כותרות TheMarker >
    ';

    אוטו-ביו-גרפיה: מחפשת אותי. (פוסט מספר 110)

    1 תגובות   יום שלישי, 1/8/17, 19:40

    "מייקל... מייקל, תתעורר." ג'ני מעירה אותי ברוך, "מה קרה? מה השעה?" אני שואל אותה, "כבר 7 בבוקר... נרדמתי אצלך." היא אומרת, אני לוקח את הנייד, אני רואה שהיו לי 3 שיחות שלא נענו במהלך הלילה, "אני צריכה ללכת לעבודה, שיהיה לך אחלה יום." היא אומרת, נושקת לי חטופות בלחי והולכת.

     

    אני מתיישב במיטה,

    מי יכול היה להתקשר אליי חוץ מאימא שלי ואלי? בעצם... גם איתם אני בקשר יומיומי, אז...

    אלוהים ישמור! נועה? נועה שלי! לא... היא כבר לא שלי ואני לא רוצה לחשוב עליה.

    בחשש אני מחייג לתא הקולי שלי, ההודעה הראשונה היא מאימא שלי, "היי ילד, חשבתי שאתה ער אז רציתי להגיד לילה טוב, אני הולכת לישון." היא אומרת באהבה.

    הלב שלי חוזר לפעום בצורה רגילה, איזה כיף! זאת רק אימא שלי, טוב, בטח ההודעות הבאות הן מאלי... אלי והשטויות שלו...

    "אהוב שלי." מתחילה ההודעה השניה והלב שלי חוזר להחסיר פעימה, "אני... אני רוצה להגיד לך כ"כ הרבה דברים, אבל... מיכאל, אני לא יודעת למה עשיתי את זה, אלוהים, למה אני עשיתי את זה?" וכאן היא כבר מתחילה לבכות ואני לא יכול להתאפק ומתחיל לבכות איתה, "בבקשה תחזור אליי, בבקשה. נכון, אתה לא רוצה לדבר איתי ובצדק, אבל בבקשה תשמע את מה שיש לי להגיד. אני אפילו לא יודעת איפה אתה נמצא עכשיו... או עם מי... בבקשה מיכאל אל תהיה עם מישהי אחרת! בבקשה לא עם מישהי אחרת!" היא צועקת ומנתקת ואז אני מאזין להודעה השלישית, "היי... מיכאל?" אומרת... ניצן! "מיכאל.. נועה... היא ביקשה..." אומרת בחצאי משפטים ונושפת אוויר, "אתה בטח ממש שונא אותי... אותנו... טוב, אני מייצגת תקופה ממש דפוקה, אני ממש דפוקה. אני לא יודעת ממש מה להגיד, אני לא חושבת שאי פעם ידעתי איך להגיע אליך, יש לך עיניים קשוחות כאלה, תמיד כועסות או קשוחות... אתה מהמם ואתה אפילו לא מבין את זה. עכשיו בקשר לאישתך... אתה לא חייב, אבל אני חושבת שכדאי שתחזור אליה, זאת רק דעתי. ביי, מיכאל" היא אומרת ומנתקת.

     

    אני יושב במיטה דומע, "שכחתי את החולצה שלי" נכנסת ג'ני בסערה רואה אותי דומע, אני מסתכל עליה מבוהל.

    לא, היא לא הייתה אמורה להיכנס עכשיו! אני לא רוצה שהיא תראה אותי בוכה, היא עומדת בהלם מביטה עליי בוכה, הלב שלי פועם חזק, אני רוצה לברוח ואין לי לאן.

    ג'ני מתהלכת לאט לכיווני, מלטפת לי את השיער, המבט שלה מרגיע, מנחם... "בבקשה אל תנשקי אותי." אני לוחש לה, היא נושכת שפתיים, מושכת את השיער שלי לאחור ומתיישבת עליי, "בבקשה, ג'ני, אל תעשי את זה." אני לוחש לה, אבל אני לא יכול לשקר לעצמי, אני רוצה שהיא תעשה את זה... רוצה שהיא תעשה יותר! כ"כ הרבה יותר!

    "לא לעשות מה? את זה?" היא אומרת ומורידה את החולצה ונשארת בחזיה שחורה, אני מוריד מבט וקם כדי לצאת מהחדר, אבל היא תופסת לי היד ואני מזנק עליה בנשיקה מלאת תשוקה, ונשכב מעליה במיטה, "יש לך חבר." אני אומר לה, "זין על חבר שלי." היא אומרת ומנשקת אותי בתשוקה, אני מלטף לה את הירך והיא פושטת ממני את החולצה, אני נושך לה את הצוואר והיא מוציאה גניחה ואז מתגנב לי משפט לראש, "בבקשה, מיכאל, תהיה עם מישהי אחרת! רק לא מישהי אחרת!" הצעקה של נועה נכנסת לי לראש ובאותה שניה אני קם מעליה בבהלה, "הכל בסדר?" היא שואלת בדאגה, "אני מצטער, ג'ני אני לא יכול לעשות את זה... אני פשוט לא יכול." אני אומר לה ומתנשף, "אני פחדן." אני אומר לה ומסתלק מהחדר, יורד למטבח, גונב בקבוק מים ובורח החוצה, אני רוצה אותה! והיא רוצה אותי! אני לא יכול להשיג אותה, היא לעולם לא תהיה שלי, אני חייב להשלים עם זה, ג'ני לעולם לא תהיה שלי!

    אז למה? למה היא תמיד מצליחה להשיג אותי? אני חייב למצוא דרך להתעלם ממנה. חייב.

     

    אני יושב על ספסל באמצע הרחוב, השעה עכשיו 1 בלילה, אני יודע שאני עושה טעות, אבל בכל זאת מחייג לנועה, שני צלצולים גורמים לי להחליט לנתק, אבל איך שאני בא לנתק היא עונה, "מיכאל!" הקול שלה עושה בי צרות, "מה יש לך להגיד לי? מה יש לך להגיד לי אחרי מה שעשית?" אני אומר לה ובוכה, אלוהים, אני מתחיל להיות דמות בסדרה טורקית עם כל הבכי הזה, "אתה צודק. אין שום דבר שאני יכולה להגיד. בבקשה... רק תגיד לי איפה אתה ואני אבוא, אני מבטיחה שאני לא אגיד כלום." היא אומרת, "אני לא אגיד לך איפה אני ואת בטח ובטח שלא תבואי." אני עונה לה בגועל, "מיכאל... בבקשה... תגיד לי איפה אתה." אני שומע אותה מחניקה דמעה, "אני בניו יורק, נועה! אני בפאקינג ניו יורק!" אני מתפרץ, "ניו יורק? איך הגעת לניו יורק?" היא נשמעת מזועזעת ואני מנתק כי אני לא יכול לשאת את זה, לא יכול לשאת את הכאב של להקשיב לה.

     

    אני חוזר הביתה, דודה עדנה מחבקת אותי חיבוק מנחם.

    אני עולה לחדר והדבר היחיד שאני מסוגל לחשוב עליו זה...

    לישון!

    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        11/8/19 19:53:
      הכתיבה שלך מאוד אותנטית וכייף לקרוא אותך...משאיר טעם של עוד...בהצלחה :)

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      En La Burbuja
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין