך גם לאגו או לאינטרס האישי קיימים שני צדדי מטבע, האחד הוא לסיפוק אגו פיזי (שקשורה בגוף) איך שציינתי למעלה באחת התגובות והשני לסיפוק אינטרס רוחני.

         

      אינטרס רוחני הוא עדיין אינטרס, אך בגלל היותו נטול חומר פיזי (רוחניות) אנו לא חייבים לספקו על חשבון האחרים ובתחרות אתם. הוא, להבדל מאינטרס פיזי, יכול להיות מסופק ובמקביל לא לגזול דבר מאחרים, הפוכו, אפילו להטיב אתם. לכן הוא העדיף מהשניים.

      אך היות ועל מנת ליצור איזון, אין אנו יכולים להתעלם מצורכי הגוף הפיזיים, כדאי שנצור איזון כלשהו עם הצורך הפיזי, אך להטות את המאזן לטובת הרוחני.

           

      מי שחושב במובן איגואיסטי פיזי מובהק, ומי שרודף אחרי סיפוק האגו, הוא כמי שחופר בור במעמקי האדמה על מנת למצוא סוף לבור! אף פעם לא ימצא וישקע יותר עמוק באי סיפוק!

         

      היה איש אירופאי שלא סיים לימודים בבית הספר, אך איכשהו ואחרי גיל ארבעים הלך לו בעסקו והפך לעשיר. מאז  הוא לא הפסיק להתרברב בתחנות הטלוויזיה ולהשוויץ על עושרו. הוא גם לא הפסיק לרדת על כל תלמידי כתתו שטענו שהיו יותר מוצלחים ממנו (בהיותם ילדים) והנה הוא בא עם הנקמה שהוא למרות חוסר האינטלקט הלימודי, עבר אותם עסקית ולא חוסך בהצגת העניין בראוותנות מגעילה.

        

      היו לו שני רכבי רולס רויס, כשכתב הטליויזיה שאל אותה לפשר צורכו בשני רכבים זהים, הוא ענה; "כי רולס רויס אחד כמעט כל אחד עשיר יכול לקנות ולתחזק, אבל שניים! אז צריך להיות עשיר באמת!"

        

      פעם נסע לחודש נופש לאחר שהפקיד את עסקיו בידי בנו הצעיר. כשחזר, העסק שקע בחובות שלא היה ניתן לצאת מהם. הוא חטף התקף לב ועבר לעולמו.

        

      הצגתי את הסיפור בצמצום רב, אך הוא בא להמחיש שרדיפה אחרי האגו, אחרי "תראו אנשים כמה אני מוצלח, מיוחד, עשיר, יפה, חכם ואין ספור דברים נוספים", ורדיפה אחרי סיפוק עצמי איגואיסטי מובהק, קרי בהתעלמות מוחלטת מרוחניות ומהתחשבות בזולת, ולא חסרים כאלה, היא שקיעה לתוך בור עמוקה וללא מוצא.

         

      אהבה נטולת אינטרסים גופניים (על גווניהם) הינה עדיין מיועדת לסיפוקו של אינטרס רוחני, אך להבדל מאינטרס פיזי, היא איננה נוטלת מהאחרים דבר, אלא מוסיפה.

         

       תודה על הערותיך

        21/4/08 02:09:

       

      צטט: איימי - לי 2008-04-07 14:20:26

      כל מילה בסלע, מיותר להוסיף!

       תודה ויום נהדר.

        21/4/08 01:46:

       

      צטט: e-lanit 2008-04-07 12:07:33

       

      והכי חשוב - איש חכם אחד אמר שאהבה היא לא רגש, אהבה היא דרך חיים.

      ותחשבו על זה.

       

      שיהיה אחלה יום.

       

       משפט מאוד נכון וחכם. אני מסכים ומזדהה. תודה

        21/4/08 01:11:

       

      צטט: רק שלומית 2008-04-04 11:24:40

      "מחפשים גאולה אצל האחר" היא כותרת שצדה את עיניי..

      ובין השורות צץ גם אותו הדבר מהכיוון האחר:

      אנשים מזדרזים להטיל דופי בזולת.

      קצה נפשי במנטליות הביקורתיות הרווחת -

      "תראו כמו הוא לא בסדר כשבין השורות מסתתרת ההנחה של אני הרי בסדר".

      הרי כולנו בני אדם! כולנו לא בסדר. וכולנו בעלי כוונות טובות.

      יש אנשים שתגדיר אותם כרעים, כשבדרך כלל אם תקלף את קליפת הרוע תגלה שהם בעצם נופלים במלכודת של הסבל של עצמם ולכן הופכים להיות מקור סבל לאחרים.

      (חבל, עצוב, אני מבינה את זה, אבל לא מעוניינת לסבול מהם ולכן מתרחקת. )

       

      ולעניין האהבה,

      איכשהו נראה לי באופן אישי שבשל היותנו חייםבתרבות שמזדרזת להאשים את הזולת, גם אנחנו מפתחים סוג של האשמה עצמית, לא מסוגלים לקבל את עצמנו על ה"פאולים" שלנו, שופטים את עצמינו לחומרה - ואז, כשכבר מגיעים לאינטימיות עם אהוב - מחילים עליו את ההתנהגות שלנו כלפי עצמינו והורסים כל חלקה טובה.

       

      לפי דעתי, אדם שמסוגל לקבל את הפאולים של עצמו ולסלוח לעצמו, מתוך ההבנה שהוא רק בן אדם, יכול לחוות אהבה. אני מאמינה שמהותה של האהבה שלנו לעצמנו ולחיים, שמשתקפת מתוכינו היא היא האהבה שנוכל לחוות עם הזולת.

      לכן אני מסכימה איתך: אי אפשר לחפש את הגאולה אצל האחר. צריך לחפש אותה בפנים אצל עצמנו. רק כשנתיידד עם העצמי שלנו ונקבל אותו על הטוב והרע שבו, נוכל לזכות באותה "גאולה".

       

      אני מזדהה ומסכים עם כל מלה שאמרת.

      תודה לך על התגובה

        20/4/08 19:16:

       

      צטט: leemee 2008-04-03 21:45:06

      אהבתי לקרוא אותך ואת התגובות המעניינות.

      אני אוסיף משלי אחר כך.

       

      מקסים.

       תודה

        20/4/08 19:15:

       

      צטט: @אורית 2008-04-02 23:54:21

      לא מבינה מאיפה באה הקביעה מהי אהבה אמיתית?

      אהבה היא קודם כל רגש,ורגש יכול להיות לפעמים בעוצמה חזקה יותר ולפעמים פחות.

      ובכלל מי קבע שאהבה היא רק בין שניים? זוגיות?

      מכיוון שזה רגש הוא יכול להיות מכוון לכל מה שמעצמינו לחוץ,

      החל מאהבה עצמית ,דרך אהבה לילדינו,קרובינו,אהבה לטבע

      ואהבה לאוכל just name it....

      לא ניתן להגדיר רגש מהו,או מה הגבולות שלו ומה נכון ומה צריך ומה נחשב...

      דעתי

      שלום אורית,

      אני לא רואה סתירה בין מה שאת אומרת לבין מה שנאמר פה.

      הנקודה היחידה שאוליי צריך לציין היא שרגש יכול להיות שולט או נשלט על ידינו ולנו יש את הבחירה.

      תודה 

        20/4/08 19:12:

       

      צטט: לין46 2008-04-02 09:35:07

       

      בוקר טוב

       

      קראתי את שכתבת בהנאה ולא פחות את התגובות...

       

      אני מסכימה איתך לגבי כל העקרונות שכתבת. והלוואי שנזכה לחוות לאהבה ללא תנאי...

       

      אני חושבת שראשית לכל , חייבת להיות אהבה ללא תנאי וקבלה של עצמנו ורק אחר כך ניתן לאהוב את האחר אהבה שלא תלוייה בדבר.

       

      אני חושבת שמצב כזה יכול להתפתח כאשר הפרט בוחר להיות במצב מנטלי /רוחני כזה עם ביטחון עצמי מלא.

       

      רבים משייכים מושג זה לאהבה לבורא..

       

      מאמינה שדרושה עבודה רבה בכדי להגיע למקום הזה בין גבר ואישה והאמת היא שאני די סקפטית כשלדרמה ישנם רבדים של תשוקה, אינטרסים וכו'...והצורך להגיע לשיא כאן מהר ועכשיו.

       

      נושא מאוד מורכב אך שוב הלוואי....

       

      ולגבי אנשים שעשו עוול....טוב, כאן דרוש הרבה חמלה , לא בדיוק סליחה , אלא חמלה זה היה תפקידם.

       

      תודה

       שלום לין ותודה על התגובה,

        

      אני מסכים עם הערותיך. האמת שכל החיים הם קונפלקט בין אינטרסים שעל פי רב באים או  לספק צרכים פיזיים או לספק את הטוב לב והאהבה על מוצריהם השונים שבאים לספק צרכי הנשמה או צרכים רוחניים פנימיים.

       

      מצער שברב המקרים ובמיוחד כשאנו חזקים ובעמדת כח, סיפוק הצורך הפיזי גובר על סיפוק הצורך הרוחני. על פי רב רק לאחר משברים קונפלקטים או חוסר ברירה הצורך הרוחני מוצא את דרכו אלינו.

        

      מי שיטיב לאזן בין הצורך הפיזי לרוחני, הוא זה שיזכה בשתי העולמות. מי אשר יטה את המאזן לטובת האחד בלבד, יחיה באי איזון שממנו גם ינבע האי סיפוק.

       

      חיי אהבה שנטולת אינטרס (במידת האפשר) משתלמים בסופו של דבר. גישת "צריך להזדרז על מנת להספיק" היא לעניות דעתי גישה מאוד מוטעית. הזמן הוא הדבר היקר ביותר שיש לנו, אך כשמזדרזים, גישת החיים שלנו הופכת ללחוצה וזה נותן ביטוי להשקפת עולם של; "אוליי לא נספיק!", אבל גישה כזאת "שהיא די רווחת בקרב ישראלים", היא גישה אנטי רוחנית והיא גישת היעד הוא המטרה ולא הדרך!

       

      זו גישה לא נכונה וגם לא מובילה לאושר. בעצם היא גורמת לנו לסטות מהדרך הנכונה ולאבד יותר זמן. אולי פה המקום להזכיר את משפטו של וינסטון צ'רצ'ל לנהגו; "סע לאט על מנת שנגיע מהר".

        

      אני מודה לך על התגובה 

        20/4/08 18:52:

       

      צטט: יערה ארגוב 2008-03-30 03:33:50

      מתחברת למה שכתבת

      אבל זה מצריך הרבה עבודה לתקן את מה שהספיק להתקלקל....

       תודה יערה,

      אכן זה מצריך הרבה עבודה, אך בשביל זה יש לנו את כל החיים לפנינו שהרי הם בית ספר מתמשך עד לרגע האחרון.

        20/4/08 11:55:

      אחד הפוסטים הטובים. בעיקר החלק הראשון שמדבר על אהבת גבר ואישה. בעניין אהבה קוסמית זה קצת יותר מורכב. וכל נושא ה"הארה" וה"מוארים" - כבר כתבו עליו לפנינו.

       

      הכתיבה רהוטה ואינטיליגנטית.  *

        20/4/08 10:53:

       

      היי לך. פוסט מצויין ומעניין וכן גם התגובות.  אני מסכימה איתך בכיוון העצמי של ראיית האהבה בהכל, ובכך לייצר אותה ואו למגנט אותה עבורינו.   מסכימה גם שמשהו בתרבות המדיה מלמד אותנו לעוות את המסרים האישיים, ולייצור דרמה סביב כל שטות. כל אחד מתרגל לעצמו במשך השנים את נטיות אישיותו , הצבעים שלה, ואת רוחב ועומק היכולות המנטליות. ברמת העקרון מסכימה ביותר עם עמיר שטוען שיש לבחון בראייה רחבה את הדברים.     ביחסים אישיים זהו ריקוד. כל אחד רוקד את הריקוד שהוא יודע. יש כאלה שמפתחים את הריקוד הזוגי שלהם לכדי שאינם יודעים היכן האני עצמי שלהם נגמר, והיכן מתחיל השני. יש כאלה שיודעים לרקוד רק לבד, ולא מסתדרים בזוג.  ויש שדורכים אחד לשני על הרגליים בטעות? או שלא.  זה פשוט מתחיל להגמר.... !  בכללי אני חושבת שרובינו לא נגמלנו מהרצון לחזור לרחם איפה שחמים, נעים, מוגן, שלו ושקט. פתאום כל העולם הזה רועש. ואני מי אני  ? מה אני אמור לעשות ?.    ואז זה מתחיל.... העליבו אותי , פגעו בי.  אנשים רעים . זה רוע לב . אז זהו כאן קבור הכלב!   ברוב המקרים מאחרי הפרשנות שלנו לרוע לב זדוני ואכזר. מסתתרת אישיות מבוהלת ומפוחדת, שפועלת בהתפרצות. במקרים רבים מתעללים בה לא פחות, ואולי היא אפילו לא יודעת איך אחרת. וזה בכלל לא אישי.  זה נחשב רוע?   ולך תבין .  הפרשנות לב, תלויה במצב התודעה שלנו.  מסכימה שוב עם עמיר שצריך לנפות ולהשמיד את היטלר ודומיו, ולא להתפס לשאננות יתר של אהבה ללא תנאי ופסטורליה בנאלית אוורירית.

      עת לטעת ועת לעקור נטוע. 

        19/4/08 00:15:

       

      צטט: רק שלומית 2008-04-04 11:24:40

      "מחפשים גאולה אצל האחר" היא כותרת שצדה את עיניי..

       ובין השורות צץ גם אותו הדבר מהכיוון האחר: 

      אנשים מזדרזים להטיל דופי בזולת. 

      קצה נפשי במנטליות הביקורתיות הרווחת -

      "תראו כמו הוא לא בסדר כשבין השורות מסתתרת ההנחה של אני הרי בסדר".

      הרי כולנו בני אדם! כולנו לא בסדר. וכולנו בעלי כוונות טובות.

      יש אנשים שתגדיר אותם כרעים, כשבדרך כלל אם תקלף את קליפת הרוע תגלה שהם בעצם נופלים במלכודת של הסבל של עצמם ולכן הופכים להיות מקור סבל לאחרים.

      (חבל, עצוב, אני מבינה את זה, אבל לא מעוניינת  לסבול מהם ולכן מתרחקת. )

       

      ולעניין האהבה,

      איכשהו נראה לי באופן אישי שבשל היותנו חייםבתרבות שמזדרזת להאשים את הזולת, גם אנחנו מפתחים סוג של האשמה עצמית, לא מסוגלים לקבל את עצמנו על ה"פאולים" שלנו, שופטים את עצמינו לחומרה - ואז, כשכבר מגיעים לאינטימיות עם אהוב - מחילים עליו את ההתנהגות שלנו כלפי עצמינו והורסים כל חלקה טובה.

       

      לפי דעתי, אדם שמסוגל לקבל את הפאולים של עצמו ולסלוח לעצמו, מתוך ההבנה שהוא רק בן אדם, יכול לחוות אהבה. אני מאמינה שמהותה של האהבה שלנו לעצמנו ולחיים, שמשתקפת מתוכינו היא היא האהבה שנוכל לחוות עם הזולת.

      לכן אני מסכימה איתך: אי אפשר לחפש את הגאולה אצל האחר. צריך לחפש אותה בפנים אצל עצמנו. רק כשנתיידד עם העצמי שלנו ונקבל אותו על הטוב והרע שבו, נוכל לזכות באותה "גאולה".

       

      תודה  רבה  מסכימה  איתך  שולחת  נעימות

        13/4/08 11:43:

      קראתי בעיון את דבריך - ונהניתי מניתוח הדברים.

      למרות שלי יש דעה שונה לנושא "אהבה"

      במיוחד למה שקוראים "אהבה בין גבר לאישה"

      אהבה בין גבר לאישה - במהותה היא אינטרסנטית

      מילוי צרכים ארכאיים - "היתרבות".

      אהבה בעיני היא רק מושג לקשת רחבה של צרכים ורגשות

      בסופו של דבר הערך החשוב באמת - הוא כבוד הדדי והיכולת להכיל את האחר ללא שיפוטיות.

      זה לא פשוט, מכיוון שהאגו שלנו תמיד יהיה בעוכרינו.

      זוגיות לא בהכרח קשורה לאהבה - אלא יותר להגשמת אותו צורך אותו הזכרתי לעיל - "היתרבות".

      השאיפה לאהבה שאתה מתאר - היא אוטופית לגמרי.

      אף אדם לא יכול לעשות דברים שלא משרתים גם אותו - זה שורש האגואיזים.

      אגואיזם היא - שירות האני - טובת האני - ואדם אינו יכול לפעול בצורה כזו שלא תשרת בראש וראשונה את עצמו.

        7/4/08 14:20:
      כל מילה בסלע, מיותר להוסיף!
        7/4/08 12:07:

       

       

      על האדם לאהוב את עצמו לפני שהוא מחפש ומפה מאחרים לאהוב אותו...

       

      אחרת זה פשוט יהיה כלכך קשה. אם האהבה לא באה מבפנים החוצה,

      היא לעולם תהיה אהבה לא אמיתית של משהו לא שלם - זאת אומרת מישהו אחר

      שיאהב את מה שאני לא אוהבת בעצמי (?!...) מהמקום הזה מגיעים כל המכשולים

      וכל המבחנים וכל השאלות הבלתי פתורות.

       

      תפקידנו לאהוב את עצמנו קודם - אחר כך קל לאהוב את העולם :)))

       

      והכי חשוב - איש חכם אחד אמר שאהבה היא לא רגש, אהבה היא דרך חיים.

      ותחשבו על זה.

       

      שיהיה אחלה יום.

       

        4/4/08 11:24:

      "מחפשים גאולה אצל האחר" היא כותרת שצדה את עיניי..

       ובין השורות צץ גם אותו הדבר מהכיוון האחר: 

      אנשים מזדרזים להטיל דופי בזולת. 

      קצה נפשי במנטליות הביקורתיות הרווחת -

      "תראו כמו הוא לא בסדר כשבין השורות מסתתרת ההנחה של אני הרי בסדר".

      הרי כולנו בני אדם! כולנו לא בסדר. וכולנו בעלי כוונות טובות.

      יש אנשים שתגדיר אותם כרעים, כשבדרך כלל אם תקלף את קליפת הרוע תגלה שהם בעצם נופלים במלכודת של הסבל של עצמם ולכן הופכים להיות מקור סבל לאחרים.

      (חבל, עצוב, אני מבינה את זה, אבל לא מעוניינת  לסבול מהם ולכן מתרחקת. )

       

      ולעניין האהבה,

      איכשהו נראה לי באופן אישי שבשל היותנו חייםבתרבות שמזדרזת להאשים את הזולת, גם אנחנו מפתחים סוג של האשמה עצמית, לא מסוגלים לקבל את עצמנו על ה"פאולים" שלנו, שופטים את עצמינו לחומרה - ואז, כשכבר מגיעים לאינטימיות עם אהוב - מחילים עליו את ההתנהגות שלנו כלפי עצמינו והורסים כל חלקה טובה.

       

      לפי דעתי, אדם שמסוגל לקבל את הפאולים של עצמו ולסלוח לעצמו, מתוך ההבנה שהוא רק בן אדם, יכול לחוות אהבה. אני מאמינה שמהותה של האהבה שלנו לעצמנו ולחיים, שמשתקפת מתוכינו היא היא האהבה שנוכל לחוות עם הזולת.

      לכן אני מסכימה איתך: אי אפשר לחפש את הגאולה אצל האחר. צריך לחפש אותה בפנים אצל עצמנו. רק כשנתיידד עם העצמי שלנו ונקבל אותו על הטוב והרע שבו, נוכל לזכות באותה "גאולה".

       

        3/4/08 21:45:

      אהבתי לקרוא אותך ואת התגובות המעניינות.

      אני אוסיף משלי אחר כך.

       

      מקסים.

        2/4/08 23:54:

      לא מבינה מאיפה באה הקביעה מהי אהבה אמיתית?

      אהבה היא קודם כל רגש,ורגש יכול להיות לפעמים בעוצמה חזקה יותר ולפעמים פחות.

      ובכלל מי קבע שאהבה היא רק בין שניים? זוגיות?

      מכיוון שזה רגש הוא יכול להיות מכוון לכל מה שמעצמינו לחוץ,

      החל מאהבה עצמית ,דרך אהבה לילדינו,קרובינו,אהבה לטבע

      ואהבה לאוכל just name it....

      לא ניתן להגדיר רגש מהו,או מה הגבולות שלו ומה נכון ומה צריך ומה נחשב...

      דעתי

        2/4/08 09:35:

       

      בוקר טוב

       

      קראתי את שכתבת בהנאה ולא פחות את התגובות...

       

       אני מסכימה איתך לגבי כל העקרונות שכתבת. והלוואי שנזכה לחוות לאהבה ללא תנאי...

       

      אני חושבת שראשית לכל , חייבת להיות אהבה ללא תנאי וקבלה של עצמנו ורק אחר כך ניתן לאהוב את האחר אהבה שלא תלוייה בדבר.

       

      אני חושבת שמצב כזה יכול להתפתח כאשר הפרט בוחר להיות במצב מנטלי /רוחני כזה עם ביטחון עצמי מלא.

       

      רבים משייכים מושג זה לאהבה לבורא..

       

      מאמינה שדרושה עבודה רבה  בכדי להגיע למקום הזה בין גבר ואישה והאמת היא שאני די סקפטית כשלדרמה ישנם רבדים של תשוקה, אינטרסים וכו'...והצורך להגיע לשיא כאן מהר ועכשיו.

       

      נושא מאוד מורכב אך שוב הלוואי....

       

      ולגבי אנשים שעשו עוול....טוב, כאן דרוש הרבה חמלה , לא בדיוק סליחה , אלא חמלה זה היה תפקידם.

       

      תודה

        30/3/08 03:33:

      מתחברת למה שכתבת

      אבל זה מצריך הרבה עבודה לתקן את מה שהספיק להתקלקל....

        24/3/08 15:14:

       

      צטט: שירת הים 2008-03-19 19:57:15

      אהההההמממממ

      אהבה?

       נראה לי הכי טוב שאני אמצא מישהו שתתאים לו  השריטה שלי

      ואני אתאים לשריטה שלו וזהו

       

      למשל אם אישה מחפשת דמות אב ותיתקל בגבר שאוהב לשחק את התפקיד הזה

      אז הכל בסדר ובזאת הסתדר כל הסיפור

       

      להיפגש עם האחד המתאים ?

      זה עניין של  התכווונות אהה ועוד דברים אחרים שלא תלויים בנו

       

       

      בהחלט, כל נטל שימור האהבה בין שניים חל על הבנה שישנם גם רגעים של חוסר אהבה, ברוגז ו... אבל שתהיה לנו את היכולת לא לוותר ולשבור את הכל בגלל הרגעים האלה.

       היות וכולנו עם שריטות במובן זה או אחר, אז רק ויתור הדדי וקבלת חסרונותיו של הצד השני כחבילה שלמה יכולים להתוות אופי חיים של כבוד הדדי גם אם העצבים עולים ועיננו פוזלת לדשא היותר ירוק של השכן.

       

        19/3/08 19:57:

      אהההההמממממ

      אהבה?

       נראה לי הכי טוב שאני אמצא מישהו שתתאים לו  השריטה שלי

      ואני אתאים לשריטה שלו וזהו

       

      למשל אם אישה מחפשת דמות אב ותיתקל בגבר שאוהב לשחק את התפקיד הזה

      אז הכל בסדר ובזאת הסתדר כל הסיפור

       

      להיפגש עם האחד המתאים ?

      זה עניין של  התכווונות אהה ועוד דברים אחרים שלא תלויים בנו

       

       

        15/3/08 16:01:
      פוסט מעניין כיכבתי
        9/3/08 20:29:

      עמיר, משפט המפתח בשיפוטם של אנשים רעים וגורמי נזק הוא באמת מה שציינת; אובייקטיביות מתוך ראייה מאוד רחבה ומוסרית. זה תואם משפט ניוטון כפי שגם ציינת.

       

      כאשר אנשים קרובים מתקלקלים, זה צריך להיות אותו השיפוט לדעתי, כי אילו לא היו טובים אתנו ולא היו קיימים רגשות ביננו לא היינו מחשבים אותם כאלה.

      זה עדיין לא אומר שלא נשפוט אותם אובייקטיבית במידת האפשר וללא כעס עד כמה שניתן במסגרת השכל שחננו אותנו בו.

       "לא לוותר להם" לא הייתי אומר את המשפט, כי החיים הם לא שחור-לבן ויש מקרים רבים שנצטרך להתפשר.
        9/3/08 20:10:

      שלום בלאק,

       

      שיפוטיות וביקורתיות הן לדעתי לא ההיפך של האהבה. זה מאוד תלוי מתוך איזה מניע הן נעשות ואני דווקא מסכים עם עמיר בהקשר.

      כאשר אם שופטת או מבקרת את בנה או בתה, היא לא עושה את זה מתוך שנאה, אלא מתוך דאגה על מנת לעזור להם להתמודד בחיים ולהיות אנשים יותר טובים.

      יתכן ובמקרים מסוימים הביקורתיות שלה היא גורמת יותר נזק מאשר טוב לילדים, אבל זה כבר שייך יותר לפסיכולוגיה של אינטראקציה בין הורים לילדים.

       

      מבחינת הכוונות, היו כוונות מונחות אהבה ודאגה ולכן הן לא ההיפך מאהבה. במקרה ושיפוטיות וביקורתיות באה מתוך בנאדם מתוסכל עם רגשי נחותות גבוהים אשר בעצם הוא מנסה להשתחרר מתסכולו ע"י הטלת אשמה על כל מי שסובב אותו והצגת עצמו כמושלם, זה סיפור אחר ופה אני מסכים שהמניע לא בא מאהבה.

       

      לא אמרתי שיש רע בלמצוא אהבה בבנאדם אחר, אך היא לא האהבה האמיתית כי שוב לדעתי המקרה שתיאר עמיר ממחיש את זה, כאשר אנו מאוהבים וההורמונים עובדים, מי שמולנו הוא מושלם, אחרי זה אנו חוזרים למקרה שטוב לנו להיות אתו וליהנות מהחיים יחד אתו, עם הזמן זה מתחיל להיות אינטרס משותף שלפעמים זה הולך ודועך. בזקנה מתחילים יחסי הגומלים להיות בצורת, למה כך? למה את/ה לא שם/ה לב לזה וקיטורים נושפים ובעצם המשפט האנגלי היפה: Familiarity breeds contempt (הרגל מוליד חוסר כבוד הדדי) ממחיש את זה.

       

      הסיבה היא לדעתי שבסיס האהבה התחשב יותר בהורמונים ואינטרסים מאשר באהבה להקרבה לשמה.

      מה שהזכרת שיש אנשים אשר טוענים שיש להם אהבה אידיאלית ותוך שלוש דקות הם הופכים לפלצנים וקשקשנים כשבתוכם הכל רקוב, את בעצם מציגה במשפטך קבוצה שהיא מאוד מזויפת ולא אמיתית ורחוקה שנות אור מהאור של אהבה. הכרתי אישית מספר אנשים כאלה. לא אליהם הייתה הכוונה.

       

      אני מאוד מסכים אתך שאהבה אמיתית נמצאת אצל מעטים, ולכן הזכרתי אותה בקונוטציה של יעד שאנו אמורים לשאוף להתקרב אליו אם נרצה בטוב לעצמנו ולאחרים. ברור שרבים מאתנו לא יצליחו במשימה, אך אלה הם החיים.

        8/3/08 12:38:

      אני שומע הרבה את האמירה הזאת - "שיפוטיות וביקורתיות הן ההיפך של אהבה" - ואני תמה מאיפה זה בא. זה כל-כך לא אמיתי ולא נכון לחוויה האנושית הפשוטה ולשכל הישר שלנו!

       

      רובנו מין תערובת של טוב ורע, איכפתי ואנוכי, אמיתי ושקרי, חיובי ושלילי. לא נתקלתי בהרבה אנשים מושלמים בחיי, ולפיכך לא נתקלתי בהרבה אנשים שלא היו ראויים לשיפוטיות וביקורתיות. האם אני מפספס כאן משהו?

       

      בתקופות הקצרות שהייתי מאוהב באמת ראיתי את אהובותי כמושלמות ולא יכולתי לשפוט ולבקר אותן, אבל זה היה מצב אשלייתי ותלוי-הורמונים. לא הייתי רוצה לחיות כך ולא הייתי רוצה שיתייחסו אלי כך, כי איך נוכל להתפתח ולהתעלות על כל השלילי שבנו אם אף אחד לא ישפוט ויבקר אותנו?

       

      צטט: בלאק סמארה 2008-03-08 07:26:46

      נכון - שיפוטיות וביקורתיות הן ההיפך של אהבה.

        8/3/08 12:28:

      טוב, כל עוד אתה מסכים שצריך ורצוי להשמיד, לחסל ולפוצץ לגזרים אנשים רעים, אך מתנה את זה בכך שההשמדה, החיסול והפיצוץ צריכים לבוא מתוך טוב לב, אין לי שום בעייה עם זה... מחייך

      אני קורא את החוק השלישי של ניוטון כך: אם אתה עושה את הדבר הנכון, מתוך ראייה רחבה ומוסרית, אתה יוצר טוב בעולם. אם אתה לא עושה את הדבר הנכון, אתה יוצר רע בעולם. לפיכך השאלה איננה שאלה של טוב לב או שנאה, אלא של מהו הדבר הנכון - אובייקטיבית, מתוך ראייה באמת רחבה מאוד ומוסרית לחלוטין. זו שאלה הרבה יותר מאתגרת - ואמיתית.

       

      והדברים נכונים גם לגבי אנשים הקרובים אלינו. אם מישהו שאנחנו מאוד אוהבים סרח וקילקל, הדבר הטוב והאוהב ביותר שאנחנו יכולים לעשות הוא אולי לכעוס עליו מאוד, לשפוט אותו בחומרה ולא לוותר לו עד שיכיר בכך שסרח ויצטער על כך מאוד... הלא כן?

      צטט: קומו 2008-03-07 14:51:46

      אני לא מתכוון לאמור שאסור לנו לפעול נגדם, להיפך, אנו אמורים לעצור אנשים רעים מלהמשיך לגרום נזק לאוכלוסייה, אך העצירה צריכה לבוא מתוך מניע של טוב לב ולא שנאה כלפיהם...

      חוקו השלישי של ניוטון ממחיש זאת יפה; "לכל פעולה יש תגובה שווה בערך ומנוגדת בכיוון".

        8/3/08 07:26:

      עשית סלט ירקות

       

      נכון - שיפוטיות וביקורתיות הן ההיפך של אהבה.

       

      אין רע בלמצוא את הגאולה באדם אחר. האהבה מלמדת לא להיות אנוכי, אתה לא קודם נהיה לא אנוכי ואז מוצא אהבה.

       

      אהבה קוסמית לכל הקיים זה משהו אחר, היא נמצאת אצל מעטים מפותחים ואצל ילדים, אבל הרבה פעמים היא משמשת כיסוי לפוחדים מאינטימיות ולנכים רגשיים שלא מסוגלים להימצא ביחסים. אז הם פונים לאהבה אידיאלית, ותוך 3 שקות הופכים לפלצנים קשקשנים המשחקים משחק של אוהבי עולם ובתוכם הכול רקוב.

        7/3/08 14:51:

      העלית נקודה חשובה, כוונתי לא הייתה שתאהב אנשים רעים.

       

      התכוונתי באומרי להיות מונחה אהבה להציג גישה יותר חופשית ופחות תלויה באחר.

       אני מסכים אתך שישנם אנשים שבגלל האגו שלהם עשו ועושים דברים נוראיים לאנושות, ומאוד קשה אם לא בלתי אפשרי לאהוב אותם, אך הכוונה לא הייתה לאהוב אותם, אלא לא להכניס את תסכולם לתוך הלב שלנו. במלים אחרות, אולי להרגישה רחמים עליהם ולהבין עד כמה מוגבלים הם הפכו, אך לא לפתח שנאה כלפיהם.

      אני לא מתכוון לאמור שאסור לנו לפעול נגדם, להיפך, אנו אמורים לעצור אנשים רעים מלהמשיך לגרום נזק לאוכלוסייה, אך העצירה צריכה לבוא מתוך מניע של טוב לב ולא שנאה כלפיהם. כלומר, אנו מכירים שהם נטולי אור והפער הזה התמלא באנוכיות אשר גורמת נזק לאחרים, אך ההכרה בזה לא אמורה לגרום ללבנו להתמלא בשנאה אלא שהאור ימשיך להאירו ותגובותינו לעצירתם יהיו מתוך מחויבות אנושית כלפי אחרים בעיקר.

       

      חוקו השלישי של ניוטון ממחיש זאת יפה; "לכל פעולה יש תגובה שווה בערך ומנוגדת בכיוון".

      אם נתן לשנאה להתפתח, היא לא תהיה מופנית אליהם בלבד, אלא באותה מידה כלפי עצמנו וכאן אנו מפסידים.

      לכן עדיף להסתכל על אנשים כאלה מתוך עליונות והכרה עצמית שלנו כלפי עצמנו שהם בעצם מסכנים ולא מבינים עד כמה הם טועים וגורמים נזק לעצמם ולאחרים ולא מתוך מניע של שנאה.

      כשעוצרים מבעדם בגישה כזאת, אני משיגים דבר אחד מאוד חשוב עבור עצמנו, אנו ממזערים את הנזק שהרע (או חוסר הטוב) שיש בהם יכול לגרום לנו ובעצם אנו עוצרים אותם עם מעט נזק לעצמנו.

      תודה על הפניית תשומת לבי לנקודה זו.

        7/3/08 11:58:

      תודה על הפתיחה הנועזת של שאלה מאתגרת.

      הסכמתי מאוד עם החצי (או השני-שליש) הראשון של הפוסט, שמנתח את הבעייה, אבל הפתרון המוצע לא נראה לי אמיתי. אהבה ללא תנאי - מי רוצה דבר כזה? אהבה אמיתית היא מאוד מותנית, כי היא לא מתפשרת והיא דורשת מאיתנו (בראש וראשונה) ומהקרובים אלינו להתפתח, להתעלות, לממש את הפוטנציאל שאנו רואים בעצמנו ובהם ושעדיין מכוסה ומנוטרל על ידי האגו.

      הרעיון של אהבה ללא תנאי, אם ניקח אותו עד סופו, דורש שנאהב במידה שווה את היטלר, סטאלין ובין-לאדן כמו את גהנדי, מרטין לותר קינג ונלסון מנדלה - לדוגמה. לא נראה לי...

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      קומו
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין