כותרות TheMarker >
    ';

    פוסטים אחרונים

    ארכיון

    תגובות (0)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    אין רשומות לתצוגה

    0

    בדרך ליעד

    0 תגובות   יום שלישי, 25/7/17, 17:29

    http://cafe.themarker.com/image/3304779/

    הרפתקה מרתקת

    קטע

    בחמש ושלושים למחרת הגיעו בני ורעייתו זיוית בלנדרובר של הצוות, אשר היה בדרך כלל ברשותו של מפקד הצוות. יוסי ארנון קצין האימון הגופני, כבר ישב על אחד משני הספסלים בחלק המטען המכוסה באברזין לאורך הדפנות של הרכב, ואלעד התבקש להצטרף אליו למרות שהיה מקום פנוי בקדמת הרכב לצד זיוית. בני דגני ראש הצוות מילא בדקדקנות את בקשתה של רעייתו, לשמור על מרחק מהנתונים למרותו; מאחר ותא הנהג היה מבודד מאזור המטען יוכלו שניהם להעביר את הנסיעה באופן הנוח ביותר עבורם וכך תוכל זיוית לשוחח בחופשיות עם בעלה. לאחר פרידה קצרה ואיחולי הצלחה מראש המשלחת שיצא לחזית הווילה שלו, ולאחר שאלעד הטעין את מזוודתו באזור המטען והתיישב על הספסל השני מול יוסי, בני חזר לשבת מאחורי ההגה והם יצאו לדרכם. שני חברי הצוות של בני הסכימו בלא להתלונן חלילה, לשבת על ספסלי אזור המטען מאחר והעדיפו להעביר את הנסיעה יחדיו. וכך עם תחילת הנסיעה ברחובותיה של אדיס אבבה, ישבו שני הרעים זה מול זה וחיוך של הבנה מרחף על שפתותיהם החתומות. היה להם זמן די והותר לדון בגישה המתנכרת והבלתי צפויה של ראש הצוות, ולהגיע למסקנה ברורה ללא צל של ספק כי רעייתו הצעירה של בני היא העומדת מאחורי יוזמתו לשמור מרחק מהם. הם הגיעו למסקנה הברורה הזו אף בטרם החליפו מלה בודדת בנושא זה, וישבו דוממים זה מול זה בתחילת המסע ליעד.

    אולם זמן קצר לאחר שיצאו את העיר והשמים החלו להתבהר קמעה מעט לפני זריחת החמה, כאשר ניתן היה לראות בבירור זה את פני זה; פנה אליו יוסי קוטע את הדממה ואת הגישה המאופקת אשר אפיינה את שניהם עד לרגע זה.

    והרים את קולו מעל רעשו הקצוב של מנוע הלנדרובר.

    אתם הרי הכרתם זה את זה בני ואתה לפני שנשלחתם לכאן, והוא התייחס אליך כאל ידיד וותיק כל זמן שאשתו לא הייתה נוכחת, לא כן?’

    בהחלט יוסי, שרתנו באותה יחידה בארץ וראיתי את בני מפעם לפעם במחנה או בחדר אוכל קצינים, אבל בזה זה הסתכם ולא הייתי אומר שאני מטיב להכירו.’

    האם הוא כבר היה נשוי לזיוית באותו זמן?’

    לא, הוא היה רווק, והוא התחתן איתה זמן קצר לפני שהם נשלחו לכאן.’

    ומה דעתך עליה אלעד?’

    מוקדם עדיין להסיק מסקנות יוסי, וניטיב להכיר אותה בימים הבאים אני מניח.’ אלעד עשה במיטב יכולתו להתחמק מהנושא הרגיש הזה, ובתקווה שהעניינים יישתפרו כאשר הם יהיו הנציגים היחידים של המשלחת הצבאית באוואש.

    לאמיתו של דבר הוא הכיר היטב את בני וגם את רעייתו, הם שירתו באותו המחנה בארץ ונפגשו בהזדמנויות שונות, ואף את זיוית הוא הכיר. הוא סבור היה כי מוטב שלא יספר ליוסי עד כמה הוא בז לזיוית והתרחק ממנה. היא הייתה מופקרת קלת דעת, טרף קל לכל זכר, ולפגוש בה כאן כרעייתו הטרייה של בני הפתיעה אותו לחלוטין.

    אז בני היה בתול והנקבה המופקרת הזו ששכבה עם כל זכר במחנה, הייתה ככל הנראה האישה הראשונה בחייו. אלעד סיכם לעצמו את סברתו הבלתי צפויה, עוד כאשר הוא נפגש לראשונה כאן באיתיופיה, בצמד שזה עתה נישא.

    ליתר דיוק רק החלפתי עימם מבט, ובני התחמק מחברתי גם כאשר הוא היה בלעדיה. עד לארוחת הערב הראשונה בביתו של יוש. היא יודעת עד כמה תיעבתי אותה ואני עדיין מתעב אותה, וכיצד דחיתי את הניסיונות הזולים שלה להתחיל אתי; כך שהמוצא היחיד שלה לחיות בחברתי הוא לשמור על מרחק, ומכל מי שעשוי לשמוע ממני על ההתנהגות המופקרת שלה. והטיפוס הזה בני נשא אותה לאישה, כדי לזכות בשכר מעט גבוה יותר עבור זוגות נשואים… ואני חשבתי שאני מכיר אותו? אלעד הוסיף להרהר בהשתאות ולא הייתה לו כמובן שום כוונה לשתף את יוסי בהרהוריו, והוא לא חדל להזכיר לעצמו כי המצב השתנה באופן קיצוני, כעת כאשר בני הוא מפקד הצוות שלהם.

    לאחר נסיעה של ארבעים וחמש דקות הם הגיעו לעיר הקייט בישופטו, וחצו את רחובה הראשי במהירות מתונה. השעה הייתה שש ורבע ואף כלי רכב אחר מלבדם לא נסע ברחובה הראשי של העיר, אך היה עליהם לנהוג בזהירות בין עשרות המקומיים שמלאו את הדרך. בני מילא את הוראות השגרירות ולא צפר, אלא נסע באיטיות ובסבלנות רבה; וכך הם הוסיפו לנוע באיטיות בין קבוצות המקומיים שנעו על הדרך, עד למוג’ו העיר הבאה בדרכם ליעד. מיד עם היציאה מ-מוג’ו חזר הלנדרובר לנוע במהירות הנסיעה הרגילה; ועקב העיכובים בדרך הם הגיעו ל-אדמה בשמונה ועשרים.

    בני עצר את הלנדרובר ליד הכניסה למסעדת מלון טוקומה, פתח את האשנב האחורי בתא הנהג ופנה לשני חברי צוותו:

    אנו נעצור לארוחת בוקר במסעדת המלון למשן כחצי שעה בלבד.’ וסגר מיד את האשנב. ארבעתם יצאו את הרכב והתיישבו ליד השולחנות המוצבים על המדרכה הרחבה בחזית מסעדת המלון רב הקומות.

    אני מקווה שיש להם תפריט אירופי ולא נצטרך לאכול את האינג’ארה (מעין פיתה אתיופית גדולת מידות כהה וחמוצה) שלהם.’ בני העיר בפרץ צחוק קצר, במאמץ לשנות את אווירת הנכאים ששררה מרגע שהתיישבו אל השולחן. זיוית לא חדלה לפהק ושלחה מבטים חטופים לאחור, לעבר שני המלצרים בעומק המסעדה; בעוד אלעד ויוסי התבוננו היישר לפנים מתעלמים מאשת מפקד הצוות.

    אני כל כך רעב אני אוכל את כל מה שיגישו לנו.’ יוסי העיר לבסוף בצחקוק קל.

    אחד המלצרים הגיע לשולחנם נושא תפריטים בידו האחת. הוא הגיש לזיוית את אחד התפריטים, ואת שאר השלושה הוא הניח על השולחן לפניהם. בעודם בוחנים את התפריט נותר המלצר והמתין בסבלנות להזמנותיהם סמוך לשולחנם, זו הייתה שעה מוקדמת יחסית והם היו לקוחות המסעדה היחידים באותה שעה.

    ובכן יש להם מבחר מניח את הדעת של מטעמים.’ יוסי העיר בעברית ובהקלה רבה. אולם בטרם הספיק להשלים את הצהרתו החיובית, זיוית פנתה למלצר באנגלית והזמינה, בעלה חש בעקבותיה להזמין את אותה המנה. שני חברי הצוות השלימו את סבב ההזמנות, ושוב שררה דומיה מעיקה סביב שולחנם. וכך הוסיפו ארבעתם לשבת באי נוחות ובמבוכת מה, ממתינים למנותיהם ולמשקאות שהזמינו.

    זיוית החליפה עם בעלה מבטים רבי משמעות ומלאי הבנה הדדית, למאמצים שעליה ליטול כדי לסבול את נוכחותם של צמד הנחותים סמוך לשולחנה. זו מכל מקום הייתה השערתו של אלעד, לאחר שהובאו המנות וארוחת הבוקר חלפה בדממה מביכה ומתמשכת.

    אני מקווה שבימים הבאים של עבודת צוות משותפת היא תחדל מההתנהגות המתנשאת שלה. למי לכל הרוחות היא חושבת את עצמה! הוא נתקף לפתע בזעם פתאומי. האם היא מעלה בדעתה ששכחתי את ההתנהגות המופקרת שלה במחנה? אך מוטב שארד מזה. אלעד גער בעצמו, סוקר את הלנדרובר ואת הרחוב השומם לפניו, גומע את שארית הקפה בספלו.

    המלצר הביא את החשבון והדומיה המביכה נקטעה לבסוף בחילופי הדברים אודות כמה כל אחד מהם צריך לשלם.

    זיוית לא המתינה לסיום החישובים, נטשה את השולחן והלכה ללנדרובר.

    אז מה אתה אומר עליה?’ יוסי שאל אותו שעה ששניהם ישבו באזור המטען, והרכב היה בתנועה לאוואש יעדם.

    היא תתרגל אלינו,’ השיב לו אלעד בחיוך משועשע. ‘אבל עזוב בוא נרד מזה, זו הבעיה של בני הוא תקוע איתה לשארית חייו; ואנחנו לעומתו חופשיים לבחור לנו את היפהפיות המקומיות מתי שמתחשק לנו.’

    לא לקחת בחשבון את אימוני הלילה אלעד…’ יוסי ציין בהתגרות מבודחת.

    לאחר נסיעה במשך כשעתיים נוספות הם הגיעו לאוואש יעדם.

    © כל הזכויות שמורות לחיים קדמן - יולי

    דרג את התוכן: