כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    הבלוג שלי

    0

    נוטרדם בירושלים

    16 תגובות   יום רביעי, 2/8/17, 01:04

    היא הייתה קצינה בצה"ל. שירתה בשטחים.
    אהבה את הנסיעה דרך רמאללה היפה בימים טרם אינתיפאדות. הבתים המרהיבים, הנוף המהמם.
    כך יצא ששם שירתה. לא באמת חיה את הקונפליקט, לא ממש חיה פוליטית. עוד לא מבינה את גודל המציאות, את מורכבותה, את אסונה. בינתיים הכל שקט יחסית.
    עושה בנאמנות את עבודתה. לפעמים יוצאת למסעות עם הבנים בשביל הכיף ועידוד המוטיבציה.
    וכן, צריך לשאת נשק כל הזמן (כבד ומעצבן) ולעולם לא לנסוע בטרמפים. היו דברים מעולם.
    בת 19. עיניה פקוחות לרווחה. חיה בשלום חלקי בלבד עם העולם הצבאי, עם ההיררכיה המלאכותית. מתקשה לסבול את "העבדים כי ימלכו" שזיהתה שם, שמחה בחברים לחיים שפגשה.
    מבינה ומקבלת את חובתה למדינה.
    הייתה מוערכת בבסיס. עשתה את עבודתה מכל הלב. היה קל בשבילה לעבוד שעות ארוכות, כי זה היה כרוך בסיוע לחיילים והיא תמיד הייתה קצת סוציאלית כזאת... זכרה כל הזמן שאלה בני גילה, בני ארצה, דוברי שפתה, שלרבים מהם, המזל פשוט לא האיר פנים. עיניה נפקחו נדהמות אל עולמות שמעולם לא הכירה. חלק מהמילים שהשמיעו באוזניה – נדמה שמעולם לא שמעה. 
    ילדה במגרש של גדולים. קצינה, אפילו שופטת את חברותיה החילות, שרובן בוגרות ממנה בגילן (התגייסה צעירה עקב משחקי שנתונים בילדותה). ובכל זאת, לא חזקה במשמעת. לא מצייתת למה שלא מתקבל על דעתה. דעתנית. וכך, מצאה את עצמה (כקצינה שופטת זוטרה) - נשפטת בעצמה על ידי קצינה שופטת בכירה, על עבירת אי ציות לאיסור כניסת חיילות למגורי חיילים וההיפך. זה נראה לה כל כך טיפשי בחורף הקר הזה, כשאנשים צעירים רוצים להיות קצת ביחד. מה הסיפור הגדול?
    נזיפה.
    צחקה לעצמה על הטמטום...
    בית החיל בירושלים היה מקום מפלט. סרטים ("חיל בכחול" הכי זכור לה) ואחר כך בית קפה, לעיתים טיול על החומות עם חברים מהבסיס.
    יום אחד היא הבחינה בו, במנזר המיוחד הזה. עמדה בפתחו והביטה. נזירה חייכה אליה מעבר לשער.
    היא ידעה בבירור שהיא רוצה להיכנס לשם. לעבור את השער ולראות מה קורה בפנים.
    כמה ימים אחר כך, ביציאת שבת, הלכה ישר לשם. עמדה ליד השער (בבגדים אזרחיים) וחיכתה. נזירה שעברה שם הזמינה אותה להיכנס, אנגלית במבטא צרפתי מתנגן. היא נכנסה, ביקשה לטייל במקום. במהרה נפגשה עם עוד נזירות (אנגלית במבטא צרפתי). לא סיפרה שהיא חיילת. ביקשה להכיר את שגרת חייהן. הזמן עבר והערב ירד. יום שישי. נשארה לישון. קצת פוחדת מהלא נודע שמביא אתו הלילה. קצת חוששת מחוקי מטכ"ל האוסרים. התקשתה להירדם. בבוקר הסתובבה שם כמו בסרט, בין הנזירות המהלכות במהירות, צעדים קטנים, פעולות ממוקדות, דיאלוגים חרישיים ומרומזים, תפילות, ארוחה שקטה. פשטות בכל, לצד יופי ושלווה. חיוך תמים. גפנים.
    אף אחת לא שאלה אותה מה היא עושה שם בעצם. היא הייתה אורחת במקום, שלא מארח בדרך כלל.
    במוצאי שבת יצאה לביקור משפחתי בירושלים וחזרה לבסיס.
    חששה לספר.
    קצינה בצה"ל מתארחת יומיים במנזר ואיש אינו יודע.
    בעצמה לא ידעה אחר כך, אם היה או לא היה...
    עד היום היא לא באמת יודעת.

    דרג את התוכן:

      תגובות (16)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        28/8/17 14:59:

      צטט: * Forever Young * 2017-08-28 07:55:01

      קשה להיות נונקונפורמיסט בחברה האנושית

      לא כזאת נונקונפורמיסטית... אבל משתדלת ככל יכולתי להיות מחוברת לחשבותיי ורצונותיי שלי (דיון פילוסופי מעמיק ייקח בחשבון שגם במילה "שלי" טמון איזה קץ' מובנה).

        28/8/17 07:55:
      קשה להיות נונקונפורמיסט בחברה האנושית
        9/8/17 00:10:

      צטט: מכבית- coach לכתיבה 2017-08-08 16:53:47

      תודה. החזרת אותי שנות דור... לאחור, ואם תרצי אז כאן: http://stage.co.il/Stories/537299737

      רציתי.
      והוקסמתי מתמונות ה"ילדות בלתי מפוענחת
      שתמונותיה הצצות לפעמים
      עדין מעלות דמעה או שתיים
      במורד העין...".
      תודה תודה.

      תודה. החזרת אותי שנות דור... לאחור, ואם תרצי אז כאן: http://stage.co.il/Stories/537299737
        5/8/17 14:28:

      צטט: bonbonyetta 2017-08-05 13:14:16

      * התחלה של משהו מעניין ומרתק, וסיום טרם זמנו שמותיר אותנו באמצע הנשימה, פשוט באמצע. ואולי זה ככה לפעמים בחיים.....

      תודה בונבונייטה,
      טוב, זה לא בדיוק ללא סיום. היא נכנסה, חוותה ויצאה. השער נסגר מאחוריה והיא המשיכה לעבור דרך השערים המוכרים. נצרבה בנפשה עוד נגיעה, עוד התנסות, עוד הזדמנות למתוח את גבולותיה. מן הסתם לא נולד אצלה צורך בעוד בהקשר הזה.
      בהמשך עוד תמתח גבולות, תעוף, תצלול, תיגע בשמש ( לעיתים כדי להתחמם, לעיתים כדי להישרף) ותמשיך הלאה אל שגרת חייה.

      כמו כולנו.... 

        5/8/17 13:14:
      * התחלה של משהו מעניין ומרתק, וסיום טרם זמנו שמותיר אותנו באמצע הנשימה, פשוט באמצע. ואולי זה ככה לפעמים בחיים.....
        4/8/17 10:39:

      צטט: n1free 2017-08-04 10:19:03

      אשה נערה, תוססת, חושבת, מרגישה, נאמנה לעצמה, פתוחה לפלאי העולם. אישיות!

      איזה ליטוף לנפשה הבאת כאן נחמה יקירתי, תודה וחיבוק. 

        4/8/17 10:19:
      אשה נערה, תוססת, חושבת, מרגישה, נאמנה לעצמה, פתוחה לפלאי העולם. אישיות!
        2/8/17 21:58:

      צטט: רחלי בן-צור 2017-08-02 21:22:27

      נשמע סיפור אוטוביוגרפי. האם יש לו סוף כלשהו, או שהסוף הוא שהיא נשארת עם התהייה ההיה זה חלום...?

      מה אומרת תחושת הבטן שלך...?

        2/8/17 21:22:
      נשמע סיפור אוטוביוגרפי. האם יש לו סוף כלשהו, או שהסוף הוא שהיא נשארת עם התהייה ההיה זה חלום...?
        2/8/17 20:33:

      צטט: ד. צמרת 2017-08-02 19:39:48

      וואהו, אני כבר מדמיין לעצמי את ההמשך.

      באמת...? אנא שתף, מסקרן.

        2/8/17 19:39:
      וואהו, אני כבר מדמיין לעצמי את ההמשך.
        2/8/17 18:03:

      צטט: א ח א ב 2017-08-02 15:21:15

      התחלה של סיפור מרתק..היה או לא

      כל סיום (של סיפור) הוא התחלה של סיפור חדש... 

        2/8/17 15:21:
      התחלה של סיפור מרתק..היה או לא
        2/8/17 11:44:

      צטט: גילהסטחי 2017-08-02 09:41:45

      לדמות יש בנאדמיות מפותחת חדה ואותנטית. היא נשארה היא מתחת למדים המייצגים השתייכות לקבוצה. ונשארתי עם השאלה הגדולה - היה או לא היה?

      את כזאת מתוקה... נשארות עכשיו יחד עם השאלה: היה או לא היה? (מה את חושבת...?)

        2/8/17 09:41:
      לדמות יש בנאדמיות מפותחת חדה ואותנטית. היא נשארה היא מתחת למדים המייצגים השתייכות לקבוצה. ונשארתי עם השאלה הגדולה - היה או לא היה?

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      esty.d
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין