כותרות TheMarker >
    ';

    סיפורים וטיולים ועוד כמה דברים

    סיפורים קצרים, ושירים לעת מצוא פרי עטי, טיולים בארץ בכלל ובשביל ישראל בפרט.
    ועוד כמה דברים שפגשו אותי.

    0

    זה אכפת לי

    26 תגובות   יום שבת, 22/7/17, 08:26

    זיכרונות אמנון בקר - רגע לפני שאתה שוכח. 


    סיפר- אמנון בקר. הקלידו ערכו והגיהו - ניצן ריבלין פלדמן, דינה לוין, יאיר יריב, איימי בן אסולי

     

     

     

    למען האמת ומסיבה שתבואר להלן אתה נפגעת מאד מאד מדברי מן-דהוא וכל שאר החוכמולוגיה.

    לאחר שבועיים או שלושה פרסמת בעלון הקיבוץ, במדור "זה אכפת לי" (ולא ב"קלנועיות חמורית"), את הדברים הבאים:

    מה שאיכפת לי

    "בעלונים מס'  1082 ו-1083 נכתבו דברים קשים  וברוטאליים, שחלקם הוא ללא נשוא, על הקלנועיות החמורית ועל מי שכותב אותה. בעיקר נכתבו דברים בעקבות הרשימה מס' 166 של הקלנועיות החמורית. ברשימה זו תיארתי אירוע משובב עין ולב שחוויתי בימים אלה ושעניינו כיצד לימדו העורבים שלנו את אחת מהנמיות שלנו "מי פה בעל הבית".  האירוע היה כל כך יפה ומושלם עד שנראה לי ממש כמשל חי. לכן צירפתי בפתח הדברים מעין "נמשל" בשאלה: מי פה הבעל-בית?  ומניתי, בסגנון קילנוע חמורי, חמשה מועמדים להיות פה בעל הבית, כולם על דרך ההפלגה וההיפותטיוּת, כפי שאני נוהג ברבות מהרשימות.

     

    ''

    לא רק לי ולעורכת העלון, "ברח לנו" בלי להבחין ב"מוקש". כמה וכמה חברים, כולל כאלה שעובדים במפעל, עצרו אותי ושאלו בפליאה מה פתאום ואיך הגיעו הליצנים האומללים מהקלנועיות החמורית אל כל מה שנכתב בעלון.

    ה"קלנועיות החמורית" איננה מדור לתלונות הציבור. היא גם איננה "זה איכפת לי".

    היא בכלל לא עוסקת בסוג הזה של הדברים, כפי שכמה חברות וחברים למדו לדעת ממני, בבירור ובנחישות, כשניסו לערב את הקלנועיות החמורית בטענותיהם כלפי המוסדות.

     

    הקלנועיות החמורית היא, בסך הכל, 166 רשימות אישיות של "סיפורו של מקום". כולן אהבת המקום וחיבה עזה לכל חפץ, אתר ופרט מהתולדות וממעשי האנשים כאן. רוב הרשימות הן ממש תיעוד ושימור של הוויית יזרעאל, גם של מה שהוא פחות נחמד בעיניי אבל ראוי לציון דרך. חלקן הוא חוויותיי האישיות והמאד אינטימיות ממהלך שבעים ואחת שנותיי, בעיקר בקיבוץ הזה.

     

    ''

    אני אחוז הלם ואלם נוכח הפיכתה של ה"קלנועיות החמורית" לשק החבטות ולבולם הזעזועים של מה שמתרחש סביב התהליך של ההתארגנות הכלכלית מחדש, אצלנו.

    אני קובע בזה כי אין ולא הייתה לי שום כוונה להתערב, להתייחס, לטעון או "לתהות ולבחוש" (עיין ברשימתו של מן-דהוא) בכל ההקשר הזה. אילו הייתה לי כוונה כזאת הייתי מעדיף מסגרות אחרות, בלי להכתים כך את הקלנועיות החמורית, שכל כך חביבה על רבים (ועלי).

     

    לא אוסיף מפני שמה שיש לי – ימלא חמשה ספרים על עניינים כמו אתיקה, תפקידה של מנהיגות, אחריותה למרקם החברתי והבעיות הסבוכות של הבנת הנקרא והנכתב. אני וקלנועיתי החמורית מסרבים בכל תוקף לשחק עבור שום צד במחלוקת כלשהי בעניינים שנזכרו בעלון כנ"ל.

