כותרות TheMarker >
    ';

    אברהם אלישע מאמרים

    אברהם אלישע
    יצירה בתכשיטים

    חוקר אוצרות ופולחנים בתרבויות עתיקות, מרצה, כותב ספרים ומאמרים.

    זוכה פרס ראשון בעיצוב תכשיטים בישראל.

    אברהם אלישע: 830 שנה לקרב קרני חיטין. 830 שנה להצהרת צלאח א-דין הקורא ליהודים לשוב ולהתישב בירושלים / חלק א'

    0 תגובות   יום שבת, 29/7/17, 11:52

    הזמן, הזיכרון והחסד

    מה אנו לומדים מן ההיסטוריה?

     

     

    830 שנה לקרב קרני חיטין

    830 שנה להצהרת צלאח א-דין הקורא

    ליהודים לשוב ולהתיישב בירושלים

     

    חלק א'                (לצפייה במאמר השלם [כולל תמונותיו] לחץ כאן)

    הכימיה עבדה ביניהם, בחוט מסתורין סמוי, בין שני ניגודים, בין שני אויבים. הוא, צלאח א-דין (א)לאַיוּבִּי, גדול מצביאי האסלאם בכל הזמנים, והוא, ריצ'ארד לב-הארי, שהילת גיבורים עוטרת דמותו האגדית.  שניהם מיתוסים שניהם פלחי היסטוריה.

    צלאח א-דין קבור בדמשק במסגד (א)ל אַמְוִוי, מבניני התפארת של הארכיטקטורה האסלאמית, אשר נבנה על כנסייה שקדם לה מקדש עתיק, בדמשק - העיר העתיקה בעולם שלא ננטשה מתושביה.

    הוא, ריצ'ארד מלך אנגליה, נפל בשדות הקרב על אדמת צרפת בשנת 1199, ואשר בשלבים מסוימים, בארץ-ישראל, העניק לו צלאח א-דין, אויבו מאתמול - קמע שמירה.

    אם ההיסטוריה האנושית היא אכן דברי ימי מלחמותיה, הרי אִמרה זו תהא הולמת במיוחד לאשר אירע כאן, על אדמת ארץ-ישראל, בדיוק לפני 830 שנה.

    ***

    צלאח א-דין, שועל קרבות למוד תבוסות, השכיל להבין שכדי לנצח את הצלבנים עליו לכפות עליהם קרב הכרעה במקום ובזמן המקנים לו עדיפות טקטית. תוכניתו על כן היתה למשוך אותם מעמדותיהם המבוצרות וממקורות אספקה ומים המקנים להם עליונות. הוא מתכנן ומצליח.

    צבאו כלל גיסות ממצרים ומסוריה שנערכו תחת פיקודו למלחמת קודש (ג'ִהָאד). שחרור ירושלים והמקומות הקדושים היו בראש מעיניהם וכדבק מיסטי המאחד ומשלהב את רוחם ואת נחישותם של חייליו.

    את גיסותיו הוא פרשׂ בהתאם לתוכנית. ביום שניים ביולי 1187 תקף בראש אנשיו את העיר טבריה.

     

    ''

     

    קרב קרני חיטין

    גוסטב דורה, המאה ה-19 

    (לצפייה בתמונות מאמר זה יש להיכנס דרך דפדפן גוגל כרום)

     

    שליט המקום ריימון השלישי (סניור טבריה וטריפולי) וארבעת בניו החורגים, היו באותה עת במחנה ציפורי הצלבני.

    בחזית טבריה הצליחו מהנדסי צלאח א-דין למוטט את אחד ממגדלי העיר. המגינים החלו להימלט. אשתו של ריימון הזעיקה עזרה צבאית, שתחוש לטבריה המותקפת.

    הדיון בהצלתה של  טבריה נדון בכנסייה של ציפורי. ציינה אותו מחלוקת בין האבירים ופלגיהם. האיש שהיטיב לקרוא את מפת הקרב ואת מחשבותיו של צלאח א-דין היה זה דווקא ריימון עצמו.

    חרף העובדה שטבריה היתה בתחום שלטונו וחרף העובדה שאשתו היתה זו הלכודה בה, הזהיר ריימון מפני התכסיס בו נוקט צלאח א-דין והתריע מפני המלכוד הצפוי ביציאה למלחמה בתנאים המוכתבים. הוא חזה את צעדיו של צלאח א-דין כניסיון למשוך אותם לקרב פתוח בלהט השמש הקופחת והעריך נכונה את סכנת השואה הצפויה לצבא החשוף ללא מקורות מים. הכרזתו כי הוא מעדיף לשכל את אשתו ואת בני משפחתו כדי להציל את הממלכה, לא סייעה.

    ההיסטוריה רצתה אחרת.

    יריביו של ריימון במועצת הברונים האשימוהו בגילוי תבוסתנות ומורך לב. מלך הצלבנים גי-דה ליזיניאן (Guy de Lusignan‏) קיבל את דעת יריביו.

    לצלבנים היתה זו בבחינת עצת אחיתופל שתוצאתה תיזכר לדראון עולם.

    הצלבנים נערכו ליד מעינות ציפורי. גיסותיהם כללו יותר מ-1200 פרשים אבירים ו-15,000 רגלים - כוח עצום במושגי הימים ההם. אלא שמיד עם תזוזת מסע הגדודים החלו קַשָּׁתָיו קלי התנועה של צלאח א-דין להפיל בהם חללים רבים.

    הצלבנים הצליחו להגיע  אל מעין הכפר טורעאן, ליד קיבוץ לביא של היום, ולהרוות את צימאונם. אך המלך גי-דה ליזיניאן פקד להאיץ בגיסותיו ללא הפוגה על מנת להקדים ולהגיע לטבריה.

    הדבר תאם בדיוק את תחזית המוסלמים. הם הציבו כוחות בלימה, בלימה שהסתימה בטבעת כיתור, שעל פי הכרוניקות, אפילו חתול לא היה מצליח לפרוץ אותה.

    ריימון, שנטל חלק בפיקוד, עשה ניסיון לפרוץ את הכיתור ולהפנות כוחות הצלבנים למעין בקרני חיטין הקרוב. ניסיון זה עלה בתוהו. הם נבלמו באכזריות וקרסו תחתם מרוב צמא ועייפות.

    בליל שבת 3/4 ביולי 1187 המשיכו הכוחות המוסלמים לחזק את טבעת הכיתור, לרענן את כוחותיהם ולהצטייד במזון, במים ובחצים. רוח הקרב שפיעמה בקרבם הרקיעה שחקים והגיעה ממש לאקסטזה דתית. קולות התפילה שבקעו מהמחנה המוסלמי מרטו את עצביהם של הצלבנים והגבירו בהם את תחושת הייאוש, את חוסר האונים, ואת התבוסה הקרבה.

    למחרת ב-4.7.1187 ניסו הצלבנים לפלס דרך אל מקור המים. אף שניסיון זה היה בעבורם בבחינת קרב אחרון על החיים ועל המוות, לא היה לו שום סיכוי. לכל היותר היה יכול להעלות חיוך לעגני על שפתי אויביהם צמאי הדם. הם נסוגו אל פסגת הר חיטין, הייאוש כרסם בהם והם פשוט המתינו לכליונם. בשלב זה פקד צלאח א-דין להצית את הקוצים שבשדות אשר מסביב. תחת מסך העשן והלהבות נשתררה מהומה. מהומה זו נוצלה היטב ע"י הכוחות המוסלמים שעלו עליהם עתה בקרב הכרעה מהיר ואכזרי.

    הכרעה זו היתה מוחצת. צבא הצלבנים בקרב זה ניגף והושמד. ההיסטוריונים מציינים כי השדות היו זרועים מתים, אנשים וסוסים כאחד. ואילו הפריט הקדוש, שריד הצלב, אשר שמור באוהל המלך, ואשר שימש כקמע מנחיל ניצחון בכל קרב, לא עזר.

    צלאח א-דין נתגלה שוב בהתנהגותו האבירית והעדויות מוסרות כי לא היה זה מיתוס בלבד. הוא קיבל את פני המלך גי-דה ליזיניאן וחבר אציליו השבויים באוהל גדול ונהג בהם בכבוד ובאדיבות. את ליזיניאן הושיב על-ידו. "מלך אינו הורג מלך" הצהיר, והורה להגיש לו מים צוננים. עפ"י המנהג סימלה הגשת המים ערבות להישארות בחיים. לא כן היה הדבר לגבי רנו משטיון (Renaud de Châtillon) גיבור-החיל הנודע מכל לוחמי הצלבנים אשר הפך לאגדה רומנטית נערצת עוד בחייו. רנו הטיל חיתתו על המוסלמים והוא כונה על ידם בשם "השטן". עתה ביקש צלאח א-דין לעשות עִמו חשבון על כך שהפר את ברית השלום שאסרה פגיעה בשיירות עולי הרגל - החג' - למכָּה. רנו סירב לבקש על חייו וצלאח א-דין התיז את ראשו במכת חרב אחת. כ-200 טמפלרים ואנשי כמורה הוצאו להורג. המלך גי-דה ליזיניאן ואציליו הלכו בשבי לדמשק. אחרים בשיירות עשו דרכם לשוק העבדים. חדשות התבוסה הדהדו בעולם ולשִמְען מת האפיפיור אורבנוס השלישי.

     ***

    סוף חלק א' (למאמר זה שני חלקים)

    למעבר לחלק ב' לחץ כאן

    כל הזכויות שמורות  © 


    אברהם אלישע הוא תכשיטן חיפאי, זוכה פרס ראשון בעיצוב תכשיטים בישראל

     אתרנו: אברהם אלישע - מאמרים


    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      אברהם אלישע
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין