שמעתי הבוקר את דברי הבלע של עו"ד שפטל, שמתפרנס משערוריות, נגד הרמטכ"ל וקפאתי על מקומי. אני חושב שלשכת עורכי הדין איננה יכולה להימנע מתגובה משמעתית נגד העורך דין שביזה את הרמטכ"ל. בשידור, בזמן אמת, שפטל הזכיר לי חבר עלוב בקו קלוקס קלאן - KU KLUX KLAN. מה שגרוע בהרבה מכך היא העובדה, שכל התקשורת הישראלית - עיתונות - רדיו - טלוויזיה - כינתה את אלאור אזריה "החייל היורה" - ביטוי מכובס לכינוי האמתי שמגיע לו - "החייל שרצח מחבל גוסס" מה שמתאר את המעשה שהוא עשה, כפי שחשבו חלק המיעוט של שופטיו בשתי ערכאות של בתי משפט צבאיים. 

אבל לא זו הבעיה של ישראל. "עורך הדין המבזה" הוא ביטוי שווה ערך לביטוי "החייל היורה". וזו הבעיה האמתית של ישראל אשר משתמשת בביטויים מכובסים שצמחו אט-אט בישראל במשך חמישים השנים האחרונות כדי להסוות את המציאות הישראלית הקשה של דיכוי מיליוני ערבים מחוסר ברירה. כי אחרת הם היו עושים לנו היהודים מה שאנחנו עושים להם היום לו מלחמת ששת הימים הייתה מסתיימת בניצחון של נאצר הנשיא המצרי. זו האמת הלא מכובסת של המציאות בישראל היום.

את המציאות המורכבת, הבלתי אפשרית, הבלתי אנושית הזו, מנצל איש אינטליגנטי עד אימה, בעל מנת משכל מעל ל-200, בנימין נתניהו, שקרן פתולוגי, כדי לשלוט בישראל למען הנאות מן השלטון, רק זאת ותו לא. האיש שדואג להנאותיו החזיריות יחד עם מיס פיגי וגורל מדינת ישראל לא מעניין אותם, אלא בנאומיו המזויפים לפני הציבור.

אלאור אזריה הוא רוצח של מחבל ירוי מתבוסס בדמו וגוסס. עונשו היה צריך להיות מאסר עולם. אבל איש לא מעז לומר את האמת. משר הביטחון לשעבר יעלון ודרומה. עונש של שמונה עשר חודשים מאסר שמהם יורד אוטומטית שליש בגלל "התנהגות טובה" בתקופת המאסר, זו עשיית צחוק מן המציאות הישראלית הקשה. קשה לפלסטינים וקשה גם לנו - מחוסרי הברירה היהודים הישראלים, שצריכים לזכור את מהות החמאס והחיזבאללה. 

על כן, לדאבון לבי, כל השערורייה הקרויה "החייל היורה", כולל משפטיו והעיתונות שסוקרת אותם, נראים לי כמו המשפטים של ברית המועצות וגרורותיה - משפטי הראווה הבזויים כדי להסתיר את מציאות הגולגים, שסולז'ניצין בספריו גילה לעולם הנאור, בימי דמדומיה של ברית המועצות הקומוניסטית.

ולי קשה-קשה לראות את ארצי האהובה ישראל נוהגת כך. ישראל שהפכה לארצו של הרמאי בנימין נתניהו.