     

    ברוב המהומה על לא מאומה, נשפך במחילה, יחד עם המים והתינוק ותפארתו של חג ה-55 ,  גם החשק לכתוב בעלון. להתראות בשמחות.

    לפני פרידה, רק חיבוק מהלב ונשיקה על מצחי כולם." 

     

    ''

     

    עזוב אותך לכמה רגעים מהגועל נפש. הנה עוד שיר מבית חינוך, מאגר שירי ילדותך הבלתי נדלה והבלתי נשכח. אתה שכחת מהשיר הזה לגמרי. נתקלת בו במקרה כשכתבת את המחזה "הט אוזן והקשב לקול" ליובל ה-50 של בית הספר המשותף בעין חרוד.

    אז התגלגל לידיך שירון בכריכה אדומה וקשה שלקטה וערכה שושנה צ'נסטוכובסקה. לתדהמתך היו כל השירים שלקטה לקוחים היישר מהמבחר של כל מה ששרת (שוב ושוב) בילדותך בבית החינוך בצפון, תל אביב.

    כאן למדת שאת השיר חיבר ראובן גרוסמן (אבינועם) הלא הוא ראובן אבינועם שברא לתפארת ישראל את סדרת הספרים "גוילי אש". המלחין של השיר הוא נחום נרדי, גם הוא אחד מעמודי התווך של הזמר העברי.

    לא פלא הוא שהשיר הזה גם הוא הגיע בריצה לבית החינוך בצפון יחד עם כל דוֹמָיו החלוציים והפועליים.

     

    מילים: ראובן גרוסמן (אבינועם)

    לחן: נחום נרדי

     

    הַךְ בָּרֶגֶל מַטָּה, מַעְלָה

    עַד סְעֹר הַדָּם בִּיְקֹד!

    עֹל נִפְרֹק וְחִישׁ נֵקַלָּה,

    הוֹרָה כִּי נֵצֵא נִרְקֹד.

     

    עַד קוֹלֵנוּ תְּהוֹם יַבְקִיעַ

    וְהִרְנִין גִּבְעָה וָגַיְא,

    וְהִדְלִיק גָּבְהֵי רָקִיעַ

    שִׁיר עֻזֵּנוּ, שִׁיר עַם חָי!

     

    רַב כֹּחֵנוּ! שִׁיר נִפְצָחָה,

    לָעֲבוֹדָה בָּאֵשׁ וָחִיל!

    טוֹב לִסְחֹר בְּהוֹרָה כָּכָה –

    שְׁכוּרֵי שִׁיר וּשְׂרוּפֵי גִּיל!

     

    נַעֲצֹם עַיִן וְנַפְשִׁילָה

    אֶת רֹאשֵׁנוּ בִּמְחוֹל אוֹן

    עֵת נֵימִינָה וְנַשְׂמִילָה

    וְהַהוֹרָה כִּי נָרֹן!

     

    יוֹם תָּמִים מָלְאוּ כַּפַּיִם

    פְּרִי שָׂדַי, תְּלָמִים וְנִיר,

    אַךְ עַתָּה נְטוּ כְּתֵפַיִם

    וְתִרְקַע רַגְלֵנוּ שִׁיר.

     

    רַב תּוֹדוֹת לְךָ, שִׁיר כִּי תַּתָּ

    אֵשׁ בַּלֵּב וְגִיל יְקוֹד!

    הָבָה! רֶגֶל! מַעְלָה! מַטָּה!

    כָּל עוֹד כֹּחַ יֵשׁ לִרְקֹד!

     

     

    ''
     

    דרג את התוכן:

      תגובות (26)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        28/7/17 10:26:

      צטט: אביבי32 2017-07-22 10:22:08

      נון קונפרמיזם הוא ענף מרכזי בקבוץ

      לגמריי

        28/7/17 10:25:

      צטט: * חיוש * 2017-07-22 10:22:32

      אחאב חברינשיקה

      תודה שהבאת לנו עוד מזיכרונותיו של אביך היקר

      אני לומדת המון מקריאת הזיכרונות, ועל רוח התקופה

      היה לי עצוב לקרוא את משפט הפרידה ההוא.

      והציורים של אביך היקר צבעוניים ומלאיי חיות ממש כמוהו

      * כוכב אהבה ודש חמה לאביך היקר ובריאות טובה

      שבת טובה

      תודה. ד"ש בחזרה

        28/7/17 10:25:

      צטט: מכבית- coach לכתיבה 2017-07-22 14:05:41

      תודה... וגם, אביבי צודק. במשפחתי המורחבת היו כמה קיבוצניקים -אקזמפלרים דומים לאביך. ביניהם: יגור. בית השיטה. כברי. עין חרוד- הן ב"איחוד" והן ב"מאוחד" (שוין היו שהתגרשו והתחתנו שוב בערך סביב הפילוגים בקיבוץ וכד וכו...)

      כל קיבוץ והסיפור שלו ...

        28/7/17 10:23:

      צטט: דוקטורלאה 2017-07-22 09:16:13

      קריאה בזיכרונות של אדם קשיש שהיה מעמודי התווך של קיבוץ מראשיתו, מזכירה את התהפוכות שעברו על ההתיישבות, על תנועת הפועלים. מהתלהבות של צעירים יוצרים לתלונות ולאנחות של מבוגרים וקשישים, שקיוו ולא הגשימו. זה הוא בקיצור נמרץ סיפורה של תקופה ואנשיה.

      זה הסיפור..!!

        28/7/17 10:23:

      צטט: זונות פוליטיות 2017-07-22 12:30:13

       

      ברוטוס:   קשה מאד לאנשים ברוכי כשרונות ובעלי דעה בקיבוץ

       

       

      נטוס:      ברבות הימים ידעו להעריך את אותו "מקרה" שחי אתנו בקיבוץ ויעריכו אותו, מה שלא תמיד הוא זוכה לו במהלך ימי חייו היצירתיים

       האיש זכה וזוכה להמון הערכה ואהבה. לפעמים הנפש לא שקטה

      ..

        28/7/17 10:21:

      צטט: קנולר 2017-07-23 12:13:06

      הי אחאב גם הפעם אפשר להבין שהקיבוץ רחוק מלהיות גן עדן כפי שהוא הצטייר בדמיוני.

      מי שמצייר קיבוץ כגן עדן....חי בעולם של פנטזיות

        28/7/17 10:21:

      צטט: באבא יאגה 2017-07-25 13:11:48

      הכוכב הפעם לציורים הנהדרים איכשהו לא מצאתי את הידיים והרגליים בסיפור הדברים, יכול להיות שפספסתי משהו.

      אכן, כי זה קשור לפוסטים קודמים...אתך הסליחה

        28/7/17 10:20:

      צטט: רחלי בן-צור 2017-07-25 15:29:32

      מעניין איך הציורים מתחילת הפוסט ולסופו הפכו ליותר אבסטרקטייים וסמליים, ותודה שהבאת קישור לאתר עם כל הפוסטים.

      תודה. שבת שלום :) 

        28/7/17 10:19:

      צטט: esty.d 2017-07-22 08:49:22

      "לא אוסיף מפני שמה שיש לי – ימלא חמשה ספרים על עניינים כמו אתיקה, תפקידה של מנהיגות, אחריותה למרקם החברתי והבעיות הסבוכות של הבנת הנקרא והנכתב. אני וקלנועיתי החמורית מסרבים בכל תוקף לשחק עבור שום צד במחלוקת כלשהי בעניינים שנזכרו בעלון כנ"ל....

       לפני פרידה, רק חיבוק מהלב ונשיקה על מצחי כולם." 

       

      אני חושבת שזהו טקסט מכונן על תפקידה של מנהיגות, כמו גם על השימוש בכתבים אלה או אחרים, ככלי פרשני המשרת את צדקתם של טיעונים ועמדות במצבי מחלוקת.
      "חיבוק מהלב ונשיקה על מצחי כולם." זה משהו שהוא צו השעה, כך נדמה לי...

      כוחה של אבחנה וראייה דקה - הוא גם בהיותה רלוונטית לאורך זמן. והטקסטים המובאים מתוך ה"קלנועית החמורית", על אף היותם כל כך מקומיים - יש בהם גם מימד מובהק המתחבר לכללי ולאנושי .

      והציורים... היופי, הצבע, השקט והסערה.

      תודה :) 

        25/7/17 15:29:
      מעניין איך הציורים מתחילת הפוסט ולסופו הפכו ליותר אבסטרקטייים וסמליים, ותודה שהבאת קישור לאתר עם כל הפוסטים.
        25/7/17 13:11:
      הכוכב הפעם לציורים הנהדרים איכשהו לא מצאתי את הידיים והרגליים בסיפור הדברים, יכול להיות שפספסתי משהו.
        25/7/17 11:48:
      תודה שהבאת
        24/7/17 07:22:

       יישר כוח לאביך היקר על הנחישות שלו לאורך כל הדרך

      ועל התגובות הישירות שלו.

      מה שמאפיין אותו כאיש ישר ההולך  בדרך האמת

       ופיו וליבו תמיד שווים.
       

      חודש טוב ומבורך.

       בברכה

       אהובה

         
        24/7/17 00:57:
      אחאב, הדברים מאד אישיים ולוקאליים, אך בכל זאת מצליחים לדבר אלי. כל טוב, עמוס.
        23/7/17 16:21:
      מפעל חיים. תמיד מרתק כאן. והפעם גם נכנסתי לאתר הקלנועיות חמורית. מפעל חיים מרתק.
        23/7/17 12:13:
      הי אחאב גם הפעם אפשר להבין שהקיבוץ רחוק מלהיות גן עדן כפי שהוא הצטייר בדמיוני.
        23/7/17 08:04:
      תודה על השיתוף
        22/7/17 17:45:

      ההווי הקיבוצי עלול לפעמים להיות לא קל לאינדיבידואל

      הציורים נפלאים.

        22/7/17 16:17:
      חסרת מילים אנוכי תמיד בקיבוצים היו מתלוננים וקנאים על חבר מוצלח.
      תודה... וגם, אביבי צודק. במשפחתי המורחבת היו כמה קיבוצניקים -אקזמפלרים דומים לאביך. ביניהם: יגור. בית השיטה. כברי. עין חרוד- הן ב"איחוד" והן ב"מאוחד" (שוין היו שהתגרשו והתחתנו שוב בערך סביב הפילוגים בקיבוץ וכד וכו...)
        22/7/17 12:30:

       

      ברוטוס:   קשה מאד לאנשים ברוכי כשרונות ובעלי דעה בקיבוץ

       

       

      נטוס:      ברבות הימים ידעו להעריך את אותו "מקרה" שחי אתנו בקיבוץ ויעריכו אותו, מה שלא תמיד הוא זוכה לו במהלך ימי חייו היצירתיים

       

       

      ..

        22/7/17 10:22:

      אחאב חברינשיקה

      תודה שהבאת לנו עוד מזיכרונותיו של אביך היקר

      אני לומדת המון מקריאת הזיכרונות, ועל רוח התקופה

      היה לי עצוב לקרוא את משפט הפרידה ההוא.

      והציורים של אביך היקר צבעוניים ומלאיי חיות ממש כמוהו

      * כוכב אהבה ודש חמה לאביך היקר ובריאות טובה

      שבת טובה

        22/7/17 10:22:
      נון קונפרמיזם הוא ענף מרכזי בקבוץ
        22/7/17 09:16:
      קריאה בזיכרונות של אדם קשיש שהיה מעמודי התווך של קיבוץ מראשיתו, מזכירה את התהפוכות שעברו על ההתיישבות, על תנועת הפועלים. מהתלהבות של צעירים יוצרים לתלונות ולאנחות של מבוגרים וקשישים, שקיוו ולא הגשימו. זה הוא בקיצור נמרץ סיפורה של תקופה ואנשיה.
        22/7/17 09:11:
      אם לפני חמישים שנה היה וואטסאפ בקיבוצים הם היו מתפרקים תוך חודש.
        22/7/17 08:49:

      "לא אוסיף מפני שמה שיש לי – ימלא חמשה ספרים על עניינים כמו אתיקה, תפקידה של מנהיגות, אחריותה למרקם החברתי והבעיות הסבוכות של הבנת הנקרא והנכתב. אני וקלנועיתי החמורית מסרבים בכל תוקף לשחק עבור שום צד במחלוקת כלשהי בעניינים שנזכרו בעלון כנ"ל....

       לפני פרידה, רק חיבוק מהלב ונשיקה על מצחי כולם." 

       

      אני חושבת שזהו טקסט מכונן על תפקידה של מנהיגות, כמו גם על השימוש בכתבים אלה או אחרים, ככלי פרשני המשרת את צדקתם של טיעונים ועמדות במצבי מחלוקת.
      "חיבוק מהלב ונשיקה על מצחי כולם." זה משהו שהוא צו השעה, כך נדמה לי...

      כוחה של אבחנה וראייה דקה - הוא גם בהיותה רלוונטית לאורך זמן. והטקסטים המובאים מתוך ה"קלנועית החמורית", על אף היותם כל כך מקומיים - יש בהם גם מימד מובהק המתחבר לכללי ולאנושי .

      והציורים... היופי, הצבע, השקט והסערה.

      ארכיון

      פרופיל

      א ח א ב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין